פעמוני זהב חלק ב ריט

מוהר"ב זלה"ה בס' הנז' נשאל ג"כ במי שקבל עסקא מסך מאה וכתב בשט"ע שנשתתף במעות שקבל ובזולתן ואחר כך יצא המקבל לטעון שהפסיד כפל מדמי העסקא וכתב הרב שם שאם יברר שהפסיד צריך בעל המעות לשלם כל מאי דמטי בחלקו בהפסיד אפילו אם דרך משל היה העסקא מסך מנה והוא יברר שהפסיד שלש מאות צריך בעל המעות להפסיד חלקו במחצת ההפסיד דהיינו יפסיד המנה של העסקא ולהוסיף חמשים מביתו יע"ש ועל זה מייתי הר"ב פסק הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה הנז' דפסק דאם כתבו במעות העסקא ובזולתן צריך בעל המעות כל חלקו בהפסיד אך לדעת הרב יעב"ץ זלה"ה דוקא במברר שהפסיד ואם לא ברר אזי הדין הוא שלא יהיה השותף מן הנשבעין ונוטלים ואזי הדין הוא שאפילו חלק המלוה שבשטר אינו נאמן המתעסק לישבע ולנכותו זהו סברת מוהר"ר יעב"ץ כמ"ש לעיל דבריו ועל זה כתב הרב המלאך ר"ב זלה"ה אחר שהביא הפסק של הרב יעב"ץ הנז' לראיתו דבמברר צריך להפסיד בעל המעות חלק בכל ההפסיד הוסיף הרב וסיים וכתב ז"ל אלא שמה שסיים הרב שאין נאמן בשבועה המתעסק להפסיד מחלק המלוה אינו נראה בעיני כלל כי אחרי שנניח שאם היה ההפסד בעדים הפסד בעל העסקא כל המנה א"ך היכא שאין עדים והמתעסק אומר שהפסיד בעל המעות אומר איני יודע נראה לי דאפילו שבועה לא היה צריך כי אם חר"ס וכו' אך נראה דעכ"פ צריך שבועה וכו' עכל"ה הרי לך בין מדברי הרב יעב"ץ בין מדברי הרב זלה"ה כולהו שוו לדינא דאם היה מבורר ההפסד צריך לשלם בעל המעות כל חלקו בהפסד אפילו יהיה צריך לשלם מביתו וכמו שמפורש הדבר בדברי המלאך ר"ב זלה"ה כדאמרן וכן ג"כ נראה פשוט דעת הרב יעב"ץ זלה"ה דחשיב לפלגא מלוה כאלו כתובה בשטר בפני עצמו ובשביל זה לא יהיה נאמן לישבע המתעסק ולנכות אותה הואיל ואין השותף מהנשבעין ונוטלין ולכך הוי כאלו בא לישבע ויטול ואינו נאמן א"ך דון מינה שאם היתה הפסידה מבוררת הוה דינו שיכול ליטול אפילו מביתו דכמו דהוה יכול לנכות פלגא מלוה דלדעת הרב חשיב לה כאלו היא מלוה בשטר אחר ועכ"ז במברר הפסדו מנכה לה הוא הדין נמי נימא דאם היה מטי ליה בעל המעות בחלקו יותר מפלגא מלוה הוא דינו שיטול גם מביתו וישלם חלקו בהפסד וזה מבורר ג"כ מדברי הרב המלאך זלה"ה דכך פסיק ותני דצריך לשלם בעל המעות מביתו היכא דאיכא פסידא מבוררת ומייתי ראייתו מדברי הרב יעב"ץ זלה"ה כנז"ל הרי משמע ליה דהרב יעב"ץ הכי היא דעתו דכמו שמנכה חלק המלוה במקום שהפסידא מבוררת הוא הדין יסבור הרב יעב"ץ זלה"ה דאם בעל המעות לא הספיק בחלקו בחלק המלוה שביד המתעסק הדין הוא שיהא צריך להוסיף מביתו

אך במקום שאין הפסידה מבוררת אלא שהמתעסק טוען שהפסיד סך יותר מדמי העסקא לדעת הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה אינו נאמן בשבועתו אפילו לנכות לו חלק המלוה ולדעת הרב המלאך ר"ב זלה"ה הדין הוא דבשבועתו יכול לנכות חלק המלוה שבידו מיהא

אך צריך להתישב בדברי הרב מהר"א הצרפתי זלה"ה שכתבנו דבריו לעיל שכתב בהגהתו בתוך פסק הרב יעב"ץ זלה"ה שכתב דקבלת קדמונינו דהואיל וכתבי בשטר השותפות כשהם שהם בריוח כך להופכו בודאי לטפוי אתא שישלים מביתו על זה הגיה וכתב דדוקא בשותפין אבל בשטר העסקא לאו מילתא יתירתא היא למדרש מינה לטפוי אתא שישלם מביתו יע"ש וא"כ מדבריו אלה נראה דבעסקא לא אמרינן נשתעבד בעל המעות לשלם מביתו אפילו תהיה הפסידה מבוררת וזה נראה שסותר לדברי הרב יעב"ץ ולדברי הרב ר"ב המלאך זלה"ה כנז"ל אלא נראה דמוכרחים אנחנו לומר דהרב מוהר"א הצרפתי זלה"ה ומוהר"ר המלאך רפ"ב זלה"ה חלוקים הם בפירוש דברי הרב יעב"ץ זלה"ה דלדעת מוהרר"ב זלה"ה מפרש דהרב יעב"ץ זלה"ה הואיל וחשיב לפלגא מלוה כאלו היא כתובה בשטר אחר ולכך אינו יכול לנכות אותה אלא אם תהיה הפסידה מבוררת א"כ ממנו יש לדון דהוה הדין אם תהיה פסידה גדולה מבוררת והיא יותר מחלק המלוה דין הוא שישלם מביתו לא כן הרב מהר"א הצרפתי זלה"ה מפרש דעד כאן לא מפליג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בין פסידה מבוררת לשאינה מבוררת אלא לענין פלגא מלוה אם ינכה אותה או לא אבל לשלם מביתו יותר מפלגא מלוה אפילו תהיה הפסידה מבוררת ס"ל הרב מהר"א הצרפתי זלה"ה דהרב יעב"ץ זלה"ה יסבור דאין משלם מביתו דהואיל וכל עקר התשלומין שמשלם השותף מביתו אינו אלא משום לישנא יתירא לטפוי אך בשטר העסקא שאין לשון כשהם בריוח לישנא יתירא דין הוא דאין משלם מביתו ודי שיפסיד חלק המלוה בפסידה מבוררת ותו לא מידי ודו"ק

סעיף זיי"ן במור"ם ראובן שהיה לו חוב וכו' הגם דמור"ם כתב דין זה בסתם נלע"ד דאין לדון כן דהא דין זה הביאו הרב"י מהרשב"ץ ז"ל ואיהו דחה אותו וחלק עליו יע"ש. והד"מ הוא שחזק דברי הרשב"ץ יע"ש ולכך פסק כן בהג"ה לפי שטתו ולפי מה דקי"ל דאזלינן כהכרעת מר"ן בב"י א"כ הג"ה זו לא קי"ל כוותיה לדינא וק"ל. אחרי מופלג בא לידי ספר קצות החושן ז"ל שהביא דברי הרב"י וכו' ומסיק דאין לסמוך על זה אלא יש לנו לפסוק כדברי הרב"י יע"ש

ש"ע ס"ח השותפין שומרי שכר הן וכו' עיין להרב ויאמר יצחק בליקוטיו א"א שכתב וז"ל אומנים שותפים שנאבד כלי מיד אחד מנייהו לא הוי שמירה בבעלים ולא אמרינן שמירה בבעלים בשותפין אלא בממון השותפות ולא בשל אחרים יע"ש

שם במור"ם ואם חייב פשיעה וכו' ראיתי בספר כת"י שכתוב בו וז"ל מצאתי כתוב בכתב אדוני זקני כמוהרר"ח טולידאנו זלה"ה וז"ל מצאתי כתוב בחומ"ש של הרב מהר"א הסבעוני ז"ל בענין השותף חייב בפשיעה כתבו מעשה ב"ד בעי"ת פאס יע"א שחייב בפשיעה ולא אמרינן דשמירה בבעלים פטור מפשיעה והביאו ראיה מתשובת הרא"ש ומפסקי הראשונים ומהאחרונים וכתבו הלכה למעשה ועיין בתשובת הר"ם אלשקר ובתשובת הש"ך ולזה הסכימו חכמי פאס יע"א הלכה למעשה ולא כן דין השומרים בין