פעמוני זהב חלק ב רלט

הלוקח כיון דסתם קנין בזה לכתיבה עומד קנה והכריע מתשובת מהרי"ט הנז"ל סיים הרב על דבריו וכתב ולע"ד לא מכרעה דהתם אתי עלה הרב מכח שבועה ולא משום ק"ס יע"ש ע"כ דברי הרב בני חיי וא"כ אין מדברי הבאה"ט שום ראיה כלל והדרן למאי דאמרן ברישא דכל זמן דלא נקיט שטרא בידיה לא סמכא דעתיה

שוב ראיתי הדברים במקורן בהרב מהרי"ט בשאלה שם שהביא הרב בני חיי וז"ל הרב מהרי"ט בקיצור והיכא שהיה שם שבועה כתב הרב ז"ל יש בידי טענה דלית נגר דיפרקיה והוא שאחר שנשבעו זל"ז שלא לחזור בהם הו"ל כאלו פירשו שרוצה לקנות בכסף שקבל ובקנין וקני אע"פ שלא כתבו את השטר שאלו היה דעתם שיכול כל אחד מהם לחזור כל זמן שלא נכתב השטר לא הו"ל להשביע זל"ז ודברים אלו הם בעיני דברים ברורים עכ"ל והך טעמא דלהוי השבועה כמאן דפירש דבעי למקנה בכספא אינו מתחוור אצלי דנהי ששבועתם הוכחה שלא יחזרו בהם מהמקח מ"מ כל זמן שאין המוכר כותב את השטר לא סמכא דעתיה דלוקח אע"פ שלא יחזור בו המוכר והוא אינו בטוח שהמוכר יכתוב לו את השטר שאין זה בכלל השבועה וכל זמן שאין שטר בידו אין לבו בטוח מב"ח שיבואו ויטרפו ממנו או שזה ימות ואעדים לא סמיך כדאמרינן בפ"ק דפסחים וכו' ומיהו מדינא בההוא עובדא דהוה קנין מהני ליה שבועה בענין שלא יחזור בו המוכר מלכתוב השטר דהא סתם קנין לכתיבה עומד דנהי דבעלמא יכול לחזור בו ולומר לעדים שלא יכתבו לו השתא דנשבע כשם שאינו רשאי לחזור מהמקח כך אינו רשאי לחזור מסתמו של קנין שהוא עומד לכתיבה והשתא סמכא דעתיה שפיר וגמר וקני מעכשיו דכיון דנשבע כמאן דפירש דמי עכל"ה הרי לפניך מתחלה דברי הרב פשיט דבמקום דהבטחת הלוקח לא הויא הבטחות אלא בבוא השטר ליד הלוקח וכל זמן שלא הגיע השטר לידו לא סמכא דעתיה והגם שיש ללמוד דלא כתב שם הרב כן אלא במקום דאיכא כל הנך חששות דהיינו שמא ימות או ילך למד"ה ולא יזכה לקחת שטרו בידו אבל בשטרי דידן שהם לפני הלוקח והמוכר קונה בק"ס אזדו ליהו כל הנך חששות ונימא דקנה משעת קנין ומכ"ש אחר כתיבת השטר ועדיין הוה ביד הסופר וכמו שדקדק הרב פני משה ז"ל מתשובה זאת עכ"ז מה אעשה הואיל והרב בני חיי פקפק עליו וכתב לא מכרעה מילתא ואדרבא הרב בני חיי דייק סיפא דדברי מהרי"ט שסמך כוחו על השבועה כמ"ש לעיל א"כ הדרן עלה דכל היכא דהיה הקנין בלי שבועה הוא מחלוקת דלהרב פני משה קנה אם היה במעמד הלוקח ואפילו לא נכתב השטר ולדעת הרב בני חיי לא קנה ואיכא למימר אפילו בנכתב השטר ועדיין מונח ביד הסופר זהו משנלע"ד

אלא דחזרתי והבטתי בספר בני חיי שכתב ז"ל ומכל מקום כמ"ש ה' פני משה דהיכא שהעדים עשו שליחותם וכתבו השטר לכו"ע קנה למפרע והדין דין אמת עכל"ה א"כ קם דינא דבשטרי קנין סודר אם כתבוהו העדים פשוט דנקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור

וכל זה כתבנו לענין הדין אבל לגבי דידן אין אנו צריכים לכל זה הואיל ושטרי דידן הם בשח"ך מיד הלוקח וא"כ הדרן לדינא דמהרי"ט דמכח השבוע' בודאי גמר ומקנה ואינו רשאי מלחזור מסתם קנין לכתיבה עומד וסמכא דעתיה דלוקח וגמר וקני מעכשיו ואפילו עדיין לא נכתב השטר דהא דברי מהרי"ט אלו מוסכמים הם כנראה מדברי הרב בני חיי יע"ש

אחרי כותבי ראיתי להרב אחרון נר"ו בספרו צוף דבש שכתב בתוך תשובה אחת וז"ל אלא דהספק הוא משום שבנדו"ד היו הדברים בקנין ושבוע' ומצינו דמהנייא השבועה לסלק האסמכתא כמ"ש בסר"ז וז"ל נדר, ושבועה ותקיעת כף מהני אף באסמכתא ובודאי אף למנהגינו דבעינן שטרא כשתהיה השבועה מהני להקנות שכופין אותו לקיים שבועתו וא"כ הכא בנדו"ד היה צריך לקיים שבועתו אם נשבע שמעון ועכשיו שעשה ראובן התרה יש לומר דמהני כמ"ש הריב"ש דכל המחויב מכח שבועה אי שאל על נדרו פטור וכן כתב מור"ם בהג"ה בס' הנז' עכ"ל. הרב צוף דבש בסל"ח הצריך לעניננו ואנא אמינא דהרב ה' לא שלטו עיניו בדברי מהרי"ט שכתבנו דלפי מ"ש משמו לא מהנייא התרה דהא חשיב לשבועה כאלו הקנה לו מעכשיו וכמאן דפריש דמי ומאי יהנה התרה במקום שיש קנין מה"ד ופשוט לדעתי דאפילו על ידי התרה לא נתבטל הקנין וק"ל. ואולי יש לחלק בין שבועה שכתב מהרי"ט דאיירי' בשנשבע בפירוש לקיים המקח בזה הוא דאמרינן שבועה זו עושה קנין דהוי כאלו פירשו בפירוש שמקנה לו על ידי כסף או הקנין אבל בשטרות שלנו שאין נשבעים כך אלא כותבים בתחלת השטר הוה"ג ובכח הקוש"ח וכו' אפשר דשבועה זו שכותבים הסופרים אפשר לא באה לקיים הקנין אלא באה הענינים הכותבים בשטר מכר

שוב בא לידי ספר פת"ש וראיתי מ"ש בס' זה סק"ד וז"ל ועיין במל"ס פ"א מהל"ס שהביא דתשובת מהריב"ל ח"א סוף כלל י"ג כתב דהיכא דנשבע לקיים המקח הוי כפריש וקנה בכסף לבד או בשטר דכיון דנשבע אי אמרינן דלא סמכא דעתיה בקנין זה נמצא דעביד איסורא משום הכי אמרינן דהוי כאלו פירש שדעתו באותו קנין לבד והוא ז"ל פלפל בדבריו ומסיים דמהריב"ל עצמו בח"ב בסוף הספר חזר בו מסברא זאת ואית ליה דאפילו דאיכא שבועה לא חשיב כאלו פירש ע"ש עכל"ה וא"כ מכאן יש לדון דאפילו בפירש שבועתו הוא במחלוקת שנוי והיכא דלא פירש כנדו"ד יש לומר דלכו"ע בהתרה דיי וק"ל שוב ראיתי בדף האחרון בספר מט"ה יהודה ומשה באירה עד שיגיע ליד הקונה יע"ש ודו"ק וכ"כ בס' משחד"ר סר"ה דבעי שיגיע ליד הקונה ודו"ק

שם בד"א שקנה וכו' עיין בס' בני חיי ובבאה"ט ובס' פת"ש שהביאו כמה להקת הפוסקים שכל אחד לדרכו פנה אם היה ק"ס באתרא דכתבי אי קני בק"ס לחוד או לא יע"ש ולמסקנא דמילתא עיין בפת"ש מסוף דבריו דסק"א דשם הוכיח דמור"ם דאנן סמכינן עליה הואיל ומר"ן לא גילה דעתו בש"ע הוא ס"ל דדוקא לגבי חזקה הוא דמהני אפילו במקום דכתבי שטרא הואיל ועשה מעשה בגוף הקרקע אבל