פעמוני זהב חלק ב רט

האחרת לא הוי מצרן א"כ בזה יש להקשות הואיל ובאותו הרוח החיצוני שהיה רחוק ממצר זה אם אין לו בו דדב"מ א"כ חשבינן ליה שהוא של לוקח וא"ך מצרן זה היאך יכול לזכות בשדה זה אם ירצה לסלקו מכולה הרי הלוקח הזה יאמר לו הואיל וחצי השדה הוא שלי ואין לך בו דדב"מ א"ך חצי הנשאר מאי חזית את לסלקני הרי גם אני יש לי חצי השדה בצדו ואני ג"כ מצרן ואני קדמתי וקניתיו וכמ"ש מר"ן בסעיף כ"ח יעו"ש. ועדיפא מזה עיין בבאה"ט סקע"ו ומ"ש שם הרב בעל ההגהות מוהר"ר עוזר זלה"ה אלא ודאי הואיל ושדה אחת היא ואין בו חלוקה אפילו היא קנויה משנים חשובה כאלו היא קנויה מאחד הואיל ואין ברירה בחלקים והדר דינו דהמצרן יכול לסלקו מכולו ועדיפא מזה סיים מרן בתחלת דבריו דאפי' ב' שקנו שדה מאחד יכול המצרן לסלקם ואינו יכול לומר דלא יסלק אלא לאחד בעל החצי שלצד המצר שלו וא"ך גם דברי מור"ם אזלי על האי משמעותא דהמצרן יכול לסלקו משניהם והיאך יכול לסלקו אלא פשוט דמיירי שהיו שתי השדות על המצר וא"כ יכולים אנו לחלק ולומר דכאן אפילו בקנה מאדם אחד איירי הואיל ובשניהם יש לו מצר לא כן ההיא דסל"ו דלא היה לו המצר אלא לאחד

אלא דכד דייקת דחלוק זה לא יועיל ולא יציל דסו"ס מה לי היו שניהם במצר אחד או אחת במצר ואחת לאו במצר הרי זיל בתר טעמא במוכר כל קרקעותיו לית ביהו דדב"מ הוא משום שאין כל אדם רוצה לקנות שתי שדות בבת אחת וא"כ מה לי במצר אחד או לא הרי כל שנים לא עבדי לקפוץ עליהם זביני ועיין בסמ"ע בסל"ו מ"ש שם

והגם דמר"ן נקט בלישנה אין בעל המצר של שדה אחת יכול לסלקו וכו' לא תטעה לומר דאם היה לו מצר לכולם יכול לסלקו אפילו מאחת מהם זה אינו דהא אפילו אם יכולים לסלקו מכולם אם יהיה לו מצרנות על כולם היא במחלוקת שנויה וכמו שהביא הרב"י פירוש רש"י דממנו משתמע דאם המצרן ירצה לסלק ללוקח מכולם יכול לסלקו וגם אם יבואו המצרני' כולם אצל הלוקח יכולים הם לסלקו כל אחד משדה הסמוכה לו יע"ש שכתב דמפרש"י הכי משמע והביא לדברי רש"י כמה פוסקים דס"ל הכי וכנגד זה הביא סברת החולקים דס"ל דלא יוכל המצרן לסלקו מכולם והרב"י כתב דכסברת החולקים נקטינן יע"ש והיא הסברא שפסק מר"ן בקצור סל"ו יע"ש. וא"כ הואיל ולא קי"ל כפרש"י דאם רצה הלוקח לסלקו מכולם יכול לסלקו אלא דהדין הוא דא"י לסלקו הואיל ולא שכיח אדם שיקנה כל קרקעותיו בבת אחת א"כ ודאי דלא קי"ל נמי אם באו כל המצרנים שיכולים לסלקו דהא טעם אחד להם ושני הדינים יצאו מפירש"י והואיל ולא קי"ל כפרש"י לא קי"ל בתרוויהו והגם דמדברי החולקים על רש"י לא נמצא מפורש בדבריהם אלא אם רצה הלוקח לסלק אותו מכולם אינו יכול לסלקו ולא נמצא מפורש בדבריהם אם באו כל המצרנים כולם בבת אחת עכ"ז בודאי לא תטעה דטעם אחד להם וכמו שס"ל החולקים דאם הלוקח רצה לסלקו מכולם אינו יכול גם אם באו כל המצרנים בודאי אינם יכולים הואיל ויש פסידא דמוכר נעקר מכאן דינא דבר מצרא. והגם דמצינו להסמ"ע בסקס"ד שכתב על דברי מר"ן דסל"ו כתב איהו וז"ל וכתב בהג"א דלפרש"י אם יצאו כל המצרנים כולם וכו' אל תטעה לומר דבא לומר אפילו אליבא דמר"ן יודה בזה דזה לא יתכן כמו שאמרנו דלדעת רש"י דסבר דכל המצרנים יכולים לסלקו הוא הדין דהמצרן יכול לסלקו מכולם ולדעת החולקים נמי שוים הם וא"כ הואיל ומר"ן לא פסק כרש"י כך בזה כך הוא הדין וגם זה מדוקדק מדברי הסמ"ע ג"ך מדהוצרך לכתוב דהג"א כתב לפרש"י ואם האמת דהוא מוסכם אליבא דכו"ע הו"ל לכתוב בסתם דאם באו כל המצרנים יכולים לסלקו אלא ודאי דזה אינו אליבא דהרא"ש דפסק מר"ן כוותיה וא"ך הואיל ובררנו דאם באו כל המצרנים אינם יכולים לסלקו הוא הדין נמי אם יהיה מצרן אחד לכולם ויבא לסלקו מכולם אינו יכול ומאי דנקט מצרן לשדה אחת לאו דוקא ולישנא דגמרא נקט ודו"ק

אחרי מופלג בא לידי ספר הרב בית יהודה וראיתי מ"ש בס' ס"ה וששתי ונהניתי תהלי"ת שראיתי שנתכוונתי לדבריו בכמה דברים יע"ש ודו"ק

ש"ע סט"ו המצרן שבא לסלק וכו' וגם הלוקח וכו' לכאורה יש לתמוה על דין זה דזה הלוקח מילתא דפשיטא הוא דלא יש לו דינא דבר מצרא ואדרבא הלוקח שקנה השדה שעל המצר הוא יהיה מצרן בשדה זו שמכר עתה המצרן אחר קניית הלוקח דהואיל וכבר קנה תחלה חזר הוא להיות מצרן בקרקע זו שמכר המצרן

אלא נראה לי דזה הלוקח הראשון הגם דאיהו לקח ראשון עכ"פ עדיין לא זכה הואיל וזה המצרן אם חזר ומכר הקרקע שלו היה יכול לסלקו א"ך כל קניית הלוקח לא הוי אלא כשליח של זה המצרן וא"כ מתי זכה הלוקח הראשון במקחו הוא משעה שמכר זה המצרן קרקעו לזה הלוקח האחר באותה שעה נסתלק כחו של המצרן והוי כאלו מכר שני קרקעותיו בנקודה אחת מכר שדה לזה ושדה לזה דאין כאן מוקדם להיות מצרן ודו"ק

ש"ע ס"ך טרפה בע"ח וכו' ואם ירצה הנטרף וכו' ולא דמי למ"ש הש"ע לעיל סק"ג ס"י דשם פסק דאם מכרה הב"ח אינה חוזרת יע"ש דכאן הואיל והמצרן מסלק את הבע"ח וחשבינן הלוקח מעיקרא כאלו הוא שלוחו של מצרן א"ך חשבינן למצרן זה כאלו הוא הב"ח ולדידיה שמוה ב"ד ויגיד עליו רעו הוא מ"ש מר"ן בסמוך סכ"א ודו"ק

ש"ע סכ"ב יש מי שאומר דמצרן וכו' עיין להסמ"ע והש"ך והטו"ז ושאר מפרשים מה שפירשו בדין זה ועיין להרב משכנות הרועים אות מ"ם סי' קנ"ד שהכריע כדעת הסמ"ע ודו"ק

ש"ע סכ"ה אמר אטרח וכו' ודוקא שיעור דאזיל ואייתי זוזי וכו' עיין להרב מוהרי"ע זלה"ה שכתב שמנהגי ארגיל שנותנים לו שיעור כ"ד שעות יע"ש ואנן בדידן לא כך הוא אלא תפשינן כפשטיה דדינא ולא עוד. ועיין להרב גושפנקא דמלכא דס"ה דשם פסק כמ"ש מר"ן וכתב דדברי מוהרי"ע מנהגא הוא ואינו נוהג לן יעו"ש ועיין בס' בני חיי הגהו"ט אות ט' דדין זה הוא לגבי אחי ושותפי יע"ש

ש"ע סכ"ח מכר לו קרקע וכו' אם אותה וכו' עדית או זבורית וכו' ואם אותו מעט שקנה באמצע כמו זאת שמכר לו וכו' לכאורה לשון