פעמוני זהב חלק ב רל

אמרינן הואיל ומדאורייתא אין אסור ואינו אלא מדרבנן וקי"ל דיש שליחות מדאורייתא עיין מהרי"ט בתשובה ס"א ועיין בס' זה ספר מאמר קדישין ס"א ודו"ק

ש"ע ס"ב עבר השליח על דעת משלחו לא עשה כלום ודוקא שהודיע שהוא שליח של פלוני וכו' ע"כ. נראה מכאן דלא סגי להודיעו למוכר או לקונה שהוא שליח סתם אלא צריך להודיע אותו למי הוא שליח בשעת המכירה או הקנייה אבל אם לא הודיעו למי הוא שליח בשעת מכירה או קניה אפילו אמר לו שהוא שליח בסתמא לא נתבטל המקח עיין כל זה בדברי הש"ך סקפ"ה סק"ז מילתא בטעמא יע"ש ודו"ק

שם אם נמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח וכו' ודוקא אם נמצא בעדים ששלחו סתם לקנו' או למכור לו ולא אמר ליה בין לתקון בין לעוות וכדכתב מר"ן עצמו ס"ד אבל אם לא ברר דבר זה אזי דינו עם השליח והרשות ביד המשלח או יקבל המקח ויתן לו השליח את העוות או יבטל המקח ואם ירצה השליח לתקן העוות ולא יהיה פסידא למשלח כופין אותו לקבל המקח כ"ך הרב"י ועיין סמ"ע סק"י וגוא"ל ודו"ק

שם אבל אם לא הודיעו שהוא שלחו של פלוני נקנה המקח ויהיה הדין וכו' אפילו אם יברר כאן המשלח שעשאו שליח סתם ולא אמר בין לתיקון בין לעוות עכ"ז לא נתבטל המקח כ"ך הסמ"ע סק"י וכן ראיתי להרב דמש"א וכן פשוט נראה מלשון הש"ך שרמזתי לעיל שהוא בס' קפ"ה סק"ז ודו"ק

שם עבר השליח וכו' ודוקא שהודיע וכו' מי שקנה איזה חפץ ואמר שהוא קונה בשביל פלוני הוא קונה אותו ואח"ך לא אסתייע מילתא שיקנה אותו פלוני עיין בטור סר"ל ס"ה ועיין בס' בני חיי הגהות הטור ועיין במאמר קדישין סר"ז סק"ח ובבאה"ט ג"כ שם ובגוא"ל שם סק"ג יע"ש מהו הדין וק"ל

ש"ע ס"ג לפיכך אם התרה עמו בין לתיקון אפילו מכר לו שוה מנה בדינר או לקח לו שוה דינר במנה אינו יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן כפי התנאי ע"כ. מפשט לשון זה דכתב מרן חייב המשלח ליתן כפי התנאי משמע דהמשלח לא נתן המעות ביד השליח לקנות לו החפץ אלא שצוהו לקנות לו והלך וקנה או מממונו של השליח או קנה לו בהקפה ועל זה כתב מור"ם דחייב המשלח ליתן דהיינו לשלם דמי המקח או לשליח או למוכר זהו פשוט. והנה ראיתי להרב הש"ך סק"ג שכתב וז"ל וצ"ע למה יגרע מהוא עצמו דאפילו אמר על מנת שאין בו אונאה אינו מועיל וצריך לומר דמיירי כשהוא אחר זמנו או בדברים שאין בהם אונאה עכ"ל ותמיהא לי בדברי הרב ז"ל מרישן לסיפן דמאי דעתיה לפרש בדברי מר"ן אם דעתיה לפרש דמר"ן איירי שהשליח פרע דמי החפץ מכיסו למוכר ובא הוא להוציאן מן המשלח וזהו כוונת דחייב ליתן היינו לפרוע המשלח א"כ הוא מאי קשה ליה להש"ך למה יגרע וכו' דמשמעותו הוא למה יתחייב המשלח ליתן כפי תנאו הא יכול לטעון למוכר שיש בו אונאה דאפילו קנאו הוא בעצמו ואמר על מנת שאין וכו' עכ"ז יכול לחזור הלוקח מכ"ש כאן שקנה על ידי שלוחו זהו תוכן קושייתו ואם כוונת הש"ך לפרש כמ"ש דהשליח כבר פרע ובא להוציא המעות מאי קשה ליה להרב נימא דמיירי שהמוכר הלך למדינת הים ואינו לפנינו לתבוע ממנו אונאתו ולא נשאר לפנינו אלא השליח והמשלח ועושים ביניהם דין ואזי כתב מר"ן לשלם לשליח

גם איכא למימר דמיירי אפילו בעדיין המוכר לפנינו אלא שאין השליח רוצה לילך ולעשות דון עם המוכר אלא אומר למשלח תן לי מה שפרעת בדמי המקח ואת זיל ותשתעי לדינא עם המוכר דהא פשוט בנדו"ד דאין המשלח יכול לכפות השליח דליזל ולשתעי דינא בהדי מוכר דהא בכאן איירי דבשעת לקיחה אמר לו השליח למוכר שהוא שליח של פלוני ובכעין זה המשלח מוצא מיד המוכר וגם אין כח ביד המשלח לכפות את השליח שילך לדון איהו עם המוכר דהא דין זה דאם המשלח כופה לשליח הביאו הש"ך בסי' קכ"א ס"ק מ"ב משם תרומת הדשן דסבירא ליה דאין יכול לכוף המשלח לשליח. והגם דהש"ך חלק עליו שם דיכול לכפות אותו דוקא באותו נדון שיש נפקותא בדין השליח עם מי שנשתלח אליו הדבר דעל ידי השליח יזקיקו לשליח אבל כגון נדו"ד דליכא נפקותא כלל. דהואיל ואין הכחשה בדבר אין המשלח יכול לכפות השליח וא"כ הוא נימא זהו כוונת מר"ן דחייב המשלח ליתן לשליח כפי תנאו דהיינו מה שפרע בעבורו ואזי ליזל המשלח ולשתעי דינא בהדי מוכר ולא כתב כאן מר"ן אלא דין המשלח עם השליח דבו עסקינן אבל בדין אונאה שיש למשלח אין זה מקומו ובדיני אונאה שם מנוחתו. וא"כ לפי פירושינו זה בדברי מר"ן דהיינו שהשליח תובע למשלח מה שפרע בעדו אין כאן קושייא

ואם כוונת הש"ך לפרש בדברי מר"ן דעדיין המוכר לא נפרע ובא לתבוע דמי המכר מן המשלח או מן השליח וכמו שמוכח מדקדוק דבריו דמקשה דמי גרע וכו' דמשמע דדינו קאי על המוכר ועל זה קא מקשה מי גרע דהכוונה דכמו דאלו קנהו יכול לחזור גם על ידי שלוחו יכול לחזור ולתבוע אונאתו או לבטל המקח. על זה יש להקשות דמי הביאהו לכך להש"ך לפרש בדברי מר"ן כן ולהקשות הו"ל לפרש כמו שפירשתי שהשליח כבר פרע ובא להוציא מן המשלח וכו'

גם לפי פירושו מאי מקשה אפילו אמר על מנת שאין בו אונאה וכו' הרי יכולים לומר דהשליח קנה מן המוכר ואמר לו שעור האונאה שיש בו בדקדוק והתנה עליו על מנת שאין לך עלי אונאה דמהני כמ"ש בס' רכ"ז סכ"א

גם במה שתרץ ואמר בתירוץ הראשון דמיירי כאן שעבר זמן האונאה קשה לי דהואיל ודמי המכר עדיין ביד המשלח מה יתן ומה יוסיף אם עבר זמן האונאה הרי הש"ך עצמו בס' רכ"ז סק"ד כתב דאם דמי המכר עדיין ביד הלוקח אפילו עבר זמן האונאה עכ"ז יכול לומר לא נתרציתי במיגו שאומר פרעתי יע"ש והגם דהתם לא החליט הדין הש"ך אלא הניחו בצ"ע מכאן משמע דפשיטא וא"כ קשה מאי מסתפק התם ואם נימא דכאן איירי בשאין לו מיגו לא הו"ל למר