פעמוני זהב חלק ב רטז

לא שייך בזה דדב"מ עכל"ה יעו"ש

ש"ע סעיף ס"א. שנים ששכרו שדה בשותפ' ואחד מהם רוצה להשכיר חלקו לאחר והשני רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו כיון שהוא שותף עכ"ל. מפשט לשון זה של מר"ן נראה דדוקא בדעדיין לא שכרה לאחר מיירי אלא רוצה לשוכרה בזה הוא שזיכה מר"ן השכירות לשותף אבל אם כבר שכרה לאדם אחר לא אתי זה השותף ומסלקו. וכן נראה נמי מפשט לשון הסמ"ע בסקי"ד שכתב וז"ל כיון שהוא שותף להי"א שכ' מור"ם לפני זה דיש בשכירו' משו' דדב"מ בלא האי טעמא דהוה שותף הוא קודם לכתחילה לאחר כל שלא קדמו האחר וקנא והמחבר כ"ך לשטתו וק"ל עכ"ל הנה כונת הסמ"ע רצויה דכוונתו לומר דדברי מר"ן הואיל ובעדיין לא שכרה איירי לדעת מור"ם לא צריך לתת טעם משום שותף אלא תפוק ליה דמטעם מצרן לחוד ס"ל למור"ם דיכול לזכות בדינא דב"מ וכמ"ש בסעיף סמ"ך שקודם לזה וז"ל ויש מי שחולק וסבירא ליה דיש בשכירות דין מצרנות ע"כ. ופירשה שם הסמ"ע סקי"ב דדוקא בדעדיין לא שכרה אדם אחר איירי אלא בבא לזכות לכתחילה קא מיירי ולשטתו של שם אזיל כאן בסקי"ד ולזה כתב דמר"ן הואיל ולית ליה דדב"מ בשכירות הוצרך למינקט מטעם שותף ועכ"פ בדעדיין לא שכר לחבירו איירי מר"ן ועל זה קשה דהא כללא כללו לנו רבותינו האחרונים דבכל מקום דאמרו לית בה דדב"מ אית ביה דשותפי דשותף עדיף ממצרן וא"כ הואיל ופסק מר"ן בסעיף נ"ט השוכר בית וכו' והמצרן רוצה לסלקו אין שומעין א"כ ממנו נשמע דיש לדון אבל שותף עדיף ומוצא מיד השוכר אפילו כבר השכיר הבית וא"כ היאך כאן חזר לפסוק הדין ברוצה לשכור דמשמע בדעדיין לא שכר קא מיירי הרי אפילו שכר כבר עדיף כח השותף להוציא לפי הכלל דשותף עדיף ממצרן

וראיתי אחרי רואי לרבותינו הרב יעב"ץ והמשבי"ר זלה"ה שהובאו דבריהם בס' כר"ח ח"א סי"ג ושם נאמר שנשאלו על אודות אחד ששכר חלקו בחצר לאחר ופסקו שם דיכול השותף להוציא מיד השוכר ופשטו לה מהאי דכתב מר"ן בס' ס"א יע"ש וא"כ לפי זה קשה הרי מר"ן לא איירי אלא ברוצה לשכור והם פסקו אפילו בדשכר כבר

ועל קושיא זו שעמדה לנגדי הוצרכתי לראות עיקר האי דינא דפסק מר"ן מהיכן מצאו ומובאו וראיתי להבא"ג ציין עליו שהוא מכללי הרא"ש כלל א' ס"ב וכללי הרא"ש אינם בידי אכן ראה זה מצאתי לרבינו הטור סימן שהביאו וז"ל שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן ושמעון שכרו שני בתים וכו' עוד להם חצר בשותפות והיו כל אחד משתמש בחלקו והלך ראובן להשכיר ביתו ללוי ושמעון מעכב עליו ואומר איני חפץ בשותפ' של לוי כי ירא אני שנתקוטט ביחד ואם על כל פנים תרצה להשכירו הנח לי החצר המשותף ואתן לך שכירות כפי חלקי המגיע ממנו אין שומעין לו. תשובה. יראה שהדין עם שמעון חדא שטועין ליתן שכירות החצר כפי המגיעו כי הוא מצרן ושכירות שייך בו הטוב והישר ועוד אני אומר דשנים ששכרו בית בשותפ' לדור בו יחד אין אחד מן השותפים יכול להושיב אחר במקומו אפילו יש לו דיורין פחות ממנו כי יכול לומר אותך יכול אני לקבל אבל אחר לא עכל"ה. וכתב שם הרב"י דמקור דברי הרא"ש אלו הם בכלל אלפ' ס"ב והנה דין זה הגם שהוא מרבינו הרא"ש ורבינו הרא"ש ס"ל דשכירות ליומא ממכר הוא על כל פנים כתב כאן הרב"י דגם הרמב"ם יודה בזה הואיל ויש שותפות ביניהם ושותף עדיף ממצרן עיין כל זה בהרב"י סימן זה ס' צ"ב וזהו כוונת הרב"י דנתכוון לומר דאותו דין דפסק הרא"ש במצרן גם הרמב"ם יפסוק אותו בשותף ולכך פסקו כאן מור"ם בס' ס"א הגם שהוא אזיל בשטת הרמב"ם דס"ל דאין דינא דבר מצרא בשכירות עכ"פ בשותף גם הרמב"ם יודה וא"כ תבנא לדינא הואיל ועיקר דין זה הוא מהרא"ש הרי הרא"ש בפשיטות מיירי אפילו בעבר ושכר קא מיירי וא"כ פסקו הרבנים הנז' צדיקים הם וצדק דינם ומר"ן דנקט כאן בדבריו וכתב ואחר רצה לשכור וכו' לאו דוקא אלא אפילו בשכר כבר הדין כן שיכול השותף להוציא

ומעתה חל עלינו חובת הביאור במאי דיש להקשות בפסק זה לכאורה דהואיל ודין זה הוא מהרא"ש הרי מצינו לרבינו הרא"ש שם שהשיב מכח שתי תשובות יכול השותף לעכב חדא משום שהוא מצרן דעדיפא מזה יכול לומר לו לך אני רוצה לקבל ולא לאחר ולטעם זה השני פשוט דאפילו אם אין זה השותף השני רוצה להשכירו כלל עם כל זה יכול לעכב ולומר לא תשכור כלל לאחר דאין אני יכול לקבל לשום אדם זולתך וטעם זה השני פסקו מר"ן עצמו בס' שט"ז ס"ב וא"כ קשיין אהדדי דכאן כתב דיכול לזכות בו מדין שותף משמע אבל אלולי טעם זה שהוא שותף זכה השוכר והרי תפוק לך דלא זכה ויכול זה לעכב עליו שלא ישכרנו לאחר אפי' לא ירצה זה השותף לשוכרו לעצמו וא"כ פסקי מר"ן נראים כסתראי. וכשאני לעצמי הייתי רוצה לתרץ דמר"ן כאן בדינא דמצרנות נקט טעם המצרנות ושם שהוא מקום דין השכירות נקט שם טעם הצודק אבל אה"נ גם כאן אם היה רוצה לעכב יכול לעכב אלא דזה נראה בעיני דוחק והאמת הברור הוא דזה יתברר לך מלשון הרא"ש דהרא"ש כתב דינו בשנים ששכרו בית בשותפ' וכן נמי נקט מר"ן בס' שט"ז שנים ששכרו בית בשותפ' וכו' וא"כ למה נקט כאן מר"ן שדה בדבריו אלא דלזה נתכוון דכאן בדיני מצרנות לא רצה אלא להביא דינא דמצרנות דהיינו טעם הראשון דכתב הרא"ש ולכך כתב בשנים ששכרו שדה בשותפ' דבשדה לא יוצדק כי אם טעם שהוא מצרן ויכול לעכב עליו ולשוכרה לעצמו ולא שייך לומר לך אני רוצה לקבל ולא לאחר דמי הביאהו לטענה זו וכי הם דרים לילה ויום אין להם כי אם שדה בשותפות הרי יכולים לחלוק אותה וכל אחד יחרוש ויעבוד חלקו ואין הזיק מזה לזה אבל בבתים דשייך טעם קטטות ומריבות על ידי שהם דרים בבית אחד פשוט דיכול לעכב ולכך נקט כאן מר"ן שדה כדי להשמיעינו האי דינא דשותף דאפילו הרמב"ם יודה ודו"ק

שוב ראיתי אחרי רואי לזמן מופלג להרב זרע יעקב בסי"ז שהביא לדברי מר"ן אלו דס' ס"א ונסתפק בדברי מר"ן אלו שכתב ואחד מהם רוצה להשכירה וכו' דמשמע שבא השותף בתחילת השכירות והגם דמדברי הרא"ש בעל דין זה שם מיירי אפילו בא אחר ששכרה לאחר עכ"ז נסתפק הרב הואיל ומר"ן שינא