פעמוני זהב חלק ב רמג

דיש סייעתא לדקדק כן הואיל ומצינו דפסק מר"ן דס' רל"ה הוא דברי הרמב"ם בפרק שלשים מהלכות מכירה יע"ש ומצינו להרמב"ם בפ"ד מהל' זכייה ומתנה הל"ב דשם תני המזכה לחבירו מתנה על ידי אחר כיון שהחזק הזוכה בנכסים או בקרקע או שהגיע לידו קנה המקבל ואין הנותן יכול לחזור בו ויד המקבל על העליונה אם רצה מקבל וכו' ופסקו מר"ן בס' רמ"ג ס"א יע"ש וא"כ לנו יש לדעת למה בהל' זכייה כתב בזה"ל כיון שהחזיק הזוכה בנכסים או בקרקע או שהגיע לידו זכה המקבל ואין הנותן יכול לחזור בו וכו' ובכאן בדינים הקנין לא כתב כן אלה כתב אם רצה ליקח אין המוכר יכול לחזור דמחזי מלשון זה דעד שידעינן שרצה ליקח אזי אין המוכר יכול לחזור א"כ נראה לכאורה דיש לנו לדקדק מדברי הרמב"ם ומר"ן כך [והן אמת לפי דקדוק זה עדיין יש להקשות מדברי מור"ם אליבא דהסמ"ע דס' זה דמכאן מוכח דיכול המוכר לחזור קודם הודעת הלוקח ואחר הודעת הלוקח וכמו שכתבתי]

אלא דאחר העיון נראה דאין דקדוק זה מדברי הרמב"ם ומר"ן אמת ודברי הרמב"ם דכתב אם רצה ליקח אין המוכר יכול לחזור בי וכו' ופירושו הוא דכשיתברר שהלוקח רוצה ליקח אין המוכר לחזור בו דהיינו קודם או אח"כ ומוכרח זה הן מצד הסברא דהואיל ובשעה שבא המוכר שלא בפני הקונה למכור לו היאך אנו כותבים לו שטר מכר שלא בפני הקונה אפילו נימא דיכול הלוקח לעכב עכ"פ היאך כותבים לו השטר שלא בפניו לשמו אלא מוכרח אתה לומר הואיל ולבסוף אם יתרצה לקחת אותו זכות הוא לו ללוקח א"כ זכין לאדם שלא בפניו דהא מכח טעם זה כותבים כמ"ש בס' רל"ח ס"א דכותבים שטר למוכר אע"פ שאין הקונה לפנינו יע"ש וכתב שם הסמ"ע סק"א משום דזכין לאדם שלא בפניו יע"ש וא"כ הואיל ובשעה שכתב לחבירו המקח והקנה אותו לו חשבינן ליה דזכו לו וזכין לאדם שלא בפניו ודאי דזכות ברורה קא מיירי ואי אמרת דיכול המוכר לחזור קודם שישמע הלוקח א"כ אין כאן זכות מבוררת והאיך קרית לו זכין לאדם ודאי דבזכות ברורה קא מיירי דאין המוכר יכול לחזור כלל אפילו קודם שמיעת הלוקח

ואפילו חוץ מן הסברא אחר בעיון ראיתי שכן בא הדבר מפורש בס' המ"מ בפ"ל ממכירה דשם כתב הרמב"ם המוכר שמכר קרקע או מטלט' וזיכה בהן ללוקח שלא מדעתו וכו' ואם רוצה לוקח אין המוכר יכול לחזור כתב הרב המגי"ד על זה וז"ל זה פשוט שהמוכר אחר שזיכה לו אינו יוכל לחזור וכו' יע"ש מלשון זה מוכח דמשעה שזיכה לו אינו יכול לחזור אפילו עדיין לא שמע הלוקח

גם יש ראיה לזה מדברי הנז' בפרק כ"ט מהלכות ה' הלכה י"א דשם כתב הרמב"ם וז"ל יראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו אע"פ שאין ממכרו בקרקע כלום שהקטן כמי שאינו לפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין אלא בפניו עכ"ל וכתב הר"ב המגיד וז"ל ונראה שהקטן יכול לחזור בו ואין המוכר יכול לחזור בו ע"ך מכאן מוכח דמי שמקנה למי שלא בפניו אפילו עדיין לא ידע אם יתרצה או לא עכ"ז אין המוכר יכול לחזור וזה פשוט

ועוד בה ראיתי להרב מוהר"ם פארדו ז"ל בספרו שמו משה דף ק"ב ע"ד דשם שקיל וטרי בענין מאי דקי"ל כותבים שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וכותבים שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו וקי"ל בלוה אפילו כתב ללות מן המלוה יכול לחזור בו ולא ילוה ואין המלוה יכול לעכב עליו וא"ך למה פסק הרמב"ם דיד הלוקח על העליונה ואם רצה אין המוכר יכול לחזור בו ותרץ וכתב וז"ל אלא דצ"ל דכיון דס"ל דהכותב שדה בשם חבירו זכה חבירו ותכף א"כ גם במוכר זכה תכף אלא שאם לא ירצה לא יקנה דודאי כשרוצה הלוקח להעמיד המכר הוא בדאית ליה הנאה ששוה יותר וזכין לא אדם שלא בפניו עכל"ה הרי לפניך דדברי הרמב"ם הם דזוכה הלוקח תכף אפילו קודם שידע הלוקח אין המוכר יכול לחזור

וא"כ מעתה אחר שבררנו דפסק מר"ן דס' רל"ה שהוא מדברי הרמב"ם דפ"ל דמכירה הוא דאין המוכר יכול לחזור כלל בין קודם שידע הקונה או אח"כ לעולם אינו יכול לחזור א"כ הדרא קושייתכו לדוכתה דדברי מור"ם דס' קצ"ה זה ומר"ן דסימן רל"ה סר"ג סתראי נינהו ומדסתם שם בס' רל"ה גם מסתימה דברי מור"ם כאן מחזו דמוסכמים הם ולא כן הוא

אלא נראה לי דתמיהא מעיקרא ליתא דמור"ם כאן איירי במקנה לו בק"ס ולא מזכה לו על ידי אחר אבל הרמב"ם ומר"ן דס' רל"ה איירי במזכה לא על ידי אחר דהואיל ויד האחר באמצע זכה משום דזכין לאדם שלא בפניו ולעולם אינו יכול לחזור

אלא דלפי זה התירוץ עמדה לנגדי קושייא גדולה דלפי חלוק זה נמצינו למדין דלדעת מר"ן ומור"ם ס"ל דק"ס לא הוי כאלו מזכה לו ע"י אחר דהא במזכה לו ע"י אחר אין המוכר יכול לחזור ובק"ס כאן פסק דאפי' המוכר יכול לחזור ומצינו דבר זה דאם ק"ס של עדים מחשיב לזכוי על ידי אחר הוא מחלוקת ישנה דלהרב הגדול מהרי"ט בח"ב סכ"א ס"ל דק"ס הוי כמזכה על ידי אחר דהואיל ומקבל סודר מיד העדים הוי כאלו זיכה ע"י העדים ואם נתן לקטן על ידי סודר העדים קנה הקטן יע"ש והרה"ג מהר"א מונסון ז"ל חלק עליו וסבר דמזכה לקטן בעינן שיזכה לו על ידי אחר ממש אבל קנין סודר של עדים לא מהני כלל במקום אחר ע"מ איך שיהיה לפי עניותין דחלקתי בין מור"ם ומר"ן דבק"ס יכולין לחזור ובס' רל"ה איירי במזכה ע"י אחר א"כ נמצינו למדין דמור"ם אזיל בשטת מהר"א מונסון ז"ל דק"ס על ידי עדים לא מהני במקום אחר ומדברי הסמ"ע דס' זה מוכח דמר"ן עצמו כך ס"ל וכמ"ש בסקי"א וא"כ הואיל ומר"ן ומור"ם סברי דק"ס ע"י עדים לא מהני כאלו הוא מזכה ע"י אחר א"כ אנו עושים מעשים בכל יום וסומכים על ס' מהרי"ט דס"ל ק"ס ע"י עדים כזכוי על אחר דמי וכמו שבא הדבר מפורש בס' האחרונים הלא המה בספרתם ובפרט הרב יוא"ל זלה"ה בתוש"י כתב והחליט הדין כסברת מהרי"ט וכתב דכן עשה מעשה מהר"ם בירדוגו ז"ל והרב אד"א והרב יעב"ץ זלה"ה יעו"ע וא"כ הואיל ומר"ן ומור"ם לא ס"ל הכי היאך פסקינן דלא כוותיהו הן אמת דעלה על דעתי לומר