פעמוני זהב חלק ב רלג

ובחזר משליחותו רי"ו פליג וס"ל דלא קנה לעצמו יע"ש. וא"כ הכל יבוא על נכון דדין השליחות יד בעדים לא כתבה מר"ן ומור"ם כאן ושניהם סמכו על פסק שכתב מר"ן ביור"ד אבל דין חזרת השליח שהיא במחלוקת שנויה כתבה כאן מור"ם ומר"ן בחזרת השליחות לא כתבה מזה כלל וסמך על מה שפסק ביור"ד וכמ"ש הרב משד"ר זלה"ה ומה שנשאר מעט קשה למה מור"ם לא הגיה שם כלום אפשר דלקושיא זאת נתכוון אותו מרשי"ם שכתב אותה הג"ה ביור"ד או אפשר דמדברי מור"ם עצמו היא. איך שיהיה נקטינן לפי זה דדברי מר"ן כאן כשאין עדים שזקפן עליו במלוה קא מיירי ואל תקשה בעיניך דאם כן הוא דמיירי בקנה בסתם ולא גילה דעתו לפני עדים קא מיירי א"כ תקשה ממ"ש מר"ן ס"ד דאם קנה בסתם ולא גילה לפני עדים אפילו קנה במעותיו עכ"ז הרי זה של המשלח וא"כ מאי איריא כאן דקנה במעות המשלח שזקפן עליו במלוה דלזה יש לתרץ ולומר דשאני התם דייחד לו המשלח החפץ וכמו שדקדק הסמ"ע סק"ז לכך אפילו במעות השליח בסתם קנה המשלח לא כן כאן איירי בדלא ייחד המשליח החפץ לכך אינו למשלח אלא בקונה במעות המשלח שזקפן במלוה. זהו מה שנלע"ד לברר בדברי מר"ן ומור"ם

אך כל זה איננו שוה לי להעמדן דמר"ן בזקפן בלא עדים קא מיירי אבל בעדים בין זקפן בין חזר משליחותו הוא של שליח זה והוא הפך דברי הש"ך דמעמיד דברי מר"ן בעדים וגם כן היא סברת הסמ"ע דמר"ן בעדים קא מיירי דהא מר"ן בסס"ד כתב וז"ל אבל אי יהיב ראובן זוזי לשמעון ואזל ויהיב בשמא דראובן ומקמי משיכה הדר ביה שמעון ואמר לעצמי אני קונה לא קנה שמעון עד דמודע למוכר ומכוין מוכר לאקנויה ליה ע"כ וכתב הסמ"ע סקי"ב וז"ל וכתבתי בפרישה דנראה דר"ל דחזר שמעון מיד ויחד מעות אחרים משלו לתת למשלח ולא בקש לזקפן עליו במלוה ולהכי כשהקדים למוכר קנה לעצמו דאל"כ קשה הא פסק הרמב"ם וגם המחבר לפני זה דאפילו זקפן עליו במלוה המקח של המשלח ע"כ וא"כ הוא כדברינו דמר"ן כאן בס"ג איירי בזקפן בלא עדים אבל בעדים קנה המשלח א"כ מאי מקשה הסמ"ע הרי כאן ביור"ד איירי בחזר בו בעדים וזקפם בעדים וכמו שמדוקדק מדברי מר"ן וכ"כ הטו"ז בפשיטות דבעדים איירי כאן וא"כ הכי נימא כאן ושם בס"ג איירי בזקפן בלא עדים קאמר ולכך לא מהני וא"כ מאי מקשה הסמ"ע. אלא ודאי דכאן מורה הסמ"ע באצבע דמר"ן בס"ג בעדים קא מיירי וכסברת הכהן הגדול מאחיו הש"ך ז"ל וא"ך הדרן לקושיית הסתירא דכאן פסק בשליחות יד דהויא למשלח וביור"ד פסק לשליח

וגם על חזרת השליחות הגם דלא פסקה מר"ן כאן בפשיטות ראיתי לדקדק דגם בזה פסקיו סתראי וראיתי לדקדק גם את זה מדברי מר"ן כאן ס"ב שכתב ופסק דאם נתן מעות לחבירו לקנות לו קרקע וכו' והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי והרי הוא בכלל הרמאים עכל"ה. ובכאן בס"ב בהכריח מוכרח דחזר בו משליחותו בעדים קא מיירי דאל"כ קשה הרי לקמן בס"ד פסק ראובן שאמר לשמעון זכי לי מדי והלך וקנה לו בסתם קנייה ראובן ותם גם כאן בסתמא קא מיירי א"כ אפילו קנה במעותיו השליח עכ"ז יזכה המשלח באותו קנין. ואין להשיב ולומר דמיירי בלא עדים ומה שיש לחלק בין האי דינא לדינא דס"ד הוא דהתם בס"ד מיירי במיחד לו החפץ המשלח וכמו שדקדק הסמ"ע ממלת מדי ובכאן איירי בדלא יחד לו. דזה לא יתכן דהא סיים מור"ם כאן בס"ב וכתב וז"ל קנאה בסתם וממעותיו קנה המשלח יע"ש א"כ שמע מינה מהאי הג"ה תרתי מדקאמר מור"ם בתחלת דבריו קנאה בסתם שמע מינה דדברי מר"ן בחזר בו בעדים קא מיירי ומדמחלק מור"ם בדינא דקנאה בסתם דיש חלוק בין יחד לו הקרקע לדלא יחד לו שמע מינה דלסברת דאיירי בחזרה בעדים אין חלוק כלל בין יחד ללא יחד עכ"ז הווין של שליח וא"ך נקטינן מכאן דמר"ן בס"ב בחזר בו בעדים קא מיירי ועכ"ז לא כתב מר"ן דזכה השליח אלא אם קנה במעות המשלח להוי המקח של משלח אפילו חזר בו בעדים משליחותו וזה ג"כ הפך ממה שפסק ביור"ד דאם חזר משליחותו בעדים הוי המקח של שליח ושם איירי בקנה במעות המשלח

ואין להשיב ולומר דלעולם כאן בס"ב אפילו קנה במעות המשלח עצמו הדין הוא דהוי לשליח הואיל וחזר בו בעדים וכמ"ש ביור"ד ואם יקשה לך א"כ הוא הוה ליה להשמיענו רבותא דאפילו קנה במעות המשלח הווין לשליח אף אני אענה ואומר דכאן השמיענו רבותא אחרת דאפילו קנה במעות השליח וחזר בו בעדים עכ"ז קרוי רמאי ונימא דמר"ן להשמיענו דין רמאי אתא ולא לקנייה

זה לא יתכן דדחיק ואתי מרחוק הוא לומר דלזה נתכוון מר"ן ובפרט מהגהת מור"ם דסיים שם משמע דלדין קנייה נתכוונו וא"כ הו"ל להשמיענו הרבותא שאמרנו אלא בודאי דלא זכה השליח אלא בקונה במעותיו וא"כ פסקי מר"ן דס"ב וס"ג הם נסתרים ממ"ש ביור"ד

ויותר גדולה תמיהתי על הרב משחד"ר דמשוה דין זה דשליח עם דין העסק כמש"ל ודקדק לכתוב דמר"ן אזיל ביור"ד כסברת י"א קמא שהביא מור"ם כאן ואיך לא שם עיניו הפקוחות בפסקי מר"ן דס"ג דהוא סותר למ"ש ובס"ב גם כן שבכאן שסותר למ"ש איהו דמר"ן ס"ל כסברת י"א קמא זו קשה מכולם. סו"ד בה סלקי ובה נחתי דצל"ע לישב פסקי מר"ן אלו דס' קע"ז עם פסקי מר"ן דסי' זה לדעת הש"ך והסמ"ע והרב משחד"ר וקושי' האחרונה שקשה לי מדיוקא דס"ב שבכאן שממנו פשוט דאם חזר בו משליחותו בעדים עכ"ז בעינן במעותיו ולא במעות של המשלח זו קשא אפילו אם נפרש דסברת מר"ן כאן בס"ג איירי בדלא זקפן בעדים קושיא זו היא קשה לכל הפירושים פסק מר"ן דס"ב עם יור"ד סקט"ו דפסק אם חזר משליחותו בעדים הווין של מתעסק וה' יאיר עינינו בתורתו אמן

הן אמת דתמיהתנו זאת מסימן זה עם מה שפסק מר"ן ביור"ד סקע"ז ס"מ אליבא דהש"ך יש לנו להקשות אותה מסימן קע"ז מניה וביה דהא התם בס' קע"ז ס"ל פסק לסברת הרמב"ם דפ"ז מהלכות שלוחין הל"ד שכתב וז"ל אין המתעסק יכול לחלוק המעות של עסק או סחורה וכו' ואם חלק ועשה זה אפילו התנה