פעמוני זהב חלק ב ריא

כי אם מקצתן יש בו דדב"מ גם רצו לומר דדוקא אם מכר כל נכסיו לאדם אחד כמו שנראה מדקדוק דברי מר"ן אבל אם מכרן לשנים לא והרב דחה דבריהם בשתי ידים דבין מכר מקצת נכסים בין מכר לשנים או לשלשה בני אדם ליכא דין דבר מצרא יע"ש ובודאי דהכי נקטינן דלא מלבד כל מקום שיש מחלוקת הלוקח הוי מוחזק אלא דהא מצינו להטו"ז שהסכים לסברת הסמ"ע בסי"ג דאפילו מכר שנים הוי כאלו מכר כל קרקעותיו וכתב הרב חתם סופר סימן צ"ה דאין לנו להניח דברי הסמ"ע והטו"ז ולתפוס דברי הש"ך שכתב בימי חורפו יע"ש וכן נמי דעת הרב הגדול מוהררי"ע ן' נאיים זלה"ה בספרו סימן טו"ב דשם פסיק ותני ובשתי שדות נסתלק המצרן יע"ש שהביא כן משם הרב ז"ל ודו"ק

ש"ך סק"ל וה"ה אם מכרה לבן וכו' עיין להבאה"ט מה שתמה עליו ועיין להרב פת"ש סקי"ג יע"ש ובנחלת צבי מה שישב על קושיית הבאה"ט ושם תמצא חדושים לדינא יע"ש ועיין בס' זכו"ל אות מי"ם סל"ב ול"ג ועיין בס' חתם סופר סי"א ומש"ה מערכת מי"ם סימן קמ"ז וקנ"ג ואני בתשובותי סק"ט כתבתי מזה ודו"ק

ש"ע סל"ח הקונה מהגוי וכו' עיין בתשובותי סע"ו דשם צדדתי וכתבתי דבמקומות שאנו דרים בהם שהם האלמלאח שהוא מקום שדרים בו ישראל לחוד ולא עבר ולא יעבור זר בתוכם לא שייך האי דינא הואיל ולא שייך טעמא דאריה אברחית לך יע"ש ברוחב ואחרי זאת בא לידי ספר משכנות הרועים מערכת שי"ן אות ראשונה ושם ראיתי דלפי דבריו נראה אפילו במקום שאין הגוים דרים עם הישראל קרינן לי' ארי אברחית לך ממצרך הואיל ויהיה לו הזק בהוצאות הצרכים למקומות המשותפים בחצר אך תהלי"ת אחר החיפוש מצאתי און לי שדנתי כפסק אחד המובא בס' התקנות כת"י דף מ"ג ע"ב וראיתי שם שנתכוונתי בפסקי לדברי הרב מוהרי"ץ ומוהרר"י צבע זלה"ה וששתי כעל כל הון ועיין במנהגי ארזיל למוהרי"ע ז"ל ודו"ק

ש"ע סט"ל (הקונה מהגוי) מכרה לכותי כותי וכו' עיין להרב תוש"י סצ"ז דשם פסק דאם היה שותף יכול לסלק הגוי הלוקח הן מצד דגם הגוים להם בדיניהם הדין הזה שקורין אותו ספאעא הן מצד דאפילו בדינינו שותף עדיף ממצרן יעו"ש שפסק כן וכתב אלא דתשאר החזקה לישראל המוכר לגוי גם הוסיף לומר דלא חלה על זה המצרן שסלק הגוי התקנה שתקנו דאם ישראל מכר לגוי והלך ישראל אחר וקנאו ליכול לסלקו תוך יב"ח יע"ש מילתא בטעמא ודו"ק

ש"ע סעיף מ"ם המוכר לכותי וכו' עיין מש"ל בסל"ח ומשם בארה דמי שיש לו קרקע במבוי הישראלים שאין הגוים דרים שם לדעת הרב מש"ה ז"ל גם זה אינו יכול למוכרה לגוי ולדעת הרב מוהר"י צבע ומוהרי"ץ רבני סאלי הקדמונים זלה"ה הובאו דבריהם בס' כת"י ישן נושן מדף ע"ג ע"ב משם בארה דיכול למוכרה הואיל וליכא הזיקה דדירה יע"ש

ש"ע סמ"א בחדא שיכול למוכרה וכו' ואם הבעלי' רצו למוכרה לגוי כדי שתשאר לו בה חזקה או שתשאר לו זכות בה לענין התקנה שאם יקנה אותה ישראל מגוי יהיה לו רשות לסלקה מידו תוך י"ב חודש עיין בס' תוש"י ח"ב סימן צ"ז ובספר התקנות בכת"י ובס' בית יהודה ספ"א מה שנוגע לדין זה במי שמתרצה למכור קרקע וחבירו אומר דמטייא ליה פסידא יע"ש

ש"ע סמ"ב המוכר שדה רע וכו' עיין להש"ך שלמד מכאן דין חדש דמי שמכר קרקע לילך לדור בעיר אחרת דהוי דינו כדין זה דמוכר שדהו מפני רעתה והגם דראה ראיתי להרב מהרמ"א ז"ל בספר משחא דרבותא בס' קע"ה דנראה פשוט דלא ס"ל כך יע"ש עכ"פ לא מלבד דקי"ל דיכול הלוקח לומר קי"ל מצאנו ראינו לרב אחרון חביב מוהר"ר יוא"ל זלה"ה בח"ב סי"א דפסיק ותני כדברי הש"ך יע"ש ויעוין עוד שם דפסיקא ליה דהאי דינא הוא אפילו לגבי שותף הואיל והוא פסידא דמוכר ועיין פת"ש סימן זה ובס' וי"ץ גם הוא וק"ל

סמ"ע ס"ק ע"ו ומשום הכי אף שכבר לוה אחד לצורך דברים אלו וכו' ראיתי להטו"ז שהקשה על הסמ"ע בזה הדין דאפילו לזה וכו' לא פסקוהו התוספות אלא לצורך קבורה ומזוני דוקא וכו' ולזה הוצרך לומר דט"ס יש בדברי הסמ"ע וצריך להיות דבריו אלו בסעיף שאחר זה עכ"ל ותמיהא מילתא לרואים דאם דברי הסמ"ע הם שייכם לסעיף שאחר זה א"ך מה בא לחדש הרי מר"ן עצמו כתב זה וראיתי להרב מאמר קדישין שהביא קושיא זאת משם הרב מט"ץ זלה"ה ומשום זה הניח דברי הסמ"ע במקומן וישב הטו"ז קושיית אבל הרב מ"ק החזק בדברי הטו"ז וישב קושיית העט"ץ זלה"ה יע"ש ודו"ק

סמ"ע סקע"ט אפי' הי' הדבר ספק וכו' אדסמיך לי' קאי וכו' עי' בדברי הש"ך סקמ"א וסק"מ דפליג על דברי הסמ"ע אלו יע"ש ועיין מ"ש לקמן סעיף מ"ז דמשם בארה כדברי הסמ"ע ודו"ק

ש"ע סמ"ז המוכר לאשה וכו' נראה פשוט דהאי אשה אפילו יש לה בעל קא מיירי וראיה לזה מדסיים מור"ם וכתב ודוקא אשה שיש לה נכסים ידועים או אלמנה וכו' שמע מינה דבאשה שיש לה בעל קא מיירי ועל זה קשה לי ממה שסיים מור"ם וכתב הקונה מן האשה י"א דלית ביה דין דבר מצרא וכו' וכתב הסמ"ע סקפ"ז הטעם משום שאין לה מי שיפקח בעסקיה רצו חכמים שיהיו מעשיה קיימין ועל זה יש להקשות דהואיל ובבעולת בעל קא מיירי הרי בעלה יפקח בעסקיה אלא נראה דאפילו יש לה בעל אפילו הכי אמרו חכמים דמקרייא אין לה מי שיפקיח בעסקיה והעד על זה דהא מר"ן כתב בתחלת דבריו המוכר לאשה או ליתומים קטנים וסיים מור"ם דוקא קטן שאין לו אב אבל קטן שיש לו אב אביו יפקח בעסקיו וא"כ קשה הרי האשה דכתב מר"ן אפילו ביש לה בעל קא מיירי כדהוכחנו מדברי מור"ם וא"ך הדר דינו להיות כקטן שיש לו אב אלא ודאי דיש לחלק ולומר דאב מפקיח בנכסי הקטן והבעל אין דרכו לפקוח ואפילו אית להם בעל כמי שאין וא"ך כוונת הסמ"ע דאמר אין לה מי שיפקיח הוא אפי' בבעולת בעל וכעת צל"ע ודו"ק. אחרי כותבי ראיתי מ"ש הרב זכור לאברהם מערכת מי"ם דביש לה בעל הקונה ממנה יש לו דדב"מ יע"ש. ולענ"ד