פעמוני זהב חלק ב רלב

יד אפילו תהיה בעדים היא של המשלח א"כ כך יסבור נמי בחוזר משליחותו בעדים דגם בהן הוא של המשלח וא"כ היאך יוצדק לשון מור"ם דכתב ומיהו אם חזר בו משליחותו ויש עדים דלשון ומיהו מורה דמר"ן לא דבר בדין השליחות והוא הביאו במחלוקת ולפי דברינו הרי בררנו לדעת הרמב"ם דשליחות יד וחזרה שוין ואם תדחוק לפרש מילת מיהו דכתב מור"ם דלחלוק בא א"כ היה לו להביא המחלוקת בזקיפת מלוה עצמה דבה איירי מר"ן ומה גם היאך יוצדק מה שמביא אח"ך מור"ם סברא בתרייתא בחזר בו משליחותו וס"ל דהוי של משליח הרי תקשה דהיא היא סברת מר"ן עצמו שפסק דשליחות יד הויה של משלח וכבר אמרנו דזקיפה וחזרה יזכה בהם המשלח דלדעת הרמב"ם דין אחד להם כל זה נראה לכאורה לתמיהא ומעמדין גמגום הש"ך דהכי הוא

אלא דכל זה נראה בעיני דוחק להעמיד דברי מור"ם בהרבה דחוקים אלו וצריך לפרשו דאולי גם דהרמב"ם ס"ל דזקיפת המלוה שהיא שליחות יד היא של המשלח עכ"ז יכולים אנו לומר דבחזרה השליחות יסבור להפך או איכא למימר דשוים הם וא"ך הואיל ובדין חזרת השליחות לא גילה הרמב"ם ומרן דעתו לכן הוצרך מור"ם להביאה ושנאה במחלוקת. כל זה נראה בברור פסק מר"ן ומור"ם ויצא לנו מדברינו זה דמאי דפסק מר"ן בדבריו אם זקפן עליו במלוה הווין של משליח אפילו זקפן בעדים

אלא דלפי זה לא ידעתי מה גמגום יש בדברי מור"ם שכתב הש"ך שדבריו מגומגמים והגם דרציתי לפרש דכונת הש"ך היא באומרו המר"ן ביש עדים קא מיירי וא"כ לפי זה דברי מור"ם מגומגמים במה שכתב מור"ם בדבריו ז"ל ומיהו אם אמר השליח לפני עדים שחוזר בו וכו' האי מילת לפני עדים יתרת הכבד היא דהא מר"ן עצמו ביש עדים מיירי כדכתב הש"ך א"כ לא הו"ל למור"ם לכתוב אלא בזה"ל ומיהו אם אומר שחוזר משליחותו וכו' ואנא ידענא דאם אמר כן בעדים קא מיירי דהא איהו על דברי מר"ן קאי ובדברי מר"ן עסקינן ביש עדים אלא בודאי דהש"ך מדנקט מילת עדים בדבריו שמע מינה דמר"ן שלא בפני עדים קא מיירי וא"כ דבריו מגומגמים. זהו מה שעלה בדעתי לפרש בגמגום הש"ך

אלא דלא ניחא לי גם בזה דהא דברי מר"ן כאן אפילו נימא דאפילו ביש עדים שזקפן במלוה קא מיירי על כל פנים דבריו סתומים וכוונתו היא בין בפני עדים בין שלא בפני עדים ואם היה מור"ם סתום דבריו ג"כ הייתי טועה ואומר דסברת היש אומרים קמא שהביא דזכה השליח היא אפילו אמר כן בפני עצמו בלא עדים וזה לא יתכן א"כ בדין הוא דמור"ם צריך לכתוב מילת בפני עדים וא"כ מה גמגום יש בדברי מור"ם לפי מאי דפירשנו

ותמיהא הגדולה העומדת לנגדי היא לפי מאי דכתיבנה דדברי מר"ן איירי אפילו זקפן עליו במלוה דהיינו שליחות יד בעדים קא מיירי א"כ פסקי מרן סתראי נינהו דכאן פסק דהווין למשליח וביור"ד סקע"ז ס"מ דכתב וז"ל שלח בהם יד בעדים או שאמר בפניהם שחוזר משליחותו קנה לעצמו ע"כ וא"כ פסקיו סתראי נינהו

גם תקשה על דברי מור"ם דכאן הביא דין מי שחוזר בשליחתו בעדים ושנאו במחלוקת ושם מר"ן פסק כסברת י"א קמא שהביא כאן מור"ם ושם מור"ם לא הגיה עליו כלום מן הראוי הי"ל להביא שם סברת רי"ו שהביא כאן כי"א בתרא דפליגא על סברא קמייתא והגם שראיתי שם בסימן קע"ו בסוס"מ הגהה אחת קטנה וזה נוסחה ועיין בחושן המשפט סי' קפ"ג זה יע"ש אכן לפי ההתבוננות נראה דהג"ה זאת אינה מדברי מור"ם דהא מצויינת בחצי לבנה מכאן ומכאן והג"ה באמצע וזה שלא כדרך הגהו"ת מור"ם אלא המרשים רשם את זאת וא"כ היאך מור"ם לא הגי"ה שם כלום וא"כ קשה על מר"ן דדבריו סתראי וקשה על מורם דלא הגיה

ואין לחלק ולומר דיש שום חלוק בין לדין השליח לדין המתעסק דבו איירי ביור"ד דזה לא יתכן דהא מדברי הרמב"ם משמע דשוים הם דהא בפרק שביעי מהלכות מכירה הלי"ב אחר שכתב סברת המורים סיים ואמר ואני אומר שאין דין זה אמת אלא של המשלח כמו שיתבאר בדיני העסק הרי לפניך דין שליחות ועסק שוים הם וכן ראיתי להרב משחד"ר סקפ"ג שכתב על האי סברא קמייתא שהביא מור"ם שאם חזר משליחתו בעדים הוי של שליח כתב איהו שזהו סברת מר"ן סקע"ז והוצרכתי לכתוב זה דלא תימא שיש חלוק בין שליחות לעסק אלא דשוים הם עכ"ל ותו לא מידי הרי דהרב גם כן משוה אותם

ועדיפא מזה אחר החיפוש ראיתי להרב"י ביור"ד סקע"ז בסופו דהנמק"י ס"ל דיש לחלק דאם נתן לשליח לקנות לו אזי מה שעשה עשוי אבל אם נתן לו למחצית שכר הוי לשניהם ולא אמרינן זכה בהם לעצמו יע"ש. הרי לך דהסברא נותנת דלמאן דירצה לחלק ביניהם אדרבא לאידך גיסא דהשליח עדיף מן המתעסק וקנה לעצמו ובמתעסק להפך וא"כ מר"ן היאך יהפך הסברות אלא ודאי דשוים הם וא"כ פסקיו סתראי

על כן נלע"ד דדברי מר"ן איירי דזקפן עליו במלוה דקאמר היינו בלא עדים ובזה קא מיירי הרמב"ם ומר"ן והגם שכתבתי לעיל דמדברי המגי"ד שהביא הרב"י ומדקדוק דבריו נראה דהרמב"ם אפילו זקפם עליו במלוה בעדים קא מיירי נתבוננתי וראיתי להרב"י ביור"ד סו"ס קע"ז דלא כן כוונתו אלא כתב דסברת הרב המגי"ד היא דהיכא שחזר בו על ידי עדים או שלח בהם על ידי עדים כו"ע מודו דהוא של שליח יע"ש. וכן ראיתי להד"מ בס' קפ"ג בחומ"ש דביש עדים ס"ל הרב המגי"ד דמוסכמת היא וכן כתב בהג"ה אחת בדברי המשד"ר דדברי הר"ב המגי"ד ביש עדים אלבא דכולהו יע"ש

וא"ך זכינו דכאן מר"ן הביא סברת הרמב"ם דמיירי שאין עדים שחוזר בו הלכך אינו נאמן ולא יזכה השליח דשם ביור"ד איירי ביש עדים ובזה אתי כוונת מור"ם כאן על נכון שכתב דבמקום שיש עדים אם חזר בו השליח הוא מחלוקת דמור"ם גם הוא אזיל לשטתיה שכתב בד"מ דהרב המגי"ד ס"ל דאם יש עדים שזקפן במלוה דהוא של השליח וגם בחזר משליחותו כך הוא לסברת המגי"ד אלא דסיים שם