פעמוני זהב חלק ב רכא

ולפי דברינו זה דלדעת הרא"ש דאם היו להם בגדי חול כפולים שמין א"כ אדמפליג בין בגדי חול לשבת הו"ל לחלק בבגדי חול עצמם בד"א במה שעליהן אבל בבגדי חול המונחים שמין והגם דעלה על דעתי מכח קושיא זאת לומר דאפשר דגם להרא"ש אפילו יש להם כמה בגדי חול אין שמין מהם כלל אבל אין דעתי נוחה כלל לפי הטעם דהרא"ש בודאי אם יש להם בגדי חול כפולים שמין. ושוב אחר החיפוש כן זכיתי וראיתי בס' גוא"ל זלה"ה בס' רפ"ח סק"ב ששם כתב וז"ל. ולטעם הרא"ש והטור אף בגדי חול המונחים בקופסא שמין עיין גדו"ת עכ"ל. וששתי שנתכוונתי לדעת עליון אלא דעדיין קושייתי במקומה עומדת דהו"ל לפלוגי ולתני בבגדי חול עצמן ואפשר דאורחא דמילתא נקט דאין מדרך להיות אלא בגדים יחידים ולא תמצא מה שמונח בקופסא אלא בגדי שבת ואה"ן אם יהיו גם בגדי חול כפולים דכפל דינו כבגדי שבת ודו"ק

ש"ע סיו"ד המשתתף וכו' ולא ילך למקום אחר וכו' עיין להרב מהריט"ץ ס' צ"ה ועיין בס' ויאמר יצחק סימן ל"ג דמשם באירה דאם הוליך הסחורה לעיר אחרת ונמכרה שם בפחות ממה שהיתה ראויה לימכר במקומה דחייב לשלם מכיסו זה המשנה עד כדי שויה כמו שהיתה נמכרת עיין שם ובמהריט"ץ ז"ל שם

ועיין בס' זכו"ל ח"ב אות שי"ן ובליקוטי וי"ץ ג"כ א"ש ששם הביאו ששותף שנסע בשבת ויצאו עליו לסטים ושללו אותו ובא חבירו לטעון ולומר שלא יתן עמו בהפסיד שהוא גרם לזה בעון חלול שבת שאין בדברי השותף כלום יע"ש

שם בש"ע ולא ימכור בהקפה וכו' עיין להרב מוהר"ר יהודה עייאש בבית יהודה ח"ב ספ"ג ששם כתב וז"ל ולטענה שטען שמעינן דלא הו"ל למכור בהקפה אע"ג דאיתא סימן קע"ו ס"י דאם מכר בהקפה כל פחת שיבוא מחמת זה שעבר חייב לשלם יע"ש מ"מ טענה זו לא מהנייא אלא לפי הקרן ולא לגבי הריוח דכיון דהפסיד החוב הרי ליכא רווחא דאינו בדין דיפסד הריוח מביתו דבר שלא בא לידו. וכן שמעתי מפי מורי הרב ז"ל עכ"ל. מדבריו אלו נראה דאינו חייב לשלם כי אם הקרן ולא מה שהיה ראוי להרויח בו במזומן וא"כ זה נראה הפך ממ"ש הרב משפ"ט האורי"ם בסימן זה סקכ"ד וז"ל. או שמכר בהקפה ואם מכר בהקפה אינו חייב לשלם רק כפי מה שהיה שוה החפץ למכור במזומן דאפילו מזיק גמור אינו חייב לשלם יותר ממה שהיה שוה למכור במזומן עכ"ל. א"כ מה שהיה ראוי להיות בו ריוח במכירת מזומן מיהא חייב לשלם וא"כ מחזי דפלגאי נינהו ואולי איכא למימר דכל מה שהיה יכול נכלל בשווי זה המקח לקרן יחשב וא"כ מה שכתב הרב מוהרי"ע זלה"ה דלא ישלם כי אם הקרן כוונתו היא כל מה שהיה שוי במכירת מזומן קרן יקרא ולזה נוטים דברי הרב וי"ץ סל"ג ומהריט"ץ צ"ה שרמזנו דבריהם לעיל דכתבו דחייב לשלם כל מה שהיתה שוה בעירו קודם שיוליכה למדינה אחרת והטעם הוא דהואיל והיתה שוה הוי כאלו זהו הקרן ודו"ק

שם אלא דבר שדרכן למכור תמיד בהקפה וכו' הגם דבהקפה אם דרכן להקיף יש לו רשות עכ"פ אינו רשאי להשאיל משל שותפ' ועיין בסו"ס זה סמ"ט בש"ע בדין סוס שהיה ממושכן וכו' וכתב על זה הרב דמש"א ז"ל וז"ל דיש ללמוד מזה דאף ששותף יכול לעשות לבדו מה שהוא בעירו לתועלת השותפות ואפילו למכור בהקפה מקום שדרכו למכור מכל מקום להשאיל דבר שכל הנאה לשואל אינו רשאי צ"ע עכ"ל

שם ואם שינה האחד מכל אלו וכו' עיין בהרב"י שסיים על זה משם מהרי"ק שכל המשנה לעשות דבר בשותפ' דמסתמא מקפיד עליו כל ההפסד שאפשר לתלות שבא מחמת השנוי עליו לפרוע. וכתב עוד שלא היה אפשר לברר באותו נדון כמה ראוי להטיל על השותף ההוא בהפסד אז הדיינים יעשו כפי אומד דעתם אמנם כל אשר יהיה אפשר לתלות מפני מה שעשה השותף בלי ידיעת חבירו ראוי להטיל עליו עכ"ל

ועיין להרב מאמר קדישין בס' זה שכתב משם הרב פני, משה בשנים שנשתתפו לזמן ובתוך זמן השותפות בא שותף אחד ולקח קצת מהקרן שהיה לו בשותפ' ופסק אם במה שלקח הריוח בו הוי לאמצע ואם הפסיד הפסיד לעצמו ומה שלקח מהקרן חייב להחזיר וכל עוד שלא החזיר במה שנשאר בשותפ' חולקין לפי המעות דמעקרא לא נשתעבדו לתת לו מחצה אלא מפני שהקרן היה על קו השוה עכ"ל

ש"ע סי"א לפיכך הנותן מעות לחבירו בתורת שותפ' ליקח בהם חטים לסחורה והלך וקנה שעורים וכו' אם פחתו פחתו לזה ע"כ. עיין בתשובותי סימן ה"ן מה שכתבתי, דיש מחלוקת מהריק"ש ומהריט"ץ בזה אם משלם דוקא הפסד הקרן או משלם גם מה שעתיד היה להרויח באותה סחורה שהיה לו לקנות. ואני הדל בתשובותי שם הוכחתי באורך וברוחב כיד ה' הטובה עלי דדעת מר"ן ומור"ם דאינו משלם מה שהיה עתיד להרויח אלא הפסיד הקרן דוקא יע"ש דקדוקים אמתים וראיות נכוחות בטוטו"ד ויע"ש שהקשיתי לפי חולשת שכלי קושיות עצומות על רבינו מהריט"ץ זלה"ה והעליתי דכוותיה דרבינו מהריק"ש היא סברת מר"ן ע"ש ואין צריך לכפול כי הדברים עתיקים ויע"ש בסה"ק קרני רא"ם סקע"ה ודו"ק

שם אבל אם נשתתף עם אחד בממון עצמו אם פחת לעצמו ואם הרויח לעצמו ע"כ. עיין להרב"י שהקשה דפשיטה הואיל ובממון של עצמו נשתתף ודאי דהוא לעצמו. ותרץ דסלקא דעתך אמינא דאין לו להתעסק בסחורה אחרת מפני שמתרשל בעסק השותפ' זה כי נתעסק בסחורה אחרת יהיה לאמצע קמ"ל ע"כ. וכן פירש הש"ך לקושייא זאת בס"ק כ"ב וראיתי לרבני המערב דתרצו לקושייא זו דהכוונה אפילו היה תנאי ביניהם שכל מציאה תתחלק ביניהם עכ"ז זה אינו בכלל מציאה ומכח תרוץ זה פסקו דאפילו היה תנאי בניהם שאפילו ימצא אחד מהם מציאה בדרך תתחלק בניהם זה לא נכלל במציאה עיין בס' התקנות בתקנות חומ"ש סימן ר"ה יע"ש. ואני הדל עד כאן קשה לי דבשלמא מה שכתב הרמב"ם ואם הרויח הרויח לעצמו ניחא דאתי לאפוקי מאי דסלקא דעתין בין לפי פירוש הרב"י בין לפי דברי רבני המערב אכן מילת ואם פחת עדיין יתר כנטול דמי וי"ל וק"ל. ועיין בס' הבהיר זרע יעקב נאיים זלה"ה סמ"ב מה שנוגע לדין זה ודו"ק ועיין בית יהודה דף קי"ח ע"ב יע"ש: