פעמוני זהב חלק ב רמו

דקנין דכתב הוא ק"ס אין ממנו ראיה

אלא דעדיפא מזה ראיתי בהגה אחת כתיבת יד כתובה על דברי הרב הנז' מן הצד וז"ל נראה דאם קנה בכסף אין כאן איסור דהא שכירות ממכר הוא וקרקע נקנה בכסף וזהו שדקדק הרב וכתב ולא היה שם קנין וכן סיים אלא א"כ היה בו אחד מדרכי ההקנאה ודו"ק ע"כ. הרי דהרב המגי"ד מפרש מה שכתב בדבריו הרב מוהרי"ע ז"ל ז"ל כיון דלא היה קנין וכו' היינו קנין ע"י כסף וא"כ איכא למימר דקנין על ידי סודר לא דבר בו הרב דהא הרב המגי"ה לא פירש הקנין שהזכיר הרב כי אם על הכסף ודע לך דהרב המגי"ה דגם שלא נמצא על אותה הג"ה שום חותם לדעת מבטן מי יצאו הדברים פשוט בעיני שהוא מדברי הרב הגדול מהר"ם סוזין איש ירושלים לפי מה שראיתי בס' הנז' הגהות אחרות כתובות באותו ספר מן הצד וחתום עליה שד"ר מש"ה סוזין נר"ו וכתיבת אותם הגהות החתומות כמו כתיבת הג"ה זאת לכך מאומת בעיני שהוא בעל דברים אלו וק"ל

ומה שלפעמים המשכיר מחדש השכירות עם השוכר בפה על זמן ארוך אם יחשיב הדירה שדר בה השוכר לחזקה ואין אחד מהם יכול לחזור או נימא הואיל ולא עשה עתה שום דבר חדש לשם קנייה לא עלתה לו עיין להרב פתחי תשובה בס' קצ"ב סק"א ובנ"ץ שם שיש מחלוקת בדבר ועיין בפת"ש ג"כ ס' שט"ו ועיין בגוא"ל בס' קצ"ב סק"ג מ"ש המרדכי יע"ש

וראיתי להרב מוהרי"ע ז"ל במנהגי השכירות ס"ה שכתב וז"ל בענין השכירות דשוכר שהיה כבר דר בבית ובאותה שעה חזר המשכיר וחדש השכירות של שנה הבאה בדיבור בעלמא ונתרצו שניהם נראה דאין יכולין לחזור כיון דהוא כבר מוחזק בבית ואמר מורי ז"ל דכן המנהג לחדש השכירות בדברים בעלמא אמנם מצד הדין אינו מוכרח עכ"ל ע"ש

ש"ע סעיף יו"ד במור"ם משום דהווין כמכר ואין קונים אפילו בתורת כסף ע"כ פירוש אפילו בתורת כסף הוא אפילו לקנות בה כדין קנין כסף בעלמא לחוד שקנה למי שפרע במלוה אינו קונה אפילו למי שפרע מכ"ש לקנין גמור והוא מה שרמז מור"ם במה שסיים וע"ל סר"ד ס"י יע"ש עוד יש לפרש באופן אחר ודו"ק: סימן קצ"ו

ש"ע ס"א עבד כנעני דינו כקרקע לקנייה וכו' פשוט הוא דדמי העבד לכל עניני קרקע וכמו דבקרקע לא קני בכסף באתרא דכתבי שטרא עד שיכתוב את השטר וכמו שבשטר לא קני אלא במוכר קרקע מפני רעתה כן בעבד נמי וזה מדוקדק מדברי הרב"י שכתב וז"ל וכבר נתבאר מסימן ק"ץ עד סימן זה היאך דברים הללו קונים בקרקע וכך הם קונים בעבדים יע"ש הרי לך דשוים הם דכן בא הדבר מפורש בתוספות מציעא ד"ק ד"ה דמי עבד גדול דשם מפורש דבאתרא דכתבי שטרא לא קני בכסף עד שיכתוב את השטר ומשם נלמד גם לשטר דלא קני אלא במוכר עבד מפני רעתו ודו"ק: סימן קצ"ז

ס"ג ואם משך שלא בפני בעלים צריך שיאמר לו קודם שימשוך לך חזק וקני ע"כ ואם המוכר מכר לקונה הבהמה ולא משך ולא אמר ליה לך משוך וקני אלא לאחר שנגמר המקח בניהם נתן המוכר לקונה המוסירה שהוא הרסן שנותנים בפה הבהמה כדי למושכה ונתן אותה המוכר לקונה בסתם ואח"ך הלך הלוקח ומשך הבהמה פשוט דאפילו היתה משיכה זו שלא בפני המוכר קנה אותה דהואיל ומסר לו המוסרה הוי כאלו אמר ליה לך משוך וקני דדמי מסירה זו של המוסירה למאי דכתב מרן בס' קצ"ב ס"ב שאם מסר לו המפתח או דליו של בור דקנה הבית או הבור אם החזיק בו אפילו שלא בפני המוכר וגם כאן הואיל ומסר לו הרסן קנה ודומייא ג"ך למשכוכית שכתב מרן בסעיף שאחר זה ודו"ק

במור"ם ס"ד מכר לו עשרה בהמות וכו' קונה במסירה אם מסר לו וכו' הגם דמור"ם כתב כאן דין זה ולא נזכר בו שום מחלוקת לאו דסמכא הוא דהא לדעת הש"ע כבר פסק בס"א דמסירה לא קניה כלל ובודאי דמור"ם לא כתב כאן פסק זה אלא לפי שטתו דפסק כסברת האומרים דמסירה קנייה כתב ג"ך כאן כך והגם דלעיל בס"א כתב די"א דוקא בבהמה גסה הוא מהנייא מסירה וי"א דגם בדקה ובכאן סתם דבריו בודאי דכוונתו היא כאן לכל מר כדאית ליה אבל לש"ע דודאי ליתא להאי דינא וכן כתב בפשיטות הרב"י אחר שהביא סברת מהרי"ו ועל סברא זו סיים עלה וכתב וכבר כתבתי שאין בהמה נקנית במסירה יע"ש א"ך לא כתב מור"ם דבריו אלא לשטתו ודו"ק: סימן קצ"ח

ש"ע ס"א דבר תורה וכו' עצים או פשתן וכו' עיין למוהרי"ע ז"ל בס' בית יאודה סי"ט שנשאל במי שקנה צמר ועשה משא גדול דדינו הוא דאינו נקנה אלא בהגבהה על ידי גזא גזא יע"ש

סמ"ע סק"ז יתמהמה המוכר ולא יציל וא"ת מהאי טעמא גם בק"ס וכו' וי"ל דכל זמן שלא קבל וכו' ע"ך להרב מוהר"א קורייאט ז"ל בספר ברית אבות שהקשה על דברי הסמ"ע אלו וז"ל והוא תמוה דלפי דבריו משמע שאם קבל המעות אף שהקנה לו בסודר לא קנה וזה תמוה דבסודר לחודיה קנה ואם היה הסודר עם המעות לא קנה הרי חלוק זה לא נזכר כלל בפוס' בשום מקום אלא ק"ס קנה בכל ענין ודברי