פעמוני זהב חלק ב רמד

דסוגין דעלמא הרבנים הנז' ס"ל דמר"ן כסברת מהרי"ט ומה שכתב בס' רל"ה ופסק כסברת הרמב"ם זיכהו על ידי אחר לאו דוקא במזכהו על ידי אחר בפירוש אלא הוא הדין בק"ס על ידי עדים הוי כזכהו על ידי אחר וכמו שמישב כן רבינו מהרי"ט ז"ל לשון הרמב"ם דלאו דוקא קאמר דלאו כרוכלא הוי לחשב כל הנך הקנאות אלא תנא במזכהו על ידי אחר והוא הדין על ידי ק"ס של עדים יע"ש. ולפי' זה מה שכתב כאן מר"ן בס' קצ"ה הקנה אחד וכו' אפילו הקנהו שלא בפני הקונה וכו' הוא כפשוטו דאיירי אפי' במקח וממכר ופליג מור"ם אדברי מר"ן ודלא כהסמ"ע שממנו מוכח דהמחבר עצמו סבר כדעת מור"ם יעו"ע וא"כ נימא דמר"ן ומור"ם פליגי ואנן קי"ל כדעת מר"ן דס"ל כדעת מהרי"ט כדאמרן

אלא דכל זה איננו שוה לי חדא דהואיל ומר"ם לא כתב כאן דבריו בלשון מחלוקת מי הביאנו עד הלום לומר דפליג על מר"ן דס"ל כהרב מהרי"ט ומור"ם כמהר"א מונסון ז"ל הואיל ודבריהם לא נרמז בהם שום מחלוקת מי הביאנו לפרש כן דדחוק הוא מאד

ואחר העיון עלה במצודתי עוד לתרץ ולומר דאפשר דמהרי"ט עצמו לא אמר דק"ס של עדים לא הייא כקנייה על ידי אחרים אלא במתנה הואיל והויא זכות גמורה אבל במקח וממכר לא הוי אלים כח בק"ס להקנות הממכר כמו זכייה שעל ידי אחרים והן הם הדברים שחלק מור"ם עצמו כאן אלא דנשאר לבי מהסס להטעים הדברים ולא נתקררה דעתי עד אשר חפוש מחפוש תהלי"ת כאשר דמיתי כן מצאתי בס' שביתת יו"ט להרב מוהרי"ט אנקאווא זלה"ה בהגהותיו על הטור בס' רל"ה כתב וז"ל כתב כנה"ג אות ט"ו וז"ל רב אחד הובאו דבריו וכו' דק"ס לא מהני במקום זכייה על ידי אחר אבל מורי הרב כתב דהיינו דוקא במקום מקח וממכר אבל במתנה קנין הוי כזכייה וכן מפורש בתשובות המיוחסות בס' פ"ו ובס' רמ"ג בהגהות הטור אות כ"ו מפורש הא דכתב מהר"א מונסון דק"ס לא מהני זכייה לקטן על ידי אחר ומוהרימ"ט ז"ל חולק וכן תפס הרב משא"ת מש"ה ועין בדבר"י אמ"ת עכ"ל. בראותי זאת נתקררה דעתי דודאי מה שאנו נוהגים לתפוס כסברת מהרי"ט ז"ל הוא דוקא במתנה וכן ראיתי כל מקום שמביאם דברי מוהרי"ט הוא בקנין דמתנה יעו"ע. ומעתה לא נשאר לנו שום קושייא דמר"ן ומור"ם איכא למימר אזלי בשטת מהרי"ט אלא דבזכוי על ידי אחר לא שני לן בין מתנה למקנה וכמ"ש רל"ה ובס' רמ"ג ובק"ס הוא דאיכא חלוק דבמתנה הוא כמו על ידי אחרים ובמקח וממכר לא וכמו שחלק כאן מור"ם דבק"ס במתנה הוי ודאי זכות הוא לו וזכין דמסתמא ודאי ניחא ליה ביה אבל במקח הואיל ואין הזכות ידועה דיכול להיות שלא ירצה לקחתה ואין רצונו לקנות קרקע על כן לא הוי כשלוחו העדים זכות לו לומר זכין לאדם אבל במה שמזכה לו על ידי אחר דהיינו זכה בהן אחר ללוקח דהיינו שהחזיק בהן ללוקח

שוב נזכרתי במה שפסק מור"ם בסו"ס קפ"ד ששם פסק וז"ל ואם קנה קרקע תחילה ע"ש לוי אע"פ שלוי לא עשאו שליח אם קנה במעות לוי לא יוכל לחזור בו ע"כ. וכתב הסמ"ע וז"ל פירוש המוכר וז"ל הגמ"ר ואח"כ רצה המוכר לחזור בו אינו יכול לחזור בו אע"פ שעשה בלי הרשאת לוי ולא עשאו שליח ואם טען השליח דקנה במעותיו הדין ביניהם כן הוא שם ע"כ

וראיתי להטו"ז שם שהרבה תמיהות על הג"ה זו ולבסוף העלה דאין לסמוך על הג"ה זו ושם כתב וז"ל והנלע"ד דהא דאמרינן בגמרא הלוקח שדה בשם חבירו וכו' עכ"פ קנה חבירו וקשה במאי קנה אי בק"ס של זה האמור בפרק הזהב בכליו של קונה דניחא ליה לקונה דלהוו מקנה קונה ממנו כי היכי דלהדר ולקנות ליה החפץ והכי אמרינן בהדייא שם אלא דהגאונים תקנו בסודר העדים כמ"ש רבינו סקנ"ה והעדים הווין שלוחו של הקונה ובכאן אין שייך לו' כן דהא לוי שוויה שליח לזה. בשלמא במתנה דמסתמא ניחא ליה שיקבל זכין לאדם שלא בפניו משא"כ במכר דאימור לא איצטריך ליה למזבן ארעא וכ"כ רמ"א בס' קצ"ה ס"ג וע"כ צ"ל דמיירי שנתן לו השליח המעות דכאן לא בעינן דעתו כמ"ש בס' ק"צ דאם אמר לו הילך מנה ותהיה השדה קנויה לפלוני קנה אותו פלוני אלא דאח"כ צריך שיאמר הקונה למוכר שדך קנויה לי במה שנתן לך פלוני ופשוט דזה לא מהני בק"ס במה שיאמר אח"כ שיקנה לו הסודר שנעשה כבר שלא בפניו דכבר הדרא סודרא למאריה משא"כ במעות שישנן עדיין תחת ידו יכול להקנות אח"כ הקרקע על ידיהם ועפ"ז יתפרשו דברי העטור וכו' וכו'. הנה העתקתי זה דמדברי הטו"ז אלו מבורר הטעם הגריעותא שיש בק"ס לשאר קנינים וא"כ לפי זה נתקיימו דברינו הראשונים שיש חלוק בין קנייה דק"ס למזכה לו על ידי אחר דבמזכה לו על ידי אחר הוא או שהקנה לו ממנו במעות כמ"ש הטו"ז או בקנין חזקה שהחזיק בה הזוכה ללוקח או בשטר ועדיין השטר ביד הזוכה ג"כ דאזי כשישמע הלוקח ויתרצה במכר יש לה הקנייה על מה לחול לא כן בסודר דהדר כבר למאריה והן הם הדברים עצמם שכתבנו לעיל דלסברת מהרי"ט דעדים כאלו הוי שלוחים וזכה על ידם הם דוקא במתנה הואיל ויש צד זכייה אבל במקח לא דאפילו יתברר לסוף דניחא ליה במאי קנה כבר הדר סודר למריה והיא סברת מור"ם בסימן קצ"ה ודברי מר"ן בס' רל"ה הם במזכה לו על ידי אחר דהיינו בשאר קנינים דבשעה שישמע הלוקח יהיה על מה יחול בהם הקנין

אלא דראיתי בספר עט סופר המסודר מיד הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ששם כתב קצת פסקי דינים מדיני קנין דברים הלא הם בס' כר"ח ח"ב דנ"ב ע"ד ושם כתוב שאם קונה הקרקע אינו בעיר אם היה הקרקע בקנין חליפין לא קנה כי שמא אינו חפץ לקנות משא"כ במתנה דנקנה הדבר שלא בפניו דודאי ניחא ליה וכמ"ש מור"ם ז"ל בס' קצ"ה ס"ג ואפשר שאם קדמה ידיעה לעדים שחפץ הוא במקח זה נראה דקנה משעת הקנין וצריך שיכתבו העדים שידעו שחפץ הוא כנלע"ד ובקנין שטר נמי לא יזכה עד שיגיע השטר לידו כנודע ואין אחד יכול לזכות בעדו מטעמא דאתמר לעיל עכ"ל. מכאן מוכח דשטר כקנין סודר דמי ולא זכה בהן הלוקח ע"י אחר. הן אמת דעדיין צל"ע למה יגרע השטר אם יזכה לו אדם אחר הואיל