פעמוני זהב חלק ב רכג

עיין בפת"ש ס' ס"ב דמשם באירה דאפילו לדעת מור"ם זכה שותף שגנב או מצא לבדו וק"ל

שוב בא לידי ספר זכו"ת אבו"ת וראיתי לו בדף מ"ט שכתב ז"ל שותפין בכל דבר וגנב א' מהם סתם הוא לאמצע ואם אמר לעצמו הוא שלו מהריק"ש סקע"ג בשם רשד"ם וכתב עוד בשם רדב"ז שאם התנו מתחלה שכל מתנה שתנתן לאחד מהם היא לאמצע ונתנו לאחד מהם מתנה מאחר שסיכן בעצמו הוא לאמצע ע"כ. משמע דאם לא התנו כל מתנה שנותנים לו לאדם ריעיו וקרוביו הוא לעצמו וכן המנהג

וכתב עוד הרדב"ז שותפין שהתנו אפילו מציאה בדרך ואחד מהם היה ערב בעד עאמ"ל אחד והיה נותן לו פרס בשכרו הוא שלו הוא סכן בעצמו לפרוע למלך אם לא ישלם האעמל הרדב"ז אלף תרנ"ח וצריך ישוב עם מ"ש בשמו לעיל ונ"ל דשאני הכא שהריוח בא בשכרו וא"כ בדין הוא שיטול שכרו לעצמו משא"כ במתנה דלעיל כנ"ל כעת שאין הספר מצוי בידי אב"ק סי"ט ע"כ מצאתי

ולענין המתנה שנתן אדם דעלמא לשותף אחר אפילו בסתמא הויא לשותפות זולת אם יאמר לו הנותן לך לבדך אני נותן אזי תהיה למקבל לבד עיין זה בש"ך ס' ס"ב סקי"ג

חזרנו למברר אברורי דהגם שבררנו דאין לנו לזיל בתר דברי מור"ם אלו אלא אם גנב אין צריך לחלוק עם השותף עכ"פ יש להסתפק אם עבר וחלק מי נימא הואיל ומן הדין לא היה צריך לחלוק אע"פ שחלק אם באת עלילה אינו חייב לשלם עמו הואיל ולאו מכח הדין חלק הו"ל כמתנה בעלמא או נימא הואיל ונהנה חייב לפרוע עיין בזה להרב משכנות הרועים מערכת ש' סקי"ב ששם האריך גם הוא בענין זה והעלה דאין צריך לשלם עמו יע"ש. וראיתי להרב מו"ד זלה"ה בכר"ח סע"א שגם מנ"ר נפל לו ספק זה ומסברא דנפשיה העלה וז"ל דאם בשעת חלוקה התנה עמו שאם באתה איזה עלילה מחויב לחלוק עמו הדין הוא שחייב לחלוק ואם לא התנה עמו בשעת חלוקה לא הוי אלא כמתנה ואינו חייב לשלם עמו יע"ש

ש"ע סי"ד אחד מהשותפים וכו' אבל אם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה בבעלים וחייב לשלם לחבירו חלקו ע"כ. עיין באהע"ז סוף ס' פ"ו בב"ש דמשם באירה דהשותף משלם ואין המכר בטל יע"ש ועיין בסה"ק בשאלה ק"ג ששם כתבתי דשותף שמכר ונתאנה אפילו שותף המוכר מחל באונאתו יכול השותף שלא מכר לחזור על הלוקח יע"ש שחלקתי בין אותו דין להאי והבאתי ראיות מפורשות על זה יע"ש. גם ראיתי מה שפסק מר"ן ביור"ד סקע"ז סל"ב ומ"ש שם הש"ך משם הפרישה ואין ממנו סתירא לפסקינו דהתם לא מיירי באם היה אבל בבא לבטל המקח וכמו שמובן פירוש מר"ן כך עיין בס' פרי המפרשים שעל הש"ע שם אבל אם יתאנה השותף וזה ימחול לו לא גרע ממתנה שפסק שם יע"ש וק"ל

ש"ע סט"ו השותפים שהתנו וכו' ואין אחד מהם יכול ליטול מן הקרן או מן השכר ע"כ. ראיתי פסק אחד בס' כת"י כתוב וחתום משם מוהר"ר יעב"ץ והמשבי"ר זיע"א שכתוב בו וזל"ה גם הא דרוחא לקרנא משתעביד אינו אלא לדינא אבל האידנא עינינו רואות שחולקים הריוח בכל שנה או בכל חצי שנה ויש מי שחולק בכל חודש ואף אם זמן עסקא שנה או שנתים וכשאין יכולים לחלוק משום שיש גבובי דברים וחשבונות אפילו הכי אוכלים מן האמצע וכל הנותן עסקה או מקבלה אדעתא דהכי נחית מעקרא והוא מנהג פשוט בכל ערי המערב וכשיתבעינו בריוח ויזמינינו לדין אם יטעון המתעסק רוחא לקרנא משתעביד אין ב"ד מקבלים ממנו ומחייבים אותו לחלוק הרויח או לתת לנותן גאיי"ז כשם שנטל הוא והמתעסק גם הוא חפץ בכך דאל"כ במה יתפרנס וכגון דא אמרו מנהג מבטל הלכה עכל"ה. ועיין להרב מש"ה אות שי"ן סימן צ"ח בשנים שנשתתפו והותווכו ביניהם ליטול כו"ך למזונותיו ואחד מהם היה נוטל יותר מחבירו הדין הוא שחייב להחזר היתרון ואם לא החזיר יתנכה בחלקו מהריוח יע"ש וזה הוא כפי הדין לא כפי מנהג המערב שאמרנו ועיין מש"ל סעיף יו"ד בשם מאמ"ר קדשי"ן משם הרב פנ"י מש"ה ז"ל וק"ל

שם. השותפין שנשתתפו לזמן וכו' ראיתי בס' מ"ק סקל"ח שהביא משם הרב"ח דשותפין לזמן שנתרצו לחלוק הסחורות שביניהם ומחלו השותפ' זל"ז ואח"ך נתחרט אחד ורוצה לחזור בו ופסק שאין יכול לחזור בו יע"ש ועיין בס' משחר"ר שכ"כ גם הוא בס' קע"ו סי"ט בהג"ה יע"ש ועיין בבני חיי הגהות הטור בס' קע"ו אות נ"א ועיין מש"ה אות שין קכ"ב ובמהרי"ט ס"ן והן היום בא לידי ספר פת"ש וראיתי לו בס' זה סק"ב וסקי"ב ששם האריך בזה יע"ש ואם היתה המחילה על ידי כתיבה עיין ש"ך סימן סל"ג ס"ק מ"ה ודקדק בו וק"ל ועיין הרדב"ז ח"א שכ"ו יע"ש

ש"ע סי"ו ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה או שהיה בחלוקתם הפסד וכו' האי הפסד פשוט דמיירי שהוא יותר מחלק אחד מחמשה דאם הוא חלק אחד מחמשה דוקא יכול לכפות אותו לחלוק וכמ"ש מור"ם סקע"א ס"ה יע"ש סי"ו נשתתפו סתם ולא קבעו זמן וכו' חולקים בכל זה שירצו ויטול כל אחד חלקו מהסחורה ע"כ. הנה ידיד אחי נועם הרב המופלא כמוה"ר יקותיאל בירדוגו נר"ו כתב אלי לאמר דלדעתו נראה דדין זה לא איירי אלא בסחורה שקנו תוך יומי השותפות אזי הוא דיכולים כל אחד לאמר בואו ונחלוק קודם מכירתה אבל סחורה שקנו בתחילת השותפות ועדיין לא מכרוה בודאי דאין שום אחד לכוף לחבירו עד שימכרוה דלא גרע מדין דלקמן סעכ"ב דפסק הש"ע בדין הנותן מעות לחבירו וכו' אלה היו דבריו נר"ו

ואני נומיתי דהגם דהדבר מוסבר ומושכל בלי ספק יען דבשלמא בסחורה שקנו באמצע יומו השותפות סברא הוא דהואיל והנהיגו שותפותם וקנו ומכרו סברא לומר דמה שקנו אח"כ יכולים לחלוק דאי אמרת אינם יכולים לחלוק עד שימכרו הסחורה א"כ לעולם הסחורה אינה פוסקית וצריכים לבטל ולישב בלי מסחר זמן מה עד שימכרו הסחורות ויש בטול זמן כידוע וזה אינו מן הסברא אבל בסחורה שקנו יום השותפות וישבו להתעסק בה אדרבא הסברא להפך הסברא היא עד שינהגו בה המכירה הואיל