פעמוני זהב חלק ב רי

מר"ן זה לאו רישיה סיפיה דמעיקרא אמר אם מכר לו עדית או זבורית אבל אם מכר לו בנונית אפילו ישאר בידו עדית או זבורית עורמה היא זאת ומסוף דבריו משמע דוקא אם אותו שמכר לו שוה לזה הוא דאיכא עורמה הא אם כבר מכר לו בנונית ונשאר בידו או עדית או זבורית לא הוי עורמה אלא נלע"ד דמאי דנקט מר"ן עדית או זבורית הכוונה היא ונשארה בידו בנונית דזהו הדרך כשהאדם אומר עדית הוא לגבי הבנונית דלשון עדית נקטינן לה לגבי בנונית וכן נמי כשאומר לשון זבורית הוא לגבי הבנונית ולעולם בנונית באמצעה דהיינו כשמזכרין עדית הוא לגבי הבנונית וכשמזכרין זבורית ג"כ כך הוא וא"כ לזה נקט מר"ן כך לומר היכא דמה שמכר לו לא כמו מה שהניח לעצמו אלא מכר לו העדית דאזי אנן ידעינן דנשאר לו בנונית או מכר לו זבורית דאזי ידעינן דנשאר בידו ג"כ בנונית ומילתא השויה להשארת עדית או זבורית נקט והוא הדין דהוה יכול לומר דאם מכר לו בנונית ונשאר בידו עדית או זבורית בלשון זה דרואים אם אותו המעט שמכר לו תחלה הוא בנונית לגבי זאת הקרקע שמכר לו באחרונה וכו' אלא דזה הלשון מבורר יותר אבל לענין דינא כל שינוי שיהיה באותו מעט מבשדה שקנה לבסוף זכה הלוקח וכן כתב בפשיטות הרב"י אחר שהביא לישנא דגמרא והרמב"ם כתב כל שיש שינוי וכו' יע"ש וק"ל

ש"ך סקכ"ג רואין אותו וכו' פירוש דא לא הבליעו אף שהמתנה כמו זאת שמכר לו הרי הוא מצרן ע"כ פירוש דבריו הוא הרי מצרן זה המקבל ואין המצרן יכול לסלקו דהואיל ולא הבליעו ודאי מתנה הוא וליכא דדב"מ ומה שסיים אח"ך אבל אם הבליעו אז דוקא אם היא שוה יוכל לסלקו ע"כ כוונתו לומר דחזינן דאם על ידי הבלעה זהו שוויו בין המעט ובין מה שמכר לו א"כ ודאי לעורמה נתכוונו וכמ"ש מר"ן בתחלת הסעיף ודו"ק ומה שסיים אח"ך אבל אם אינו שוה אף שהבליע לא יהיה אלא מכר ואינו יכול לסלקו ע"כ הכוונה דהואיל ואינה שוה א"כ אפילו הבליע דחשבת לה מכר כבר ג"כ כתב מר"ן הואיל וליכא עורמה הלוקח הוי מצרן ודו"ק

ש"ע סכ"ט בא הלוקח ונמלך וכו' אלא א"כ קנו מידו וכו' אם קנו מידו שסלק עצמו ואמר ללוקח שיכול לקנותה והלך זה הלוקח ונשתתף בה הוא ואחר וקנאוה עיין להרב מוהרי"ע ז"ל בספר בית יהודה סנ"ב שכתב דיכול לומר דאדעתא שיקנה אחד סלקתי ולא אדעתא שיתרבו השות' בחצר יע"ש והגם דהתם כתב דיניה על אם נמלך המוכר בבן המצר דמהני סלוקו אפילו בלא קנין אל תטעה לומר דאם הלוקח הוא הנמלך דאזי בעינן סלוק בקנין יהנה הקנין אפילו ילך וישתתף זה אינו דזיל בתר טעמא ואזי יהיה הכל אחד והקנין לא מעלה ולא מוריד וק"ל

אם סלק עצמו בכח שבועה אינו יכול לחזור מכח סלוקו בטעות כן מצאתי להרב בני חיי בהגהו"ט אות י"ב שכתב וז"ל בעל מצר שעשה מחילה לקונה ונשבע ונמצא מחילה בטעות חייב לקיים שבועתו מהרשד"ם חו"מ סרצ"ט עכ"ל

ואם היה הדבר בקנין ושבועה אזי נכנסו בזה בדין קנין א"כ שבועה אין כאן וכמ"ש אצלינו אין להאריך בו וק"ל. עיין בס' זכו"ל ח"ב דצ"א ע"א שכתב שם וז"ל אם כתב בכתב ידו כל מי שירצה לקנות ילך ויקנה תו לא מצי מסלק אפי' לא קנו מידו כנה"ג ח"ב חו"מ ספ"א יע"ש ודו"ק

ש"ע סל"א נמלך המוכר וכו' באותם דמים וכו' עיין בס' גושפנקא דמלכא דס"ה ששם יש מחלוקת רבני וויהראן בענין מוכר שבא אצל מצרן ואמר לו אם תקנה ממני קרקע שעל מצרך בכו"כ דמים ואמ"ל זיל זבין לעלמא יש מן החכמים דס"ל הואיל ולא היה שום לוקח עדיין יכול המצרן לחזור דיכול לומר בשביל שאמרתי בדעתי יותר משויה קצבת לי ויש חולקים יע"ש מילתא בטעמא ודו"ק

שם נמלך המוכר וכו' ראיתי להרב זכור לאברהם ח"א מערכת מי"ם שכתב וז"ל הא דכתב הש"ע סקע"ה סל"א דבנמלך המוכר לא צריך למקנה מניה היינו דוקא אחר שכבר נגמר המקח עם הלוקח בסך ידוע שאז אם ימלך המוכר אם המצרן שימכור לו באותו סכום שעמד אם אמר לו המצרן זיל זבין סגי בכך ואין צריך קנין אבל בלא"ה גם במוכר צריך קנין כמו בלוקח הרב גו"ר עכ"ל ולדעתי יש להסכים לזה גם הסמ"ע שכך נראה קצת מדקדוק דבריו דס"ק נ"ו יע"ש אבל מדברי הרב מוהרי"ע ז"ל במנהג מצרנות ס"ה לא כתב כן יע"ש

שם נמלך וכו' ראיתי להרב משכנות הרועים מערכת מ"ם אות קמ"ח שכתב וז"ל והיינו דוקא כשנגמר המכר ונסתלק המוכר ונכנס לרשות הלוקח שנתן הדמים ונכתב השטר ונחתם ואם מנהג העיר לחתום גם המוכר מיירי כשחתם גם המוכר ג"כ אבל בלא"ה אע"פ שאמר לא בעינא אם חזר ואמר לו נתחרטתי הדין עמו הרב ב"ד אלה היו דבריו וק"ל

ש"ע סל"ב אם שהה המצרן וכו' עיין מדינים הנוגעים לדין זה בס' גושפנקא דמלכא דס"ה ובס' ברית אבות דף צ"א ובס' בית יהודה ס"ג ובס' צרור החיים ובס' ויאמר יצחק ס' יע"ע

ש"ע סל"ד היה בן המצר וכו' דין זה הוא אפילו היה שותף או אח והוא במדינה אחרת עכ"ז אבד זכותו לפי הכלל שכתב הרב וי"ץ בס' ס' יע"ש וכן מצאתי בפשיטות להרב פחד יצחק לאמפרונטי ז"ל אות בר מצרא ודו"ק

עיין בכנה"ג ובלקוטי ויאמר יצחק אות מ"ם מה שהביא משם כנה"ג מדינים הנוגעים לדין זה ועיין בס' בני חיי בסי' זה ובס' רע"ה ועיין בתשובותי ספ"ז ודו"ק

סמ"ע סק"ס שיודיעו לאוהבים וכו' אלא שאם אין קרוביו שבעיר המוכר רוצים לקנות וכו' עיין בש"ך לעיל סקט"ו מה שכתב משם הב"ח והוא הפך דברי הסמ"ע אלו ודו"ק ובלאו הכי הש"ך כאן לא פירש כדברי הסמ"ע ודו"ק

ש"ע סל"ו מכר כל נכסיו וכו' עיין להרב מוהרי"ע ז"ל בס' בני יהודה סימן ס"ה שכתב דיש מן החכמים שרצו לדון דדין זה אינו אלא במכר כל נכסיו אבל אם היו לו נכסים רבים והוא לא מכר