פעמוני זהב חלק ב רכה

דעתו שאינו רוצה למכור מן הסחורה עכ"ז יכול חבירו לחלוק בב"ד ע"ך דברות קודשו. וכונת כת"ר היא היאך יחלוק שלא מדעת חבירו דילמא חבירו ירצה גם הוא למכור חלקו ובמקום שחבירו יאמר שרצונו גם הוא למכור חלקו הרי אין חבירו יכול לחלוק עד שימכרו הסחורה לדעתי אין כאן שום סתירא מזה לדברי הרב ה' דאיכא למימר דדוקא אם הוא לפנינו וגילה דעתו זה השותף שרצונו למכור הוא דאמרינן הואיל וזה למכור וזה למכור הוא דאינו יכול לחלוק אבל אם אינו לפנינו מאן לימא לן דניחא ליה במכירה אפשר דיהא נוח לו לחלוק ולהניח סחורתו ולא למוכרה ולזלזל כמו שרוצה חבירו לעשות בשלו

זאת ועוד אחרת דהתם עד כאן לא אמר הרב אלא בזה למכור וזה למכור הוא דיכולים זל"ל לכוף שלא יחלוקו אבל התם בסי"ח הרי זה השותף עומד לפנינו הרי יכול לומר דרצונו שלא למכור חלקו אלא רצונו לחלוק וליישנו ועל זה ממה נפשך חבירו זה שאינו לפנינו אם רצונו הוא למכור א"כ הדר דינו של זה שלפנינו אומר שלא למכור וא"כ אפי' אי הוה עומד לפנינו דין הוא שיחלוקו באומר זה למכור וזה להניח ואי חיישת דילמא גם זה השותף שאינו לפנינו רצונו ליישן גם בזה בודאי אין יכולין לכוף זל"ז להשאר שותפין דלא נשתתפו אלא אדעתא למכור ולא ליישן ופשוט וברור וק"ל

ש"ע סי"ז היה זמן ידוע וכו' נלע"ד דדין זה אינו אלא בנשתתפו סתם וקנו סחורה שיש זמן ידוע למכירתה בזה הוא דאמרינן אדעתא דזמן מכירתה נשתתפו אבל בשעה שנשתתפו קנו סחורה שידוע זמן למכירתה ונשתתפו לזמן והגיע הזמן קודם מכירת הסחורה בזה פשוט לדעתי דיכול אחד לכוף חבירו לחלוק בזמן קודם הגיע הזמן מכירת הסחורה דהא מעקרא ידעו בזה וקבעו זמן ואדעתא דזמן שקבעו נשתתפו וראיה לזה ממה שכתב מר"ן סימן שי"ב סי"ח דאם שכרו לזמן קצוב כיון שכלה הזמן יכיל להוציאו מיד אפילו כלה הזמן באמצע ימות הגשמים ע"כ וגם כאן הכי ולא מבעייא דבתחלת השותפות קנו הסחורה שיש לה זמן אלא אפילו אחר שעבר זמן מה והם בתוך יומי השותפות קנו הסחורה שיש לה זמן ידוע למכירתה ליכא למימר דאפשר דאותה שעה כאלו חזרו עוד ועשו השותפות לזמן יותר עד שתמכור אותה סחורה אלא אמרינן גם בזה דאדעתא שיחלקו בזמן שקבעו קנאוה וראיה לזה ג"כ ממה שכתב בסימן זה ס"כ שאם היה עליהם חוב לאחד כל אחד מעכב לחלוק עד שיגיע זמן השטר משום שיאמר כל אחד לחבירו הואיל וכל אחד ממנו חייב לשלם כל השטר נשא וניתן בדמים עד שיגיע הזמן עכל"ה. הרי לפניך דמטעם זה הוא הוא דיכול לעכב הלאו הכי כגון בנדו"ד דליכא האי טעמא הדר דיניה כמו שכתב שם מר"ן בתחלת הסעיף דאם פירשו שאינם אחראין זה לזה חולקים וכו' ופירש שם הסמ"ע סקנ"ד דאין האחד יכול לומר נעסוק ביחד דמזלא דבי תרי עדיף דמאחר דכבר כלה הזמן שותפות אינינו מחויב לעשות לטובת חבירו כלום עכ"ל וגם כאן הכי הוא ממש. שוב עיינתי במה שכתב הטו"ז בס' זה ס"כ וראיתי שנתכונתי לדעת עליון תהלי"ת דהא שם מוקי הטו"ז דאם היה עליהם חוב לזמן דיכול אחד לכוף לחבירו היינו בתוך זמן השותפות נעשה עליהם החוב דאזי הוי כאלו חדשו השותפות אבל אם נעשה עליהם החוב בתחלת השותפות וקבעו זמן אפילו הכי יכולים לחלוק והגם דהטו"ז ס"ל דאם נעשה תוך יומי השותפ' הוי כאלו חדשו השותפות התם דוקא הוא דאמרינן הכי מטעם הסמ"ע שכתבנו אבל בכגון נדון דסעיף זה דקנו סחורה לזמן פשוט דיכול לכפותו לחלוק כדאמרן ודו"ק שוב אחרי זאת ראיתי בס' מאמר קדישין סקע"ו דממנו מוכח דטעם הטו"ז שכתב דתוך הזמן הוי כאלו חדשו השותפ' הוא מטעם שהם אחראין וערבאין וכמו שכתבתי דהתם שאני הואיל ויוצדק בו טעם הסמ"ע יע"ש וששתי גם בזה וגם ממה שכתב מר"ן בסכ"ח ומן הסמ"ע סקנ"ה אין סתירא לדברינו דגם התם הרי הטעם מפורש דהואיל ונתחייב בקרן מעקרא וקרנא להדדי משועבד יכול לטעון מזלא דבי תרי עדיף אבל בדין זה דלא היה שעבוד זע"ז אינו יכול לומר מזלא דבי תרי עדיף במקום שהיה להם קביעות זמן דיכולים לומר אדעתא דזמן שיש ביניהם נשתתפו ודו"ק

ש"ע סי"ח בד"א בפירות אבל אם היו מעות וכו' יש לחלוק שלא בפני ב"ד וכו' ודאי ב"ד הוא דלא צריך אבל שני עדים צריך לראיה כמ"ש מר"ן לעיל בפירוש סקע"ה ס"א יע"ש

ש"ע סי"ט אחד מהשותפים שמת בטלה וכו' ואם אחר שמת אחד מהם נשארו איזה ימים מתנהגים השותפות עם היורשים ועל זה טענו היורשים או השותף החי לא נחלוק עד כלות הזמן של השותפות דהואיל ונתעסקנו זה ימים בשתפ' כאלו קבלנו עלינו לישאר בשותפות עד תשלום הזמן ראיתי בס' כר"ח סקכ"ב שכתב משם רבני צפרו ורבני פאס יע"א ומקנאס שפסקו דאין זה טענה דמכיון שלא דברו בפירוש זה עם זה להשאיר בשותפות ונתרצו אין בדבריהם כלום ויחלוקו באיזה זמן שירצו יע"ש

שם בטלה השותפ' וכו' מדברי הסמ"ע סק"נ נראה דלא אתמר זה אלא לגבי השותף השני עם היתומים אבל אם היו שנים או שלשה שותפים ומת אחד מהם לא בטלא לגבי השאר וכן ראיתי להרב גוא"ל סקכ"א שכתב דכן היא סברת מהרש"ך ז"ל ומהרשד"ם וסיים אכן בעל משא מלך חולק ופסק בראיות נכוחות דכל שמת אחד מהם בטלה לגבי כולם יע"ש והתבוננתי וראיתי דגם מור"ם ז"ל כאן במפ"ה הכי ס"ל דאם מת אחד מן השלשה בטלה השותפות דהא כתב שם משם הריטב"א וז"ל שלשה שקבלו עסקא מאחד ומת אחד מהן נתבטל הענין וכו' ופשוט דכוונת מור"ם הוא לומר דהואיל ומת אחד מהם אין השנים יכולים לכוף זל"ז וגם אפילו יתרצו בעל המעות יכול לומר להם אין רצוני לתת להם העסקא כי אם בהתחברם יחד וכשמת אחד אין רצוני בשנים וכך מורה לשון זה של מור"ם שכתב נתבטל הענין דדוחק לומר דלא נתכוין לומר בטל הענין הוא דוקא אם נתרצו לחזור על בעל המעות להחזיר לו עסקתו זה לא יתכן לומר דלזה נתכוין דתיפוק לך אפי' לא מת שום אחד מהם יכולים לחזור משום כי לי בני ישראל עבדים

גם אין לומר דכוונת נתבטל הענין הוא דוקא לענין