פעמוני זהב חלק ב רח

בעל המשכונה ושות' עם השות' לזכות בחצר דברי הכל שותפ' קדים יע"ש

ש"ע סי"ב היו לשדה הרבה שותפים לרוח אחת לשדה הנמכרת כל אחד מהם יכול לסלק ללוקח וכו' הנה פירוש דברי מר"ן אלו הם ודאי הכי הוא דהיינו כגון אם מרוח אחת היו הרבה שותפים בשדה אחת הסמוכה לשדה הנמכרת דבעינן הני שותפ' אין חלק כל אחד מבורר אלא כולם שותפים עכ"ז אחד מהם יכול לסלק ללוקח ואין הלוקח יכול לדחותו ולומר אין חלקך מבורר ועל זה יבוא על נכון סיום דברי מר"ן שכתב ולא עוד וכו' דהכונה היא דלא מבעייא אחד מן השות' שלו שאין חלקו גם כן מבורר יכול לסלקו לזה שסלק ללוקח אלא אפילו מי שיש לו שדה אחרת דחלקו מבורר עכ"ז אינו יכול לסלקו וכו' וא"כ רואה אנכי שיש יתור לשון בדברי מר"ן במה שהוסיף וכתב בסוף הסעיף וז"ל והוא הדין אם קנאה אניש דעלמא שאחד מן המצרנים יכול' לסלקו וכו' הרי כבר אלו הדברים כתבם בריש הסעיף שאמר כל אחד מהם יכול לסלק ללוקח וכו' ולא שייך לפרש דתחלת דברי מר"ן אלו הם איירי בשהיה לרוח אחת הרבה שותפים וכל אחד היה חלקו מבורר כגון אם מרוח אחת היו סמוכים לו שלשה או ארבעה שדות קטנות ועל זה בא לומר הגם שהם מרוח אחת כל הקודם זכה וכו' זה לא יתכן דודאי דדין שלשה או ארבעה מרוח אחת פשוט דשוים הם כמו ארבעה מארבע רוחותיה כמו ארבעה מרוח אחת וכל הקודם יכול לסלק ללוקח וזכה בה ומהיכא תיתי לחלק הואיל והם מרוח אחת לא היו לארבע רוחות ועוד הרי כתבו מר"ן בפירוש בסעיף שקודם לזה דשוים הם מי שיש לו חלק קטן כמו מי שיש לו חלק גדול ולא תמצא חלק גדול וחלק קטן אלא באופן זה כגון שאחד יש לו שדה מרוח אחת ולאחר יש לו שדה נגד חצי רוח וא"כ הרי כתבו מר"ן לדין זה ועוד לא שייך לפרש כן דלא אתי על זה מילת ועוד דכתב מר"ן בסיום דבריו דמילת ועוד פירושה הוא כמו שאמרנו ודוחק לפרש בה פירוש אחר וא"כ רואה אנכי דדברי מר"ן שבסוף הסעיף וגם דברי הטור דכתב כן כיתור דמי וי"ל ודו"ק

שם והוא הדין אם קנאה אניש דעלמא וכו' ועיין להרב משחא דרבותא בנמוקי מהרש"א זלה"ה שמכח דין זה ממנו יש ללמוד במי שמכורה בידו קרקע בהטבה וקרקע הסמוכה לו נמכרת יכול הוא זה המכורה בידו בהטבה להיות מצרן ואין הלוקח יכול לומר לו שמא לא תשאר בידך ע"ש

ועיין גם להרב משכנות הרועים מערכת הטבה אות ל"ד שנראה מדבריו דכך הוא הדין והוסיף שם באורך ופסק דגם מי שהיתה בידו קנוייא בהטבה אם סלק איזה לוקח מאיזה קרקע שנמכר סמוך לקרקע זה שקנה בהטבה מכח דדב"מ אם במלאת יומי ההטבה השיגה יד המוכר ומצא כדי גאולתו ונטל לו קרקע זה שמכר בהטבה יכול הוא לסלוקי אותו גם מאותו קרקע שזכה בה הלוקח הזה מכח דדב"מ הואיל ומכח קרקע זה שהיתה מכורה בידו בהטבה זכה בה עכשיו שנסתלקה מידו תסתלק מידו גם אותה קרקע שזכה בה וק"ל. ועיין זרע יעקב סט"ל דלא כן דעתו בקרקע שלקח יע"ש

ולי איש צעיר נלע"ד ללמוד מי שיש בידו קרקע קנוייה בהטבה דיכול לזכות מדינא דב"מ מדין שכתב מר"ן אחר זה בסי"ד דבעל בנכסי אשתו יש לו דין מצרנות וכו' ומשם יש ללמוד בקו"ח לנדו"ד שהרי התם אם תרצה האשה בכל עת וזמן תמרוד בבעל ותטול נכסי מלוג שלה ועכ"ז הואיל והשתא יש לו קנין פירות חשבינן ליה כאלו יש לו קנין הגוף מכ"ש בכאן שהגוף מכור לו לזמן כמו שכותבים בהטבות דידן באופן זה שמכר לו בסתם ואח"כ מתחסד עמו שאם לסוף שנה פלונית יביא לו כו"ך אזי מחויב מו"מ עצמו למכור לו הקרקע שקנה וכו' דבעינן תוך הזמן שקבעו אינו יכול להכריחו לחזור ולמוכרה לו ודאי הוא עדיף מדין דסי"ד ואפילו לצד שתהיה ההטבה באופן שבכל עת שיביא המוכר מהיום עד זמן פלוני יהיה מחויב המוכר להחזר גם זה נלמד מדין דסי"ד במה מצינו ודו"ק

סמ"ע ס"ק כ"ב בסופו אבל מלשון המחבר שכתב לקמן בס' ל"ו ז"ל שהרי היא והאחרת קנה מאחד משמע דבשני שדות נמי דינא הכי וצ"ע לכאורה יש להקשות ולומר דהגם דמר"ן ס"ל לקמן דאפילו, בשני שדות מקרי מוכר קרקעותיו בבת אחת עכ"ז נימא דכאן מיירי אפילו בקנה אותם מאדם אחד עכ"ז יכול לסלקו מאחד ומיירי כאן שהיו שני השדות כולם במצר המצרן והיה דינו בהם להיות מצרן בשניהם לכך יכול לסלקו מאחד לא כן בסל"ו איירי בדלא היה לו המצר כי אם לשדה אחת וכמו שמדוקדק מדבריו שם שכתב וז"ל אין בעל המצר של שדה אחת מסלקו משמע דלית ליה מצרנות אלא באחד וכן ג"כ משמע מלשון סעיף זה דכתב מור"ם אבל שני שדות יכול לסלקו מאחד ומניח לו אחד ע"כ דנראה פשוט דרצונו לומר דהגם דבשדה אחת אינו יכול לסלקו ממחצה אלא מהכל היכא דקנה שני שדות אין צריך לסלקו משניהם אלא אפילו ירצה לסלקו מאחת דוקא יכול לסלקו מכ"ש אם ירצה לסלקו משניהם פשוט דיכול לסלקו והיאך יכול לסלקו אלא ודאי דהוה ליה המצר על שניהם ואין לומר דאיירי בדהיה לו המצר לאחת דוקא ומאי דאמר מור"ם יכול לסלקו מאחד ולהניח לו אחד לאו כוונתו לרבותא קאמר דמכ"ש אם ירצה לסלקו משניהם אלא הכוונה יכול לסלקו מאחד ואין הלוקח יכול לכופו לומר לו או תקח הכל או תניח לי הכל אבל אם ירצה הלוקח ליתן לו אחת דוקא נימא דפשוט הוא דאינו יכול לכופו לקחת לו את שניהם דהא לית המצר אלא באחת זה אינו דהבנה זו רחוקה היא דהא נראה דפירוש וסיום דברי מור"ם הם דומיא דרישא דדינא כך הם פירוש דברים האחרונים ובריש דבריו דכתב מר"ן ובא המצרן לסלקו מחציו שלקח מן האחד אינו יכול לסלקו אלא א"כ מסלקו מכולו וכו' התם ודאי דאם המצרן יבוא לסלקו מכולו יכול לסלקו מכולו דאין לומר דגם התם כוונת דברי מר"ן הם דהבחירה ביד הלוקח שאם ירצה לא יתן לו אלא המחצה שהיא לצד המצר שלו והמחצה האחר לא יתן לו דזה לא יתכן דא"ך אין לדבר סוף דכל לוקח יאמר למצרן לא אתן לך אלא רוח אחת שהיא לצד המצר שלך ותו לא מידי ולא אתן לך כל השדה ואי אמרת דהכא שאני הואיל וקנה משני בני אדם הוי כאלו קנה שני שדות דחשבינן לשדה זו כאלו היא חלוקה והויא כשתי שדות וברוח שלפני שדהו הוי מצרן ולרוח