פעמוני זהב חלק ב רכ

ש"ח בין שומר שכר השמירה בבעלים פטור עיין ס' רצ"א עכ"ל

ש"ע ס"ט הגדול האחין אף במה שקנה לעצמו אין שמין אבל לכתחילה וכו' וכתב הסמ"ע סק"ל דמסתמא ניחא דילבש ויתכסה בבגדים נאים וכו' ועל זה היה כמו שומא בלבי לידע אם קנה הגדול מלבושים נאים ואחיו לא ראו אותו בשעת הקניה ואח"ך כשלבשם באו אחיו שלא היו בשעת הקניה וראו אותו לובש אותם עמדו לצוח דאין ברצונם לקנות מן האמצע בגדים נאים כאלה מי אמרינן דהואיל ולא ראו ושתקו יכולים למחות עתה או דילמא אמרינן מסתמא בודאי ניחא ליהו במה שיקנה לעצמו וכל מה שעשה עשוי ואין המחאתם מועלת אלא בדעדיין לא עשה שום קנין ולא קנה הבגד אזי מועיל מה שגלו דעתם דלא ניחא ליהו במה שיקנה אבל מה שקנה כבר ובאו אחר כך למחות הוי כל מה שקנה כאלו ברשותם קנה הואיל ומסתמא ניחא ליהו כדי דלשתמעון מיליה ושוב אין יכולים למחות זהו הספק שלי. והגם שיש בידי ממה לברר ספק זה דאפילו לא ראו אותו בשעת הקנייה אלא בשעת הלבישה עכ"ז הואיל וכבר קנה שוב אינם יכולים למחות אין להאריך להביא ממרחק. ויש לברר זה מדברי הגמרא שם בפ"ק די"א ע"ב אמר עולא אמר ר' אלעזר האחין שחלקו מה שעליהן שמין ומה שעל בניהם ובנותיהם אין שמין אמר רב פפא פעמים אף מה שעליהם אין שמין משכחת לה בגדול שבאחין דניחא ליה דלישתמעון מיליה עכ"ל הגמרא. וכתבו התוס' וז"ל בגדול שבאחין אם מוחין הרשות בידם אבל כל זמן שלא מיחו מסתמא ניחא ליהו כי הכי דלישתמעון מיליה כדאמרינן בהנזקין גבי עמרם צבעא ע"כ ולכאורה. דברי התוס' אלו אין להם מובן דמה אתו לאשמועינן דאם מוחים הרשות בידם ואם לא מיחו ודאי ניחא ליהו והוצרכו להביא להאי מילתא הרי כל זה מוכח ופשוט הוא מתלמודא דידן שהרי התלמוד כאן גילה לנו הטעם למה גדול האחים אין שמין לו משום מסתמא ניחא ליהו א"כ דון מינה אם גילו דעתם דלא ניחא ליהו בודאי יכולים למחות ומה באו התוספ' לחדש עד שהוצרכו ראיה לזה, אלא דצריכים אנו לפרש דבאו התוס' לחדש דאפילו בסתמא שלא ראו הקנין עד אחר שקנה הבגד עכ"ז הרי הוא קנוי לו דומיא דעמרם צבעא דהוא אפוטר' דיתמי דהיה לובש בגדים נאים מנכסי היתומים והגם דיתמי לא ראו ולא שמעו בודאי הואיל ויש להם הנאה כאלו ידעו ומחלו וא"ך גם כאן הכי הוא כל מה שלא עשה שלא בידיעתם כאלו עשה ברשותם ומה שעשה עשוי ואין יכולים למחות שמשעה שקנאם נקנו לו ופירוש זה תהלי"ת לא דחיק ולא דחיק וכבר דשו ביה קמאי והילך מה שכתב הרה"ג בעל קקיו"ן דיונ"ה וז"ל ד"ה בגדול אחי וכו' צ"ע מאי מוכח מהנזקין יותר ממה שאמר התלמוד דניחא ליה דלשתמעון מיליה ונראה דמהכא יש לומר דמיירי דהיו יודעים ושתקו אמרינן דשוב אינם יכולים לערער למפרע אבל אם לא היו אז או אם לא היו יודעים שלבוש ומתכסי יכולים לערער ולכן מביאים ראיה מההיא דהנזקין דמיירי באפוטרו' דיתמי ובודאי לא שייך שם שיהיה להם למחות דהוי כאלו לא ידעו ואפילו הכי פסק דניחא ליהו כן הוא דאף דהיו יודעים והיו ראוים למחות כל זמן שלא מיחו מסתברא ניחא ליהו עכ"ל. הרי לפניך דהתוספות פסקי דאפילו לא ראו בשעת הקניה עכ"ז אינם יכולים למחות וק"ל

שם וגדול האחים וכו' עיין להרב מאמר קדישין סו"ס רפ"ח דשם כתב משם הב"ח דאפילו גדול האחים דוקא בבגדים נאים כפי מנהג המדינה אבל בבגדים חשובים ויקרים כגון בגדי משי דאפילו מן הסתם לא מחלי אחין עכ"ל וכן נראה מהרי"ף וכו' עכ"ל הרב הנז' וק"ל ועיין מזה גם בש"ך סרפ"ח ודו"ק

בסמ"ע ס"ק כ"ט אין שמין אותן, כיון דאין דרך נשים וכו' לפי טעם זה נראה דאם היו להן בגדי חול כפולים מה שעליהן אין שמין כדי שלא יתבזו בב"ד ומה שמונח בבית שמין אותם כדין בגדי שבת אלא דאחר העיון נראה דהסמ"ע לא נקט טעם זה אלא אליבא דהרא"ש שכתב דין זה ונתן טעם זה לדבריו אבל לדעת הרמב"ם מצינו לו טעם בגדי חול של אשתו ובניו הוא דמסתמא זכו בהם ומחלו להם בהם וכוותיה פסק מר"ן בס' רפ"ח ס"א ששם כתב וז"ל אבל מה שעליהם ובנותיהם שקנו מתפיסת הבית אין שמין וכן מה שעל נשותיהם שכבר זכו בהם לעצמם ע"ך. וא"ך מטעם זה פשוט דאפילו יהיו להם כמה בגדי חול זכו לעצמם ואל יקשה בעיניך דכאן פסק סברת הרא"ש ושם בס' רפ"ח פסק סברת הרמב"ם דזה אינה קושייא כלל דלגבי הדין שוים והגם שמחולקים בטעם בגדי נשיהם ובניהם לא אכפת הואיל ודינם שוה אבל העקר לדעת מר"ן דעתו מה הוא על איזה טעם סמך בודאי דעל טעם הרמב"ם סמיך הואיל וכתבו שם בפירוש בס' רפ"ח בודאי סבר כטעמיה דהרמב"ם ויצא לנו מדין זה דאפילו יהיו לאשה ובנים כמה בגדי חול לא יביאם לב"ד ואין שמין אותם כלל

והן אמת דראיתי להרב הש"ך בסק"ך שנסתפק בבגדי שבת של גדול האחים אם שמין אותם או לא ויצא לנו ספק זה לפי טעמא דהרא"ש אין שמין ולטעמיה דהרמב"ם שמין וכו' ולפי דברי אלה הרי כבר מר"ן גילה בס' רפ"א דעיקר הטעם כדעת הרמב"ם הואיל והביא טעמו של הרמב"ם אין זה מהתימא כלל דודאי בטעם הבנות והבנים עיקר הטעם הוא כדעת הרמב"ם הואיל ומר"ן כתב טעמו בפירוש אלא דעכ"ז יש לנו להסתפק לדעת הרמב"ם דיכולים לומר דגם בגדול האחים ס"ל משום קניה ג"כ ובגדי שבת לאו אדעתיה למקניה או דילמא הואל והטעם הוא כדי שישתמעון מיליה מהני אפילו לבגדי שבת ובזה עדיין הספק שקול אליבא דהש"ך דהצריך עיון לזה

איך שיהיה לגבי בגדי חול של אשתו ובניו מיהא מפשט פשיטא לן דאפילו בכפולים ומכופלים זכו אשתו ובניו הואיל ועיקר טעמם גילה הרמב"ם דעתו משום דכבר זכו והביא דבריו מר"ן בפירוש ודאי דהכי נקטינן

שוב נראה לי לדקדק דלפי טעם זה של הא"ש דמשום בגדי חול אין שמין משום דאין דרכם לבוא לב"ד ומטעם זה יצא יצא לנו דאם היו להם כפולי' שמין א"כ קשה על דברי הרא"ש אלו שפסק מר"ן וכתב בלשונו וז"ל ואם קנו בגדיהם לנשיהם ולבניהם ולבנותי' אין שמין בד"א בבגדי חול אבל בבגדי שבת שמין וכו'