פעמוני זהב חלק ב רכח

חזר בו ולא ערכו בשולחנו הטהור ומ"ש מור"ם בס' ע"ז בודאי דכוונתו לחלוק על מר"ן כ"ז נלע"ד למידק אבל לענין הלכה ראיתי בס' כר"ח סקצ"ג דרבותינו האחרונים כך פסקו כסברת מור"ם דסמ"ז יע"ש א"ך צפרנם עבה ממתנינו וכוותיהו נקטינן וכן היא דעת הש"ך בסס"ו סקי"ח וכן פסק הרב ויאמר יצחק סקנ"ו וק"ל

ש"ע סל"ו שנים שיש להם וכו' ההפסד על שני' וכו' עיין להש"ך ס"ק מ"ח שהקשה על דין זה ואח"כ הביא הרב דברי ריבות שפסק דאם התופס תפס סחורת השותפות לא יוכל ליטול כי אם מחצה ואם תפס מעות אזי הוו כחולקין ומשוינן ליהו לחלק של מי שתפס ומהני תפיסתו לכולו וחבירו לוקח כנגדו יע"ש וחזר הש"ך והקשה גם על דינו דדברי רבות וחזר ופירש בדברי מור"ם דמור"ם איירי בתפס מדבר שאינו ידוע שהוא של שותפים דאזי אפילו מודים זל"ז דמשל שותפו' תפס אינם נאמנים יע"ש כל דבריו א"כ לפי זה לגבי הדין נראה דאם תפס מטלטלין הידועים שהם של שותפו' יש לנו לדון כדעת הרב דברי ריבות דאפילו לפי מאי דסליק אדעתיה דהש"ך בדברי מור"ם דההפסד הוא על השותפים ואינו חייב להחזיר איכא למימר לא אמרה מור"ם אלא במעות דהוו כחלוקים והגם דלגבי המעות לפי זה יש מחלוקת בין מור"ם להרב דברי ריבות דלמור"ם ההפסד על שניהם ולהרב דברי ריבות שימינן ליהו לחלק זה שנתפס עבורו והשותף יטול כנגדו עכ"פ לגבי אם תפס מטלטלים אין לנו לאפושי פלוגתתם בין מור"ם והרב ב"ד ובודאי אמרי' דגם מור"ם מודה דבמטלטלים הידועים לשותפו' חייב להחזיר מחצה ולגבי המעות הואיל ומצינו להש"ך שפירש דמור"ם איירי בתפס דבר שאינו ידוע א"כ קם דינא כדעת מור"ם דדוקא תפס דבר שאינו ידוע הוא דהוי הפסד על שניהם בין תפס מטלט' או מעות ואם תפס דבר הידוע שהוא של שותפות הדר דינא כדעת הרב דברי ריבות דבמטלטלים יטול מחצה ובממון שימינן ליה לחלק מי שנתפס עבורו וחבירו יטול כנגדו והגם דהש"ך הקשה על סברא זאת עכ"פ הרי לא החליט הדבר אלא הניח בצ"ע וא"כ אין לנו להניח פסק הרב דב"ר משום ספקו דהש"ך הן דמדברי הרב פתחי תשוב"ה בס' ע"ז סק"ב נראה דמטים לדברי הש"ך עכ"פ המוחזק יכול לומר קי"ל כדעת דברי ריבות ותו לא מידי. שוב ראיתי להרב כנה"ג הגהו"ט סו"ס קכ"א והביא דבריו הרב מ"ק סו"ס קכ"א שכתב משם מהרשד"ם וז"ל שני שותפים שנתנו סחורה לשמעון מהשותפ' ורוצה להחזיק בה מכח שאחד מהשותפין חייב לו ממקום אחר והשותף טוען שקר הוא נשבע שמעון ונפטר ונשבע השותף וגובה מהשותפות עכ"ל לשון זה מורה באצבע כפי פשט דברי מור"ם דאפילו אם תפס דבר הידוע שהוא של שותפ' דינו הוא דהויא תפיסתו תפיסה הוא וההפסד על שניהם והחידוש הוא אפילו תהיה התפיסה בדבר המטלטל אפילו הכי מהנייא תפיסתו בכולו וההפסד על שניהם ודלא כדברי ריבות יע"ש ודו"ק עיין משה"ר אות סי"ו יע"ש

ש"ע סעיף מי"ם בני כרך שקנו וכו' הדין עם הנשארים ע"כ דין זה כתבו מר"ן ג"כ באו"ח סו"ס קנ"ד ושם כתב הט"ז דדוקא בס"ת הדין כן אבל בשנים שקנו בית בשותפו' והתנו כן ואח"ך הוקרו הבתים חייב ליתן לו כפי היוקר יע"ש מילתא בטעמא ולענין הס"ת עצמו אם הוזל ובא להסתלק מחלקו עיין במג"א סקנ"ד סקכ"ג שהביא שני הטעמים לדין זה דס"ת וכתב שם דלפי הטעם האחרון אם הוזל אין חייבים לשלם לו אלא כשער הזול ע"ש וכן נראה ג"כ וכן נראה מדברי הבאה"ט בס' זה סקע"ד משם הטו"ז יע"ע ודו"ק: סימן קע"ח

ש"ע ס"א שותפים שבקש וכו' עיין בפת"ש משם הרב נאו"ת דש"א שכתב דאם אדם אחד הוא שבקש בשביל אחד מהשותפים בלי ששלחו אותו שותף כלל פשוט דמחול לו לבדו כאלו מחלו לו מעצמו יע"ש ונלע"ל דגם בזה צריך לומר בפירוש שלפלוני לבדו הוא מוחל הואיל וחשיב ליה כאלו מחלו מעצמו ובמחלו מעצמו הכי בעינן זה נראה לכאורה אך באמת אין צריך לומר בפירוש המוחל בשביל פלוני אלא הואיל והמבקש הלך לבקש למחול לפלוני וזה עשה רצונו חשבינן מה שעשה המבקש כאלו עשאו] המוחל מעצמו וא"כ הואיל והמבקש הזכיר למחול לראובן די במה שיאמר המוחל כדברך כן הוא וכדומה וק"ל

שם כאלו הוא שלוחם וכו' ראיתי בס' מאמר קדישין שהביא משם הב"ח שכתב דלפי טעם זה צריך להיות שהמוכס ידע שהוא אחד מן השותפים אבל לטעם המרדכי דכתב דהטעם הוא וכו' הואיל ואין השותף חולק שלא מדעת חבירו ודרך השותפים לטרוח בעד חבריהם אפילו לא ידע המוכס שהוא אחד מן השותפין והכי נקטינן עכ"ל א"ך לפי זה אנן דקי"ל כפי פסק מר"ן ומר"ן לא הביא כי אם טעם הרא"ש דהוי כשלוחים א"ך היכא דהמוכס לא ידע שיש לו שותפים לא הוי לאמצע אלא דראיתי להרב בעל מש"ה מערכת שי"ן אות קי"ד שהאריך כמדתו לכל רוח בענין כזה והביא דברי הרב"ח הנז' ודחה אותם בשתי ידים וכתב דדעת הרא"ש והמרדכי שוים לטובה דאפילו בדלא ידע הכל לאמצע וכתב דמר"ן הכי ס"ל יע"ע ודו"ק: סימן קע"ט

במור"ם ודוקא קודם שחלקו וכו' ודוקא בידוע שלא חלקו אבל אם אין ידוע נאמן המוחזק לומר שלו הוא במיגו דחלקנו ועלה בחלקי עיין בב"י ועיין בס' צ"ג ודו"ק אך ראיתי בספר הפתח"י תשובה שהביא חולקים על זה יע"ש ואנו אין לנו אלא דברי הרב"י ועיין בס' ברית אבות