פעמוני זהב חלק ב רמז

הסמ"ע צ"ע ושם שם דברי הג"ה אחד וז"ל זה התירוץ תרצו אותו התוספות במציעא והכוונה כיון דעל הרוב ק"ס לא נתקן כי אם בשאינו נותן מעותן לא חלוק חז"ל ואי קשיא הא קשיא בחליפין למה לא חשו לזה וי"ל אח"י עכ"ל המגיה ואני הצעיר חפשתי ומצאתי כן הוא דדברי הסמ"ע אלו שכתב דבק"ס לא גזרו שמא יאמרו נשרפו הואיל ולא ניחא ליה למוכר לעמוד ודינא ודיינא בודאי דטרח ומציל כל זה הוא קושייא ותרוץ של התוס' בפרק הזהב דמ"ו ע"א ד"ה שמע מינה וכו' אכן במה שכתב המגי"ה ז"ל הכוונה כיון דעל הרוב ק"ס לא נתקן כי אם בשאינו נותן מעות לא חלקו חז"ל יע"ש ע"ך לשון המגי"ה דברים אלו אינם שם בתוספות ולא ידעתי מהיכן הוליד כוונה זו בתוס' וכמדומה לי דדברים אלו למדם המגי"ה ממה שכתבו שם התוס' בתחלת הדבור וז"ל שמע מינה שמטביע נעשה חליפין ואע"ג דמעות אינם קינות הני מילי סתמא אבל אם מפרש בתורת חליפין קני אי נמי אפילו בסתמא כיון דמחזיר לו המטביע כדרך להחזיר הסודר קנו החליפין וא"ת והלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה י"ל דלא שכיח מילתא שיקנה המעות דרך חליפין דלא שכיח שיתן המוכר חפצו בחליפי מעות שאינם שוים שווי המקח דדרך חליפין שאינם שוים מעות המקח ולא גזרו רבנן כדאמר בסמוך עכל"ה ופירש מהר"ם בכוונת קושיית התוס' וז"ל ונראה שהצעת דברי התוס' כך הוא סבירה ליהו דלשון המשנה דקתני כל הנעשה דמים באחר וכו' לפי מאי דס"ל להמקשה השתא דמאי ניהו מטביע משמע שנתן הלוקח למוכר כל המעות ששוה המקח דרך חליפין ולכך מקשו התוס' שפיר וא"ת והלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה ומתרץ י"ל דלא שכיח וכו' ר"ל דלא שכיח מילתא שיתן הלוקח למוכר כל המעות דהיינו כל דמי המקח ויקנה אותם לו דרך חליפין משום דדרך סתם חליפין שאינם שוות מעות המקח ולא שכיח שיתן המוכר חפץ ובחליפין מעות שאינם שוות המקח ולכך גם זה שיתן הלוקח כל מעות המקח להמוכר ומפרש שנתן לו בתורת חליפין קנה ולא גזרו משום נשרפו וכו' עכ"ל הרב המאיר עיני חכמים וכמדומה לי דהחכם המגי"ה בהאותו דברי התוס' ומהר"ם דמפרש דגם בנתן כל המעות הוי מילתא דלא שכיחא משם למד הוא דגם בק"ס מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה ואם האמת דכך הוא כוונתו אחר המחילה דלא קרב זה אל זה שהרי כוונת מהר"ם רצויה דכוונתו לומר דמפני מה אם נותן כל דמי המקח בתורת חליפין קנה משום דדרך החליפין לעולם אינו שוה בשוה אלא בפחות ואין מדרך ליתן פחות מדמי המקח במעות בתורת חליפין וא"כ לא תמצא חליפין במעות לאין דרך העולם לעשות חליפין במעות בפחות ולכך אפילו יקרה איזה פעם ויהיה שוה בשוה דהיינו עשה החליפין במעות כל שווי המקח מקרי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו זהו כוונת הדברים בלי שום פקפוק וא"כ היאך רצה ללמוד מכאן לק"ס דאם נתן כל המעות הוי מילתא דלא שכיחא דהיינו מילתא דלא שכיחא דמי שבא להקנות בק"ס אינו משלם שווי המקח באותה היכן נשמע דזה הוי מילתא דלא שכיחא הרי בחליפין במעות עצמם לא מצאו התוס' עצמם לומר דאם נתן כל דמי המקח בתורת חליפין הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו אלא משום דעיקר דינו חליפין במעות אינו הואיל ודרך החליפין הוא שלא להיות שוה בשוה ובמעות אין מדרך המוכר לתת חפצו בחליפי מעות דלא שוות ולכך חזר להיות אין מדרך העולם לעשות חליפין במעות והשתא אפי' אם יקרה לפעמים שיתן כל דמי המקח בתורת חליפין קנה משום דחליפין במעות עיקרו הוא מילתא דלא שכיחא אבל ק"ס דאורחא והרגיל העולם הוא להקנות בסודר מדי יום יום איכא למימר כפשט התוס' דהט' הוא משום הואיל ואין מעותיו בידו ודאי יציל המוכר את המקח אבל אם יתן לו הלוקח למוכר כל דמי המקח אפשר דלא קנה משום קנין סודר משום דאיכא חששת נשרפו וא"כ לא ידעתי מנ"ל להמגי"ה לומר דהתוס' סברא ליהו דזה הוי מילתא דל"ש ואולי יש לדקדק כדברי המגי"ה אלו מן התוספות שכתבו ואמרו וז"ל ובק"ס דשכיחא ליכא למיחש שמא יאמרו נשרפו חטיך בעלייה דכיון דלא קבל המוכר המעות טרח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן המעות ע"כ ועל דברי התוספ' אלו יש לדקדק דהתינח אם היה הקנין בלי מעות אבל אם יהיה במעות היאך יקנה הלא איכא חששת נשרפו וא"כ היאך התוספ' לא נרגשו בזה אלא דיש לומר דלא חשו התוס' לזה משום דק"ס עם נתינת המעות הוי מילתא דלא שכיחא דמדרך העולם הוא הלוקח להוט למשוך המקח אפילו בלי נתינת המעות וא"כ האיך יוצדק שהלוקח יתן המעות ויניח המקח אצל המוכר זה מילתא דלא שכיחא ולכך אפילו לפעמים יקרה כך לא גזרו

הן אמת דלפי הצעה זו בדברי התוספ' אם אמור נאמר דכוונתם מן הקושייא כך הוא דלעולם אין מדרך הלוקח שבא לקנות במעות בלי הקפה לעשות ק"ס אלא משלם ומושך מקחו וא"כ הגם דלפעמים לפי שעה לא ימצא המקח ביד המוכר והלוקח משלם לו לפי שעה והואיל ואין המקח מצוי למושכו הלוקח מחשש נשרפו עושים ק"ס דבר זה הוא מילתא דלא שכיחא כי אם בקראי בעלמא ולא גזרו א"כ לפי הבנה זו יש לדקדק בפירוש התוספ' לפי דברי מהר"ם שכתבנו דפירש דחליפין בשווי המקח הוא מילתא דלא שכיחא הואיל ועיקר החליפין הוא בשאינו שוה בשוה ואין מדרך לעשות במעות בשאינו שוה וא"כ הדר דינו דלא שכיח החליפין במעות והלכך אם יקרה שיעשו חליפין בכל דמי המקח הוא מילתא דלא שכיח ולא גזרו על זה יש להקשות דלמה הוצרכו התוספ' לתלות ולומר דחליפין במעות בכל שווי המקח הוא מילתא דלא שכיחא משום דעיקר חליפין במעות הוא מילתא דלא שכיחא תפוק לך אם היה יהיה דחליפין במעות דהיינו בפחות משווי המקח כדרך שאר חליפין אפילו נימא דגם במעות הוי דרך העולם לעשות החליפין במעות פחות מדמי שווי המקח עכ"ז חליפין בכל דמי המקח הוא מילתא דלא שכיחא כמו דהויא מילתא דלא שכיחא בק"ס עם נתינת המעות ולמה הוצרכו התוספ' לתלות נתינת כל המעות בחליפין דהוי מילתא דלא שכיחא משום דבחליפין בדלא שוו היא מילתא דלא שכיחא וצל"ע כעת הגם דיש לישב אין כאן מקום להאריך אך מדברי התוספ' האחרונים עכ"פ כך משמש דבק"ס עם נתינת המעות הוא מילתא דלא שכיחא מדלא חשו לה להזכירה שמע מינה דסתם ק"ס בלי מעות הוא וכדברי החכם המגיה: