פעמוני זהב חלק ב ריב

מדברי מור"ם כאן לא נראה כן כמו שנראה מן הדקדוק שכתבתי שוב מצאתי לרבינו מהרי"ט ח"ב סס"ז ששם הביא מחלוקת הפוסקים בזה והרבה מכת הסוברים דבין יש לה בעל בין אין לה בעל ויש מחלקים דוקא באין לה בעל יעו"ע וא"ך לא נפקא מינה לדינא הואיל ובמחלוקת הפוסקים הלוקח קרוי מוחזק כמ"ש מור"ם לעיל סמ"ה וק"ל

שם המוכר לטומטום ואנדרוגינוס וכו' פשוט אצלי דהטעם הוא משום דקי"ל דבכל ספיקא המצרן עליו להביא ראיה וכמ"ש לעיל וכן ראיתי להרב"י דכתב כן בפשיטות דהרמב"ם דפסק כן לשטתו אזיל דפסק דהמצרן הוא המוציא יע"ש ומכאן תשובה נצחת למ"ש הש"ך בימי חורפו הובאו דבריו לעיל סק"ס וסקמ"ה דמחלק בין אם המצרן הוא ודאי להיכא דאין המצרן ודאי אלא ספק יע"ש דמדברי מר"ן אלו יתברר לך מדאנדרוגינוס וטומטום ספק דידהו עדיף מן הודאי של מצרן שמע מינה כדברי הסמ"ע שם ודו"ק

שם במור"ם ודוקא מצרן אינו יכול לסלק אשה אבל שותף וכו' ראיתי בפסק קדמון של רבני פאס שכתב בו וז"ל ופסקתי שאין בדבריהם כלום חדא שהקונית אשה ועוד שהמוכרת אשה ועוד שלא הביא הדמים לב"ד והרי זה כאומר אטרח ואביא מעות שאין שומעין לו ועוד שהדבר ידוע שאין לזה הבתולה ממון לקנות זולת אם תמכור חלקה וא"ך במה תהיה מצרנית ועוד שהדבר ידוע בלאו הכי שחלקה למכירה הוא עומד לצורך פרנסת נשואיה ולפיכך אף שהבתולה יש לה שותף בחצר וקי"ל דשותף עדיף ממצרן אפילו הכי היינו דוקא דליכא אלא חד טעמא לאפקועי לה למצרנות לא מפקיע לשותפות אמנם עכשיו שכל אלה חברו אפילו שותף לא אלים כחיה לבטל כח הלוקח עכ"ל. כתבתי זה ללמוד דלא כללא בכל מקום הוא לומר דשותף עדיף ממצרן וק"ל

סמ"ע סקפ"ו הקונה מן האשה וכו' עיין בס' הבאה"ט בהגהות מוהר"ר עוז"ר ז"ל שדחה טעם זה של הסמ"ע וכתב דבתשובת הריב"ש מפורש הטעם הואיל ויש לו לבעל פירות בנכסי אשתו בחלק שקנתה א"כ הרי הוא מצרן יע"ש ולפ"ז במקום שאין לו פירות בנכסי אשתו המצרן יכול לסלקו ולפי דברי הסמ"ע אין יכול לסלקו גם הרב משחד"ר דחה דברי הסמ"ע וכתב גם הוא כדברי מוהר"ר עוזר זלה"ה וכתב דנפקא מינה אם לא היתה קנין הבעל והאשה בחד זמנא כגון דהאשה קנתה חצי בית היום והבעל חצי בית יום מחר לפי דברי הסמ"ע המצרן יכול לסלקו ולפי הטעם שבא כדברי הריב"ש אינו יכול לסלקו דהוי מצרן מחמת פירות נכסי אשתו יע"ש ודו"ק

ש"ע סמ"ח קטן שהוא מצרן רואין ב"ד וכו' לאו דוקא ב"ד אלא הוא הדין אם רצה האפוטרפוס לזכות להם הדין עמו כן מוכח משאלת מהרי"ט ח"ב סימן ס"ז יע"ש

ש"ע סמ"ט מכר לאחד מן השותפים שלו במו"ם עיין להרב מוהרי"ע זלה"ה שכתב במנהגי ארגיל בדיני מצרנות ס"ד שכתב דלא קי"ל כן אלא דוקא בשותף בגוף הקרקע יע"ש אלא דראיתי להרב מש"ה מערכת מ"ם אות קנ"ב שתמה על מנהג זה יע"ש

וראיתי להרב מש"ה שם שנסתפק שם באם קדם ומכר לשותפו במשא ומתן ויש לו שותף באותו קרקע אם מסלקו כדין בן המצר שהשותף מסלקו וכתב דברור הוא לדעתו שכך שורת הדין לדעת המצר (צ"ל הסמ"ע) כיון שאין כחו אלא כמצרן ודו"ק

ש"ע ס"ן כל הרוצה וכו' שכן ות"ח וכו' עיין להרב מוהרי"ע ז"ל שכתב במנהגי מצרנות בס"א דהאידנא אין לנו דין ת"ח לזה כמו שאין לנו דין ת"ח לענין ליטרא דדהבא יע"ש אך הטו"ז סק"ן כתב דהגם דאין לנו דין ת"ח עכ"פ יש למכור תחלה לת"ח אפילו בזמן הזה יע"ש

שם במור"ם י"א דלא מקרי שכן וכו' ויש מי שחולק ע"כ. הגם דמור"ם הביא סברת החולקים באחרונה אל תטעה בזה דהכי ס"ל שהרי בס' רנ"ג סכ"ט סתם בפשיטות כי"א קמא שבכאן ולא חש כלל לסברת החולקים יע"ש ובסקס"ו בסמ"ע שם יע"ש

ש"ע סנ"ג בכל הקרקעות וכו' עיין להרב מוהרי"ע ז"ל שפסק בשתי חנויות סמוכים והיו מחיצה של קנים מפסקת ביניהם דין שותפים יש להם ואם היתה אחת מהם משכונה שלא על מנת לדור וקנאה מן הלוה יכול השותף לסלקו יע"ש במנהגי ארגיל ס"ה ודו"ק

שם עוד פסק הרב הנז' ס"א וז"ל אם מכר בעל החצר את חצרו אין בעל החנות הסמוכה לה יכול לזכות מכח מצרנות וכן להפך דלא שייכה טענת בן המצר אלא אם היתה דירתם שוה ואין לחוש שיעשה מן החנות בית ויפתח פיה לתוך החצר וכן שמעתי מפי מורי וכן מצאתי אחרי כן בתשובת הרב בעל חש"ק שלמ"ה סל"ט עכ"ל והביאו הרב בעל מש"ה אות מי"ם סקנ"א יע"ש ואני ראיתי בס' חוט המשולש למהר"ש, דוראן ז"ל סט"ל דעכ"פ קודם המכירה צריך ב"ד להמליך בבעל החצר יע"ש

ש"ע סנ"ה הקדש העניים אין בו משום דדב"מ ע"ך הנה פסק זה הוא מפסקי רבינו הריב"ש וספרו הקדוש אינו בנמצא בידינו לעמוד על הבאר אכן פשט דברי מר"ן הם דמי שהקדש שדה לעניי' אין בן המצר יכול להוציאה מההקדש ולתת דמי שוייה להקדש דבודאי בעלים המקדישים לא ניחא ליהו כי אם בהיות שם ההקדש עליה ובזה איירי הריב"ש ולכך הביא מר"ן דין זה שהוא דומה לדין מתנתא האמור למעלה ממנו

ברם דא מספקא לי במי שמכר קרקע להקדש אם המצרן יכול להוציא מההקדש דמפשט דברי הריב"ש נראה דוקא נתן ולא מכר דאל"כ הו"ל להשמעינו חידוש דאפילו מכר להקדש לית בו דדב"מ אלא דיש להסתפק דדילמא פסק הריב"ש מעשה שהיה כך היה במתנה ואיכא למימר גם במכר הדין כן דאין בו דדב"מ הואיל והאפוטרו' של הקדש לאו בן חיובא הוא וכמ"ש לעיל מר"ן ומור"ם דיתומים לאו בני דינא דב"מ הוא ושם כתב שם הש"ך אפילו יש להם אפיטרופוס וכ"כ ג"כ הרב מהרי"ט ח"ב סימן ס"ח בפירוש דאפוטרופוס לאו בר דדב"מ הוא ולית עליה חיובא וגם ההקדש הגם