פעמוני זהב חלק ב רמב

שטרא אם קנה הגוי בק"ס ובמעות לחוד או לא ונראה פשוט דלא קנה דהא לא עדיף ק"ס ג"כ מחזקה דקנייה אפילו באתרא דכתבי שטרא וכמ"ש הסמ"ע סק"ב ועכ"ז בחזקה לא מהני הואיל ודעתו סומכת על השטר וזהו עקר סמיכת הגוי על השטר דוקא א"כ מכ"ש גם ק"ס בודאי דלא קנה ודו"ק

ש"ע ס"ג יש מי שאומר וכו' וכל זה לא מיירי וכו' עיין להרב חתם סופר סימן ס"ו מ"ש בזה ועיין במשחד"ר בנמוק"י מהר"ם ועיין בתוש"י ח"ב ספ"ו מ"ש בזה וק"ל: סימן קצ"ה

ס"ב מור"ם מטביע שנפסל לגמרי הוו ככלי וקוני' בהם ע"ך. הנה הג"ה זו הגם שפסקה בסתם לאו למימרא דסברא מוסכמת היא גם לדעת מר"ן אלא דמור"ם פסק כאן כסברת הטור שכתב לקמן בס' ר"ג ס"ט ז"ל בד"א כשיוצאין בהוצאה אבל אם אין יוצאין בהוצאה לא שינה פסלתן מלכות או מדינה יש להם דין מטלטלים בין לקנותם בסודר בין להקנות בהם וזוהי סברת מור"ם דפסק כאן לא כן מר"ן פסק לקמן הפך דהא פסק לקמן בסר"ג לסברת הרמב"ם יע"ש בס"ח שפסק דמעות הרעות שאינם יוצאין בהוצאה הרי שהם כפירות לכל דבר ונקנים בקנין ומתחייב על ידי משיכתן לתת מעות ע"כ. א"כ הוא הפך דברי הטור דפסק מור"ם כאן דהוו כמטלטלים וקונים בהם מטלט' ולדעת הרמב"ם דחשיב ליהו פירות אין קונים בהם מטלטלים וכבר נרגש בזה הש"ך שם בסר"ג א"כ פשוט דדברי מור"ם שפסק כסברת הטור הם הפך דברי הש"ע דסר"ג ס"ח

וראיתי להש"ך כאן סק"ה שכתב וז"ל מטביע שנפסל ע"ל סר"ג ס"ח בהג"ה ע"כ. ונלע"ד דכוונתו היא על מאי דכתב כאן מור"ם מטביע שנפסל לגמרי דהוי ככלי ולקמן כתב דאפילו לא נפסלו לגמרי רק שאינם יוצאין להדייא הווין ג"כ כמטלטלים נלע"ד דלזה נתכוון לומר עיין ואני ההדיוט נלע"ד דחלוק גדול יש ביניהם דכאן דברי מור"ם הה לעניין לקנות בהם מטלטלים כזה בעינן שיפסלו לגמרי אזי הווין טלטול לקנות בהם בק"ס והן הם דברי הטור דסר"ג דס"ט שכתבנו אבל לקמן בס' ר"ג הם איירי לענין אי חשבינן כלי לקנות בהם מעות דהייני הלוקח שמשך אותם מטבעות הרעות אם מתחייב לשלם היפות על זה כתם שם סברת י"א דאפילו לא נפסלו לגמרי אלא עדיין יוצאים בהוצאה קצת עכ"ז חשיבי כמטלטלים לענין שאר מטבעות היפות והן סברת הטור שם בס' ר"ג ס"ו דמפרש מעות הרעות הן הם שעדיין יוצאים קצת בהוצאה יע"ש אבל לענין לקנות בהם מטלטלים ודאי לא חשיבי הם מטלט' הואיל ויוצאין ע"י הדחק ודו"ק

ש"ע ס"ג במור"ם אבל במקח שאפשר שאינו חפץ וכו' מאד קשה לי מדברי מור"ם אלו כיצד יתקיימו עם דברי מר"ן דסרל"ה סכ"ג דמכאן פסק דשניהם יכולים לחזור הואיל והקנין היה שלא בפני הקונה ומדברי הסמ"ע דסק"י וסקי"א מוכח דמר"ן מודה בזה ובס' רל"ה סכ"ג שם פסק דהמוכר אינו יכול לחזור וז"ל שם המוכר שמכר קרקע או מטלט' וזכה בהן אחר ללוקח שלא מדעתו יד הלוקח על העליונה אם רצה ליקח אין המוכר יכול לחזור ואם לא רצה תחזור לבעליה ע"כ. ואמרתי אני בחופזי לחלק דמ"ש כאן שניהם יכולים לחזור הוא דוקא בדלא שמע הלוקח עדיין בקנין ונתרצה בזה הוא דיכול המוכר לחזור הואיל ולא ידענו אם יתרצה הלוקח או לא על כן גם ביד המוכר יש ברירה שיכול לחזור ואזי אפילו ישמע הלוקח ויתרצה הואיל וזה כבר חזר בו אינו קנין אבל אם עד שלא חזר המוכר שמע הלוקח ונתרצה ודאי שאינו יכול לחזור דאמרינן דבההיא שעתא ששמע הלוקח ונתרצה חשבינן כאלו היה קנין באותה שעה ומשום הכי אין המוכר יכול לחזור אח"כ. ויש סייעתא לזה מדברי מור"ם שכתב אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות וכו' ושניהם חוזרין דהיינו באותה שעה שהדבר עדיין בספק אם יתרצה הלוקח או לא ודברי מר"ן דס' רל"ה איירי בשמע ונתרצה כמו שמדוקדק מלשונו ג"כ שכתב אם רצה הלוקח אין המוכר יכול לחזור בו וכו' דהכוונה היא דאחר ששמע הלוקח ונתרצה אזי אין המוכר יכול לחזור ומ"ש הסמ"מ כאן סקי"א ז"ל וגם כתב וכוונתו על מהרי"ו דלא קנה וכו' כי אף שידעינן דהיה ניחא ליה מקודם לכן וגם עתה כששמע הקנין פירושו הוא והוה אמינא דבזה ודאי איכא הוכחה דהקונה ודאי לא נשתנה דעתו ותמיד הוה ניחא ליה וא"כ חזרת המוכר שחזר קודם ששמע הקינה ונתרצה נימא כמאן דליתא על זה סיים וכתב דליתא שמא חזר בו הקונה ולבסוף חזר בו ונתרצה וא"כ לפי זה לכאורה נראה דנתיישבו דברי מור"ם ומר"ן דכאן איירי בחזר בו קודם שידענו ברצוי הלוקח ושם בס' רל"ה איירי אחר ששמע הלוקח ונתרצה

אלא דלא נהירא לי לחלק בכך מכמה טעמי חדא. דלשון מור"ם קרי בחיל ושניהם חוזרין ופשוטו הוא דאפילו בזמן שהמוכר הוא רוצה לקיים המקח הלוקח יכול לחזור בו וכן ג"כ בזמן שהלוקח ריצה לקיים המקח יכול לחזור דהכי מורה הלשון יכול לחזור היינו אפי' חבירו מעכב ומסייע לן דברי מהרי"ו שהביא הסמ"ע דאפילו ידעינן שנתרצה מקודם ונתרצה אח"כ אמרינן שמא חזר באמצע וכו' דפשט הדבר הוא דאין כאן קנין והלוקח יכול לחזור אפילו נתרצה ושתק ודומיא דידיה ג"כ המוכר אפילו נתרצה הלוקח מקודם ולבסוף עכ"ז מחשש שמא חזר באמצע המוכר יכול לבטל המקח. ומה שדקדקתי מלשון מור"ם שכתב אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות וכו' פירושו הוא שאפשר שאינו חפץ לקנות באותה שעה של הקנין ולכך שניהם יכולים לחזור אפילו בשמע ונתרצה וכן בא הדבר בד"מ וזלה"ה ואפילו ידעינן דניחא ליה לשמעון בכך מ"מ שמא חזר בו שמעון בשעת הקנין ולכן אין בקנין כלום אפילו נתרצה שמעון אח"כ כששמע וכו' פשט לשון זה מורה דאין בקנין כלום אפילו לאחר שנתרצה וקשה לדחוק בו איזה דוחק

ומה שדקדקנו ג"כ מדברי מר"ן דס' רל"ה הגם