פעמוני זהב חלק ב רכד

ואדעתא דהכי נשתתפו והדר דינא כדין דסר"ב זהו מה שנראה מהסברא

אך הדבר נראה דוחק מילתא כדנא איך הש"ע לא יפרש אותה ויכתוב חלוק זה בין סחורה שקנו יום השותפות לסחורה שקנו אח"ך ומן הראוי הוה ליה לכתוב חלוק זה ולימא דבסחורה שקנו יום השותפ' אינה יכולים לחלוק אותה עד שימכרו אותה ולשתוק מדינא דסכ"ב דהא יש ללמוד דינא דסכ"ב מדין זה במכ"ש דהא טעמא דשותפין שקנו הסחורה ביום שותפותם שאינם יכולים לחלוק עד שימכרו אותה הוא משום שיאמר כל אחד מזלא דבי תרי עדיף במכ"ש בדינא דסכ"ב דודאי אינו יכול לחזור וליטול מעותיו דהא יאמר לו הואיל ונתת לי המעות לקנות בהם סחורה הוי כאלו שעבדת לי מעותך לזמן עד שאקנה ואמכור וטעם זה הוא בודאי עדיף מטעם דמזלא דבי תרי עדיף וא"ך הו"ל להשמיעינו חדוש זה כאן וליתי דינא דסכ"ב במכ"ש

גם מלבד דוחק זה הן היום ראיתי בספרי האחרונים אין שום אחד דחש לחלק בזה יען דראיתי שדבר זה נפתח בראשונים ותחלה וראש ראיתי להרב נתיבות המשפט סקל"ח כתב על האי דינא דכתב הש"ע סי"ו חולקים ויטול כל חלקו מהסחורה וכו' על זה כתב הרב הנז' ז"ל חולקים כל זמן שירצו פירוש אם האחד מעכב מלמכור הסחורה יכול לומר לו חלוק עמי אבל אם רוצה ג"כ למכור הסחורה רק שרוצה לחלוק שלא לטרוח במכירת הסחורה ביחד רק במכירת שלו לבד ולא יטרח בשל חבירו ודאי דחבירו יכול לכופו כיון שנשתתפו לעסוק בקניית הסחורה ומכירתה דנעשו כפועלים זל"ז לקנות ולמכור וכמבואר בסכ"ב ומחויבים לטרוח ביחד דמזלא דבי תרי עדיף עכ"ל הרי לך שאינו נכנס כלל בדעת הרב לחלוק בין סחורה שקנו ביום השותפות לסחורה שקנו באמצע השותפות

גם בספר הרב חכמת שלמה כתב בס' זה ז"ל נשתתפו סתם ולא קבעו זמן נ"ב עיין בש"ך ס"ק כ"ט ועיין בש"ך לקמן סק"מ וצ"ע ונראה דאתי שפיר דהיכי דיש זמן לשותפות כגון ששכרו או קנו לזמן או בשט"ח שמתחילה לאו על דעת שהלוה ישלם להם א"כ אין לומר בזה גוד אע"ג שבזה שייך הטעם דמהר"י ן' מיגש שהרי נתרצו תחילה להיות ביחד שותפין לזמן הזה ולא יוכלו לחזור אבל היכא דמיירי שלא היה זמן קבוע למכירת הסחורה א"כ כיון שלא עשו זמן וליכא זמן למכירת הסחורה אף שעה אחת במשמע ויכול לטעון שלא רציתי להיות שותף עמך רק עד זמן זה ולא יותר ולכך מה שמוכר לאחרים או לעצמו יכול לכופו מכור לי ואם אתה אומר שהוא בזול קנה אתה בסך זה ולכך כתב הש"ך כאן בפשיטות שיש לומר גוא"א ע"ך דברי הרב חכמת שלמה ודבריו ברורים דכוונתו להקשות דברי הש"ך סתראי נינהו דבס' קע"ו סק"א שם העתיק סברת הר"י הלוי וכו' דסברי דאין גואו"א בשותפין משמע דדעתו כך נוטה ועל זה הוקשה לו היאך עוד בסקכ"ט כתב על פסק הש"ע דפסק סי"ו דאם הסחורה יש הפסד בחלוקתה מוכרים אותה כתב הש"ך דיכול לומר גוא"א זהו תכלית קושיתו של הרב חכמת שלמה ועל זה הוצרך לתרץ דדוקא בשכבר אי קנו לזמן או לאו ע"ד שהלוה ישלם להם בזה הוא דאין גוא"א שבזה הוא דשייך טעם מהר"י הלוי שכבר נתרצו להיות ביחד שותפין לזמן אבל היכא דמיירי שלא היה ידוע זמן למכירת הסחורה א"כ כיון שלא עשו זמן וליכא זמן אפילו שעה אחת במשמע ויכול לטעון שלא נתרציתי להיות שותף עמך רק עד זמן זה ולא יותר וכו' לא מלבד דלשון זה מורה באצבע דמי שנשתתף בלי קביעת זמן יכול להפריד מחבירו אפילו אחר שעה כמ"ש בדברות קודשו ומסתמא בודאי לא עבדי אינשי דמכרי סחורה שהניחו לשותפות הגם שתהיה דבר מועט מכ"ש אם רב סחורה הוה התם ועכ"ז פסק דיכול להפריד ערובתו

אלא דלא מלבד פשט הלשון כך מורה אלא דגם מצד ההכריח הכי הוא דהא סברת מהר"י הלוי וסיעת מרחמוהי שהביא הש"ך בסקע"א סק"א דסברי אין גוא"א בשותפין אלא ישארו בשותפותם הרי הם איירי בשנים שקנו קרקע וכו' בזה הוא דפסקו דאין יכולים להפריד על ידי גוא"א יע"ש בטור סקע"א וא"כ אם באנו לחלק בין סחורה שקנו ביום השותפות לסחורה שקנו באמצע השותפות א"כ מעקרא מה קשה ליה להרח"ש על הש"ך דדבריו סתראי הרי שם הש"ך בסקע"א סק"א שם איירי בדבר שקנו בתחילת שותפות ובכאן בסי"ו איירי לפי דברי כת"ר במה שקנו באמצע השותפות וגם שם בסק"מ יש לנו לחלק בהכי ויהיה לא ראי זה כראי זה ומאי קשייה ליה להרח"ש אלא מוכרח דבין לסברת חכמת שלמה ובין להרב נתיבות המשפט חלוק זה לא נזכר ולא נפקד

שוב אחר החפוש ראיתי להכנה"ג הגה"ט אות ק"ג שכתב ז"ל. נשתתפו סתם ולא קבעו זמן חולקים בכל זמן וכו' נ"ב וכן הדין בראובן שמסר צמר לשמעון למכור אותו בסתם ונדר לו בשכר טורחו כו"ך ולא קצב לו זמן יכול לסלקו ממנו כל זמן שירצה ולתת לו שכר טירחו עד אותה שעה עכל"ה הרי מדמה מי שנתן סחורה למוכרה בלקומסיון לדין השותפין ובנותן סחורה למוכרה הוא ודאי איירי אפילו בסחורה שנתן לו בפעם אחת מיירי ודימה אותה לדין השותפין הרי משמע דגם בשותפין אפילו בסחורה שקנו ביום הראשון מיירי

ומה שתמה ידידי ואו"ע היאך יוצדק פסק הש"ע דס"א דאם הגביהו המעות חל עליהם השותפו' דמשמע עד שיעשו מסחר שיקנו וימכרו על זה אמינא שתי תשובות בדבר חדא דאיכא למימר בקבעו זמן מיירי ולאו דוחק הוא לומר בזה איירי

ועוד אחרת אפילו נימא דפשט מר"ן בס"א דסתם משמע בין קבעו זמן או לא קבעו איירי דנשתעבד לנהוג השותפות יכולים לומר כגון שיש סחורה שאין יכולים לקנותה אלא בצירוף שניהם או על ידי מעות של שניהם בזה יכולים לכוף זל"ז לקיים העסק עד שיתעסקו כדין שותפין ותכף לקניית הסחורה יחלוקו ופשוט

וראיתי להידידי שכתב דדברי הרב נתיבות המשפט נראין שהם הפך הש"ע סי"ח שפסק ז"ל לא קבעו זמן לשותפות ובא אחד לחלוק שלא מדעת חבירו חו' בב"ד וכו' ופשט דבריו אלו מורין שחבירו אינו כאן בעיר הרי שאף שחבירו אינו לפנינו ולא גילה