פעמוני זהב חלק ב רלא

לסתום אלא לפרש ובפרט דמאי דמספקא ליה להש"ך מפשט פשיטא ליהו לשאר פוסקים דכל זמן שיש אונאה ודמי המכר עדיין בידו אין שיעור לזה אלא כל זמן שעדיין לא פרע יכול לחזור והביא כל זה הרב זכו"א בדיני אונאה

סו"ד דברי הש"ך שגבו ממני ומה שנלע"ד לתרץ ולפרש הוא דדברי מר"ן איירי כמש"ל דאיירי בשליח שפרע מכיסו ובא להוציא מן המשלח ואזי יבוא הכל על נכון

אחרי כותבי ראיתי להרב מ"ק שהביא דברי הש"ך ולא רמז מכל מה שדקדקתי יעו"ש. ואיהו מדידיה תרץ על קושיית הש"ך דיש לחלק בין קנה הוא מעצמו ונמצא בו אונאה למי שקנה על ידי שליח שאין בו אונאה הואיל וכך אמר בין לתיקון בין לעוות יע"ש ודו"ק

שם במור"ם מי שצוה וכו' אין צריך להחזיר וכו' עיין בתשובת חתם סופר שפסק דאפילו אם תפס השליח מוציאין ממנו יע"ש: סימן קפ"ג

ש"ע ס"ב הנותן מעות וכו' מה שעשה עשוי וכו' בכאן איכא למימר דבין נתן לו לקנות קרקע או טלטול סתם בין אם יחד לו הקרקע לקנות עכ"ז מה שעשה עשוי ובכאן איירי במפרש לפני העדים שחוזר משליחותו ולעצמו הוא קונה כדכתב מר"ן לקמן ס"ד דראובן שאמר לשמעון זבין לי מידי וזבין סתמא קנייה לראובן ופירש שם הסמ"ע סק"ז דבמלת מידי דכתב מר"ן כוונתו לומר סחורה ידועה וכו' יע"ש הרי משם מוכח דבדבר המיוחד בעי לגלויי דעתו וא"כ גם כאן במפרש קא מיירי שקודם קנייתו אמר לעצמו הוא קנה אבל אם אמר לו סתם קנה לי ולח ייחד הקרקע הוא מה שכתב מור"ם בזה הסעיף קנאה סתם במעותיו יכול לומר אח"כ לעצמי קניתי. והכונה דקודם הקניה חזר בו אפילו לא אמרה בפני העדים אלא בינו לבין עצמו נאמן אח"כ לומר כך היה בדעתי ולזה סיים עוד אח"כ אבל אם יחדה לו פשוט דאינו נאמן לומר אח"ך שחזר בו אלא דוקא אם פירש לפני העדים קודם קניה זהו כונת מר"ן ומור"ם כאן וכן ראיתי להרב דמשק אלעזר דפירש דברי מר"ן כאן איירי בדחזר בו קודם הקניה כמ"ש בס"ד יע"ש

ש"ע ס"ג שליח שקנה לעצמו במעות המשלח אפע"פ שזקפן עליו במלוה המקח של המשלח מור"ם. מיהו אם אמר השליח לפני עדים שחוזר בו משליחותו י"א דקנה וי"א דבכל ענין הוא של המשלח ע"כ. וכתב הש"ך סק"ד שזקפן עליו במלוה וכו' ויש עדים. כן משמע דעת הרמב"ם והמחבר וכן משמע בהרב המ"מ שזה דעת הרמב"ם ולשון הרב מגומגם ע"כ

וראיתי לפי דעת לעמוד על דברי מר"ן ומור"ם ז"ל ומהם יתברר גמגומו של הש"ך ולכן צריך לבאר מקורות דינים אלו לעמוד על הבאר הנה דין זה דפסק מר"ן כאן היא סברת הרמב"ם כמ"ש הטו"ר וז"ל כתב הרמב"ם וז"ל הורו מקצת המורים שאם קנה לעצמו במעות חבירו אחר שזקפן עליו במלוה הרי זה קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאומר זקפתי עלי אותן המעות במלוה. ואני אומר שאין דין זה דין אמת אלא המקח של המשלח ע"כ. וכתב הרב"י משם המגי"ד וז"ל כתב ה"ה דעת אלו מקצת המורים מכח שמועת הגוזל קמא וכו' ומ"מ הפריזו על מדותיהם בזה שאמרו שהוא נאמן בדבורו הקל דודאי ביש עדים ששלח בהם יד לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר בו משליחותו קנה המעות הא סתמא אינו וכ"כ הרשב"א וכו' ודעת המחבר כדעת בעל מתיבות עכ"ל הרב המגי"ד המובא בב"י

והנה מלשון זה של הרב המגי"ד באומרו על סברת דהפריזו על מדותיהם במה שאמרו דאפילו בלא עדים נאמן וכו' זה הלשון מורה דכוונתו לומר דהוה די להם להעמד ביש עדים דוקא וא"כ מדבריהם אלה יש לנו לדקדק דהרמב"ם דפליג על המורים בודאי ס"ל אפילו בזקפן עליו במלוה בעדים ס"ל להרמב"ם שהוא של המשלח וכסברת הש"ך וזוהי פסק מר"ן שבכאן דפסק כהרמב"ם ואפילו ביש עדים מכח דברי המ"מ וסברת י"א קמא שהביא מור"ם היא סברת המרדכי פרק הגוזל קמא והביאו הד"מ וז"ל ונראה שם מדברי המ"מ דאם יש לשליח עדים ששלח בהן יד וקנה לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר משליחותו וקנה באותן מעות נאמן הא בסתמא אינו נאמן וכן פסק המרדכי פרק הגוזל אבל רי"ו כתב אפילו אמר לפני עדים לצורך עצמי אני קונה נעשה גזלן והוא שלו ודוקא ששינא דקנינהו בשנוי עכל"ה. וא"כ זכינו דסברא קמייתא שהביא מור"ם כאן היא סברת המרדכי וסברא בתרייתא היא סברת רי"ו שהביא הד"מ והביאה ג"כ הרב"י משם הרשב"א יע"ש. זהו מקורן של פסקי מר"ן ומור"ם ועל זה לכאורה יש לתמוה דהנה האי זקפן עליו במלוה דכתב מר"ן מפסק הרמב"ם האי זקפן היא שליחות יד כדמוכח מדברי המ"מ שכתב על דברי המורים דהפריזו וכו' והדר כתב וז"ל דודאי כששלח בהן יד בעדים או חזר משליחותו וכו' ודברים אלו קאי על דברי המורים ואי זקיפת המלוה שהזכירו המורים לא מקרייא שליחות יד מאן דכר שמה דינא דשליחות יד שמביא הרב המגי"ד על דברי המורים אלא ודאי דהם עצמם זקיפת המלוה שאמרו היא שליחות יד וכן בא הדבר מפורש בכסף משנה בפרק שביעי מהלכות שלוחין הלי"ב וז"ל ואע"פ שהשליח אמר ששלח בהן יד וזקפן עליו מלוה וכו' הרי לך מלשון הכסף משנה דזקיפת מלוה לשליחות יד חשיבא וכן יש לברר מדברי מור"ם ביור"ד סי' קע"ז בהג"ה ס"ה ומכמה מקומות

וא"כ הואיל ומצינן להרב המגי"ד והמרדכ"י בדבריהם דבחדא מחתא מחתינהו לשליחות יד שהיא זקיפת המלוה ולחזר משליחותו דדין אחד להם ושקולים הם ויבואו שניהם א"כ יצא לנו לפי זה ג"כ דהרמב"ם ס"ל דזקיפת המלוה שהיא שליחות