פעמוני זהב חלק ב רמח

ובמה שהוסיף המגיה וכתב ואי קשייא הא קשייא בחליפין למה לא חשו לזה עכ"ל. וסליק בתימא הנה בקושייתו זאת נתכוון לדברי הרב בני חיי ז"ל סימן קצ"ה ששם גם הוא ז"ל הביא דברי התוספ' שכתבו דק"ס קנה ולא חיישינן לנשרפו הואל ועדיין לא קבל המעות טרח ומציל וסיים הרב וכתב וז"ל אלא דקשייא לי דהתינח בק"ס שעדיין לא קבל מעות המקח כמ"ש התוספ' אבל בההיא דפרק המדיר שהביא הטור ריש סר"ב דמחליף פרה ומשך בעל החמור ולא הספק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל הפרה להביא ראיה וכו' משמע שאם הביא ראיה שמת אחר משיכת הפרה אחריות החמור עליו הא איכא למיחש שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה כיון שקבל הלא חלפיו עכ"ל. והניח הרב הדבר בצ"ע ואני הפעוט לא זכיתי להבין דבריו בקושייא זו דלע"ד נראה דאין כאן קושייא דמה בדעתו הרב להקשות דאם משך את הפרה נימא לא קנה את החמור ובעינן עד שימשכו שניהם סוף סוף היאך נאמר דבר זה הרי אם אמרת משך את הפרה לא קנה את החמור א"כ איפוך אנא שמא תפול דליקה בבית המושך את הפרה ויאמר לו נשרפה פרתך ולא יציל אותה הואיל ואינה קנויה בידו וא"כ מה תיקון איכא בין אם אמרינן המושך קנה או לא קנה ותרוץ זה לא נפלא ולא רחוק הוא דהא לפי מאי דקי"ל כרבי יוחנן דטעם דמשיכא קונה הוא משום תקנת חז"ל כדי שלא יאמרו נשרפו חטיך בעלייה הרי תקשה הרי חיישינן להפך שמה יאמרו לו נשרפו מעותיך בעלייה וקושייא זו הביאה הסמ"ע ותרץ עליה דבמעות לא חיישינן הואיל ואין טרחא כל כך בהצלתן ודאי יציל ולכך לא חששו לזה אבל במקח שיש בו טרחא יתירא חששו וא"כ ממנו נלמד לחליפין שהם כלי בכלי או חמור בפרה וכדומה החששה שקולה היא דהואיל ויש טרחא בין פרה בין חמור בין כך ובין כך יש חששת נשרפו וזה פשוט וכן משמע נמי גם מדברי התוס' דמציאה דף מ"ז ד"ה נשרפו שהק' ריב"ן אמאי הפקיעו חכמים קנין מעות דאוריתא ליתקנו שיצטרך שניהם מעות ומשיכה ותי' אי משיכה לבד לא תקנה יאמר לוקח למוכר נשרפו חטיך בעלייה ע"כ הרי לך בפירוש דאי אמרת משך לא יקנה חיישינן לנשרפו ופשוט וקושיית הרב נעלמה ממני דלא ניחא לי לומר שיתקשה בזה ודו"ק

אך באמת זו היתה קשה בעיני במה שאמרו הגבהה קונה בכל מקום אפילו ברשות מוכר והפשט מורה דאם הגביה ברשות מוכר אפילו הניחו אח"ך מונח שם ברשות מוכר אין שום אחד יכול לחזור ואמאי לא חששו שם ג"כ שמא יאמר המוכר נשרפו דהתם ודאי איירי בכל ענין אפילו כבר נתן הלוקח כל דמי המקח א"כ למה לא חששו ולזה ג"כ השבתי מכח סברא הנז"ל משום מילתא דלא שכיחא היא שישלם דמי המקח ויניחנו אצל מוכר ומסתמא לעולם כשמשלם מושך לרשותו וא"כ הואיל ומילתא דלא שכיחא היא לשלם המקח ויניחנו אצל מוכר אפי' לפעמים יקרה כך לא גזרו

ואחר החיפוש מצאתי ראיתי להרב מוהרי"ע זלה"ה בספר בית יהודה סי"ט שכתב וז"ל וא"ת והא איכא למיחש בהגבהה להך גזרה שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה וי"ל דדוקא לגבי הא דדבר תורה מעות קונות דאם תעמדהו עד ד"ת כיון שהמקח לא בא ליד הלוקח אינו שם אל לבו לשומרו משא"כ גבי הגבהה כיון דעשה מעשה בגוף המקח לבו חושש עליו וחושש עליו לשומרו ואינו צריך לשמירתו של מוכר ולא אתי לדין פסידא כנלע"ד ע"כ ובזה נחה שקטה ודו"ק

ודע דמה שכתבתי לעיל דאין מדרך העולם לשלש דמי המקח ולהניח המקח ביד המוכר היינו דוקא במקום שיש חשש ללוקח שמא יחזור עליו המוכר ומצריכו לק"ס בזה הוא דהוי מילתא דלא שכיחא שיפרע לו כל דמי המכר ומשום חשש שמא יחזור בו עושה לו ק"ס בזה הוא דהוי מילתא דלא שכיחא דהואיל וכבר פרעו ויש לו חשש שמא יחזור בו היה לו למשוך מקחו הואיל וכבר פרעו ומי הביאהו להניחו אצלו ויזדקק לק"ס בזה הוא דאמרן הני מילתא דלא שכיחא אבל אם הלוקח יש לו אמונה במוכר שלא יחזור בו זה הוי מילתא דשכיחא לפרוע המקח ולהניחו ביד המוכר הואיל וסמוך לבו לא ירא דאי אמרינן לעולם אינו מצוי מי שפורע המקח ומניחו ביד המוכר ואם יקרה כך הוי מילתא דלא שכיחא לזה יש להקשות למה מעיקרא תקנו משיכה ללוקח הוה ליהו להניח המעות קונות וליכא חשש נשרפו שכל מי שפורע מקחו מושכו ואם לפעמים איזה אדם לא משך הא הוי מילתא דלא שכיחא ולא יתקנו בשביל מילתא דלא שכיחא אלא מוכרח לומר דלא הוי מילתא דלא שכיחא אלא לפרוע במקום חשש ומזדקק לק"ס זה מילתא דלא שכיחא ודו"ק

ש"ע ס"ט במור"ם אמר לו המוכר לקנות במוסירה או במשיכה וכו' לא קנה ע"ך ראיתי להרב גוא"ל ז"ל בס"ר סק"ב שכתב וז"ל אם פירש המוכר בדבר שאינו קונה מן הדין שיקנה אפילו הכי לא קנה אבל אם אמר שיודיע שאין הדין כך ואפילו הכי יקנה קנה על ידו פרק האשה נקנית פסקה יתירה עליו וכו' דף כ"ו עכ"ל מזה נראה דכאן איירי בדלא אמר שהוא יודע שאין הדין כך דאם אמר קני ודו"ק

ש"ע סט"ו הנותן דמי המטלטלין וכו' עיין להלק"ט ח"א סקס"ט שנשאל אם מותר להשתמש במעות של המקח קודם שימשיך הלוקח או לא והשיב ז"ל תשובה מי שפרע מדור המבול יפרע ממי שאינו עומד בדבורו ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב עכ"ל ופירוש דבריו מובן מאליו דכוונתו לומר דהואיל והחוזר מעותד לקללה ומסתמא שארית ישראל לא יעשו עולה א"כ מסתמא הלוקח לא יחזור בו וא"כ מעות אלו של המוכר הן מעתה ושרי לאשתמושי ביהו וק"ל: סימן קצ"ט

ש"ע ס"ב וכן ראובן וכו' ואמר ליה ראובן מכור וכו' עיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות ק' שהוכיחו בראיית עצומות דלא שינא אמר כן מוכר ראשון או אמר הלוקח כן קנה לך במה שאתה נושה בי יעו"ש: