פעמוני זהב חלק ב רכו

בעל המעות יכול לחזור בהם אפי' נתרצו הם להשאר בשותפות אבל אם בעל המעות נתרצה להניח העסקא ביד הנשארים נימא דיכולים הם לכוף זל"ז להשאיר בשותפ' זה אינו. חדא דאם אמור נאמר דבעל המעות יכול לבטל העסקה מכח דלא נחה דעתי לעשות עמכם שותפות כי אם על ידי חוט המשולש ומאחר שמת אחד אין רצוני. א"כ מאותה הסבה ומאותו הטעם ג"כ כל אחד מן השותפין יכול לחזור מחבירו ואין לחלק כלל אלא ודאי דהאמת הוא כפשט הלשון דבטל הענין וכן בעל המעות וכן המתעסקים כל אחד יכול לחזור וזהו החדוש שבא מור"ם כאן להשמיעינו מה שלא שמענו מדברי מר"ן דמר"ן דאמר אחד מן השותפין שמת הוא איירי שאין היורשים יכולים לומר לא נחלוק השותפות וכמ"ש הסמ"ע סק"נ ובכאן חידש לנו מור"ם גם שאר שותפים יכולים לחזור זה בזה. ואל יקשה בעיניך דאם כוונת מור"ם כך היא הו"ל להשמיעינו חדוש אפילו בשלשה שותפים שלא היה עליהם שום עסקה ומת אחד מהם דבטלה השותפות דאין זה דקדוק דהא דין זה דמור"ם מקורו הוא מדברי הריטב"א שהביא רבינו הרב"י בסימן זה ושם מעשה שהיה כך היה ועיקר טענתם לא להכי אתשיל אלא בדרך אגב מסוף דבריו למד מור"ם גם דין זה יע"ש וא"כ פשוט דמור"ם הכי ס"ל דכשמת אחד בטלה השותפות אפילו לגבי הנשארים

אחרי זאת ראיתי להרב ברית אבות ז"ל בס' זה שכתב תמיהות על דברי מור"ם אלו וסליק בתימא יע"ש ורואה אנכי בדברי הרב דמי הביאהו לתמיהות אלו הוא משום דמפשט פשיטא ליה דכשמת אחד מן השותפים לא בטלה השותפות לגבי השאר ועל פי הנחה זו תמ"ה תמ"ה יקרא ואחר המח"ר לא ידענא מהיכן פשיטא ליה והרי הדבר במחלוקת שנוי וכמש"ל משם הרב גוא"ל סקכ"א וז"ל דמהרש"ך ומהרשד"ם ס"ל דאינם יכולים לחזור והרב בעל משא מלך כתב נגד מהרשד"ם ופסק בראיות נכוחות כל שמת אחד מהם נתבטל השותפות לכולם והביאו ראיה מדברי הריטב"א והרב"י עכ"ל. הרי לפניך דהריטב"א והרב"י מפלג פליגי על אותה סברא וברור בעיני דהרב בעל משא מלך שכתב דהריטב"א פליג פשוט דדברי הריטב"א שהביא לראיתו הם דברי הריטב"א אלו שפסק מור"ם כאן דלענ"ד פשוטים דברי הריטב"א כמש"ל וברור אלו הרב ברית אבות ראה דברי הרב גוא"ל לא היה כותב מה שכתב ודו"ק. שוב אחרי זאת זכיתי וראיתי דברי הרב בני חיי הגהו"ט אות נ"ח ונהניתי תהלי"ת עלי ודו"ק

שם בטלה השותפות וכו' ואם נשארו מסתחררים בסתם הריוח ביניהם אפילו מה שהרויחו אח"ך. כן פסקו האחרונים וכן ראיתי להרב גוא"ל סקכ"א וכן פסק הרב משחד"ר בס' קע"ו סי"ט וכן פסקו כמה אחרונים אכן כתב הרב משחד"ר דאם אחר המיתה בא לפני הב"ד ואמרו השותפין הרי אנו מכאן ולהביא רוצים להסתחרר ולהרויח לעצמינו אפילו עדיין לא חלקו ולא עשו שומא דבריהם קיימים יע"ש בסי"ט ועיין בבני חיי סי' זה הגהו"ט אות צ"ט ועיין בברית אבות דף ע"ח ע"ב פסקה חמשית יע"ש ועיין בס' זי"ע ס' ס"ג ובכר"ח סקכ"ב יע"ש וק"ל

שם בהג"ה שותף שחלה או נאנס ולא עסק בשותפות אין הדין שאחד ירויח ויתן לו ע"כ. הגם דמור"ם כתב דין זה ולא נראה כאן שום חולק הרי מצאנו לרבינו יעב"ץ זלה"ה שכתב דהגם דפסק מור"ם כן אין הלכה כך והביא כמה ראיות לזה ואחת מהנה היא ממאי דפסק מר"ן מת אחד מן השותפים בטלה וכו' הרי הו"ל לאשמועינן דאפילו חלה או נאנס דעתיה לחזור אחר שיבריא עכ"ז בטלה מאותו זמן מכ"ש מת. גם ממה שכתב מר"ן בס' קע"ז חלה אחד מן השותפ' בפשיעה לא יתרפא וכו' הרי תיפוק לך דגם השותפות בטלה וכו' יע"ש שהלכה למעשה העלה דלא פסקינן כמור"ם יעויין כל זה בס' כר"ח ח"א סקנ"ט ודו"ק. וחזה הוית להרב בנ"י חי'י בהגהות הרב"י או"ט דכתב על דין זה דהרשב"ץ שפסק מור"ם דאם חלה אין בדין שיתן לחבירו וכו' וז"ל נ"ב ואפשר דלא איירי אלא במי שנשתתפו במלאכת ידים דאז אינו בדין שזה יטרח וירויח ויתן לו חלקו אבל בדבר שבח ששבחו הנכסים כגון שטרחו בסחורה ודאי דשמין לשותף שכר טורחו בחלק חבירו ושאר השבח יתן לו ואפילו נאמר דהרשב"ץ מיירי בנשתתפו בממונם אפשר דלא אמר כן אלא לומר שלא יתן לו חלקו מושלם אלא מנכה לו שכר טורחו אבל שלא יתנו לו כל חלקו כלל זה לא יעלה על הדעת ודו"ק

שם במור"ם ואם יש מנהג בזה בין השותפים וכו' לכאורה יש לדקדק למה לי האי יתור לשון דכתב ואם יש מנהג בין השותפין הוה די ליה לומר ואם יש מנהג עושה כמנהג ולא נחה דעתי עד שראיתי להרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל שמדקדק מזה דלא בעינן שיהיה המנהג ידוע בעיר אלא אם היה מנהג זה בין הני תרי שותפי' שהתנהגו בו פעם ושתים די ואדעתא דהכי נוהגים יעוין בס' כר"ח ח"א קנ"ט וק"ל

ש"ע ס"ך היו להם חובות אצל אחרים וכו' וכשיפרעו יחלקו ע"כ. עיין להסמ"ע סקנ"ב שכתב דזהו סברת הרמב"ם ולא כן היא דעת הרא"ש דפסק כאן. ולכאורה יש לתמוה דהא מצינו למר"ן בס' ס"ו סמ"א פסק שם לסברת הרא"ש וא"כ יש להקשות היאך מזכה שטרא לבי תרי ואולי דמר"ן בפס"ו איירי בנתרצו שניהם בא ללמדנו כיצד חולקים יע"ש וא"ך סתירא וק"ל

ש"ע סכ"ג המקבל עסק מחבירו לזמן קצוב וכו' עיין להש"ך בס' של"ג שהוכיח דאפי' מר"ן בב"י הביא לתשובת הריטב"א דאם היה הפועל בקנין אינו יכול לחזור עכ"ז בשלחנו הטהור לא פסק כוותיה ואפילו יהיה בקנין לא נשתעבד וממנו נלמד לנדו"ד ואם היה הקבלה בקש"ח עיין בס' כר"ח סימן ק"ן דמשם משמע דאינו יכול לחזור בו ועיין בספר פתחי תשובה שהאריך בענין אך בסה"ק בתשובה ס' שם צדדתי דיכול לחזור דקנין אין כאן שבועה א"ך יע"ש וכן פסק בס' משחד"ר בנמוקי הרב מהרש"א ודו"ק

שם יכול לחזור וכו' עיין בס' גוא"ל ובבית יהודה דקי"ח ע"ב ובס' פרי צדיק סי"ו שכולם הסכימו לטובה שאם המקבל היה גם הוא מניח קצת קרן בחנות אפילו יהיה מוטל עליו כל העבודה עם כל זה אינו יכול לחזור בו יע"ש וק"ל: