פעמוני זהב חלק ב ריז

לשונו כאן ולא כתב כמ"ש בסעפים הקודמין בלשון יכול לסלקו ומכח זה נפל לו הספק אם כבר אחד מן השותפים שכרה לאחר אי מצי לסלוקיה השותף או לא ולבסוף העלה דאפושי פלוגתא לא מפשינן ואפי' כבר עבר ושכר יכול השותף לסלק לשוכר יע"ש. וגדלה שמחתי תהלי"ת שנתכוונתי לדעת עליון ודו"ק

שם עיין להרב מוהרי"ע ז"ל בדיני משכונת סי"א שכתב על דין זה וז"ל אם זה השותף הלך ומשכן חלקו הפקיע זכותו דהא היה לו במה לדור והו"ל כאלו השכירו ושוב אין יכול לעכב לעל האחר מלהשכיר חלקו למי שירצה דאין אנו אחראין לו שילך וישכיר או ימשכן רשותו ויחזור אח"כ על חבירו ואין בזה משום ועשית הישר והטוב עכ"ל. ונלע"ד דזה מדינא נגע בה ולא מצד מנהג דכך הסברא נותנת ולדעתי נראה דיש ללמוד דין זה ממה שפסק מר"ן בסימן זה סט"ו ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט הלכות שותפים סימן קע"ו

ש"ע ס"א השותפים וכו' ויש מי שאומר וכו' ואפילו לא עשו לא זה ולא זה אלא התחילו וכו' ראיתי בפסק אחד בס' כר"ח סקנ"ו כתב וזל"ה וא"כ השותפ' קיימת דכתב מר"ן בס' קע"ו ואפילו לא עשו לא זה ולא זה אלא נשתתפו והתחילו לישא וכו' יש מי שאומר דמהני והם דברי הטור ז"ל שהביא אותם אחר דברי הרמב"ם ומאחר שהביאם מר"ן ולא הביא עליהם שום חולק כוותיה ס"ל ומ"ש בלשון יש מי שאומר היינו משום דאינו מוכרח כן לדעת הרמב"ם עכל"ה וחתומים כמוהר"ר יעב"ץ והמשב"ר ומהרמ"א ומהר"א הצרפתי ומהרש"ך ומוהרר"ש קארו זלה"ה יע"ש

שם והוא הדין אם משך כ"א מעותיו וכו' עיין להרב בני חיי הגהו"ט או"ג שכתב וז"ל משך לאו דוקא דהגבהה בעי כמבואר בס' קצ"ח אם לא במידי דבעי מיתנא דהיינו כיס גדול מאד הרב מהרש"פ בספר מורה צדק עכ"ל

שם ואפילו לא עשו לא זה ולא זה אלא נשתתפו והתחילו וכו' נשאלתי בשנים שנשתתפו והתנו שכל אחד יניח לכיס כו"ך והאחד הניח מעותיו ונתעסקו בהם שניהם בקנית הסחורה ובמכירתה בחנות והתחילו לישא וליתן באותה סחורה ועד לא הספק השני להביא המעות ולהניחם בעסק חזר בו אותו השותף שהוא בעל המעות שכבר הניחם מהו הדין לדעתי נראה דאין יכול לחזור ונשתעבדו זל"ז הואיל והתחילו להתעסק והגם דכתב הסמ"ע בסק"ז וז"ל אלא נשתתפו והתחילו וכו' בפרישה כתבתי דר"ל נשתתפו בהנחת ממונם שערבן יחד והתחילו וכו' ואז מהני אפילו שלא יוכל לחזור להבא עד זמן שקבעו בניהם בתחילה עכל"ה וא"כ נימא דלא מהני התחלה אלא על ידי ערוב אבל כאן דלא היתה תערובת מעיקרא נימא דלא מהני מה שהתחילו להתעסק במעות אותו פלוני אלא דכד דייקת תראה דמהא לישנא דהסמ"ע עצמו יש לנו להוכיח דבנדו"ד אין שום אחד מהם יכול לחזור וראייתנו היא ממה דסיים הסמ"ע בהאי סעיף וכתב משא"כ כשלא הניחו וערבו ממונם אלא התחילו שכל אחד קנה ממונו בפני עצמו דלא מהני שלא יוכל לחזור להבא ע"כ דלכאורה נראה דדברי הסמ"ע מחזי כסתראי דמעיקרא נראה מתחלת דבריו דהעכבא היא משום שלא ערבו אפילו אח"כ נתעסקו בשניהם יחד במעות אחד מהם לא מהני הואיל ולא היה ערוב במעות מתחלה ואח"כ סיים בדבריו וכתב וז"ל ואם לא ערבו והלך כל אחד וקנה ממונו בעצמו וכו' דון מינה הא אם היו בשניהם אפי' בממון אחד לבדו אפילו לא היתה התערובת מעיקרא עכ"ז אהני שותפותם אלא ודאי דפשוט הוא היכא דנשתתפו ולא נתעסקו בשניהם אלא במעות אחד פשוט דאינם יכולים לחזור דהואיל והתחילו להתעסק ביחד אפילו לא נתעסקו אלא במעות אחד מהני ולא הוצרכו לתערובת אלא אם כל אחד נתעסק לבדו ומכ"ש לפי דברי הטו"ז דס"ל דאם התחילו כל אחד לבדו אפילו לא ערבו מקודם אינם יכולים לחזור יע"ע ולזה יש לחקור דהואיל ולא ערבו מעותיהם וכל אחד נתעסק לבדו במאי נשתעבדו זל"ז הרי כל אחד לא משך מעות חבירו אלא דצריכים אנו לטעמו שכתב בשביל שכל אחד מתעסק לטובת השות' ג"כ העיקר הוא ההתחלה והוי כשכרין זל"ז וכדכתב בדבריו משם הריב"ש ז"ל א"כ גם נדו"ד אפילו לא נתעסקו אלא במעות חד מנייהו מהני הואיל וכל אחד נתעסק לטובת חבירו דשייך טעם הריב"ש גם בזה ואדרבא נדו"ז עדיף מן נדון דנתעסק כל אחד לבדו ולא עשו שום ערוב דהא התם לא היה שום קנין לשום אחד מהם בין לסברת הטו"ז דלא בעי ערוב ואפילו לסברת דבעי ערוב עכ"ז ס"ל דערוב לחוד לא הוי קנין כדכתב מר"ן דהערוב לחוד לא מהני ואפילו הכי העסק מהני אח"כ אפילו כל אחד לבדו וא"כ מכ"ש נדו"ד דנתעסקו במעות אחד מהם ואחד עשה הקנין בנכסי חבירו כהוגן בודאי דמהני ואין שום אחד יכול לחזור אפילו להבא זהו הנלע"ד לפי שעה ודו"ק

שם במור"ם מי שהלוה לחבירו וכו' אבל בהפך אם היו בעסקה והחזרם הלואה ומחל לו השות' מהני הדבור וחזרו הלואה וחיי' באנוסין כן ראיתי להרב גוא"ל ז"ל שכתב משם מהרי"ל ז"ל וכן פסק הר' מש"ה א"ש סמ"ה משם כנה"ג והרבה פוסקים ועיין מש"ל בס' ק"כ ודו"ק

סמ"ע סק"ד וכתבו שטר וכו' אבל אם כתוב בשטר וקבלו עליהם בח"ח וש"ד ל"מ לחזור בו וכו' כן ראיתי להרב מוהר"ר יעב"ץ והמשב"ר והרמ"א וכו' שכתבו לקיים השותף מכח השבועה חמורה וז"ל הובא בספר כר"ח דף קי"ט ע"ב אמנם כד מעיינין שפיר בהא אפילו הרמב"ם מודה שהשות' קיימת כיון שכתב הסופר אח"כ שנשבע לקיים וכ"כ בכ"מ פ"ד משלוחין ושותפין בד"ה כשירצה השותף