פעמוני זהב חלק ב רה

ומטעם זה ג"כ פסק מר"ן בסעיף זה דאם שנים קנו בבת אחת זה שליש וזה שני שלשים יטילו אותם ביחד דהא כתב מר"ן שם הטעם הואיל וקנו אותם ביחד ובודאי דכוונתו לומר דמסתמא הואיל וקנו אותם ביחד ודאי דדעתו הוא שיהיה חלקיו ביחד וממילא הרי ברור שחלק האמצעי הוא שלו ומכוחו נוטל הכל ביחד

אלא דכל זה אינינו שוה לי דהא גם בזה אפילו אין חלקו ברור היכא דשלשה קנו ביחד עכ"ז הרי יש כאן משום מדת סדום דמה לי יתן לו חלקיו בשני הקצוות או ביחד הואיל והשדה כולה שוה. וכעין זה ממש כתב הד"מ והביאה בהג"ה סעיף זה בארבעה אחים שהיא סברת מהר"ט ז"ל

ולא עוד אלא דדין זה דשנים שקנו ובאו לחלוק ושלשה שקנו וחזר אחד וקנה מחבירו וכו' שכתב מר"ן בס"ד הרי כתב הרב"י זלה"ה דדין זה נלמד מדין בכור ויבם ובדין בכור ויבם הרי מצינו להרב"י דפירשה אליבא דהרמב"ם דבבאו לחלוק דבר שאינו שוה דיש בו חלק הטוב וחלק הרע הוא ועם כל זה חכמים העדיפו כח הבכור ליטול בו פי שנים ביחד אפילו חלק הטוב באמצע מכח דרשא דקרא. לא כן ביבם. לא כן סברת הרא"ש דמפרש הגמרא בשוה ואתי יתורא דקרא לומר דיטול פ"ש ביחד בשוה לא כן ביבם דאינו נוטל ביחד אפילו בשוה וכדברי הרב"י. זה פירש הרב הסמ"ע ז"ל סקי"א דברי מר"ן דס"ב דמר"ן בשאינו שוה קא מיירי וא"ך לדעת מר"ן ז"ל דביבם בדבר שאינו שוה הוא דאינו נוטל שני חלקיו ביחד הא בדבר השוה בודאי שיטול ביחד משום מדת סדום וכמ"ש הדבר בב"י ובסמ"ע סקי"א בפשיטות וא"ך דין זה דשלשה שקנו וחזר אחד וקנה מחבירו דנלמד מן היבם א"כ בשוה יטול חלקיו ביחד

על כן נלע"ד הגם דדין זה הוא מהרא"ש ז"ל והרא"ש ז"ל בשוה קא מיירי עכ"ז מר"ן פסקו בדבר שאינו שוה ואליבא דהרמב"ם וכסברתו בב"י ז"ל ואיכא למימר דדברי מר"ן אלו הם כשאינו שוה וכמו שמפרש הסמ"ע דבריו דס"ב ובודאי כך הסברא נותנת דמר"ן סרכיה נקיט ואזיל וכמו שדבריו דס"ב הם בשאינם שוה כמ"ש הסמ"ע א"ך גם כאן כן הוא. זהו מה משנלע"ד ותו לא מידי ודו"ק. כל זה כתבתי משנת התרמ"ג ובלמודי היום שנת זמר"ת התבוננתי בספרי הקודש שנזדמנו לפני וראיתי שנתכוונתי בקושיתי לדברי הטו"ז וגם ביחד תרוצא קמא שדחייתי ראיתי שנתכוונתי לדברי הרב מאמר קדישין ונהניתי שנתכוונתי לדעת גדולים והגם שסוף דברי לא כדבריהם עכ"זמה שנלע"ד כתבתי ודו"ק: ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט הלכות מצרנות סימן קע"ה

ש"ע שני אחים שחלקו וכו' ובס"ד וכן אם בע"ח של אביהם וכו' עיין מ"ש הש"ע לקמן סו"ס רפ"ח ומה שכתב הסמ"ע שם סק"ה ועיין בס' בני חיי שם ודו"ק

ש"ע ס"ה אחד מן האחים וכו' וי"א שאפילו וכו' הגם דדין זה הביאו מר"ן בשם י"א הכי דינינן חדא דהא מור"ם כתב וסיים וז"ל וכן עיקר ועוד דמעיקרא ובראשונה לא כתב מר"ן סברא החילוקת על זה אלא כתב סברא זאת לבד בשם י"א והואיל ולא הביא אלא סברא זו לבד ודאי קבעה לדינא כמו דקי"ל. וכל זה הוא לסברת הש"ך דכתב דרש"י חולק. אבל לדברי הסמ"ע אין אנו צריכים לכל זה דהוא ס"ל דאין שום חולק א"כ אליבא דכו"ע דסברת י"א זה דכתב הש"ע הלכה ומורין כן וכל זה הוא בעיקר הדין אבל אנן בדידן בעיר סאלי יע"א אין לנו דין זה במציאות הבתים דמעולם לא תמצא שם מצרן בבתים דלא מתקרי שותף דהא בחצירות דידן קי"ל כפסק רבותינו הראשונים הרב יעב"ץ והמשב"ר ופוסקים אחרים כמ"ש בידינו דאפי' אם יש לכל אחד בית מיוחד בחצר זאת דינין ליהו כדין השותפ' הואיל ומשותף באמצעה של חצר ובבאר המים וכו' יעו"ש. א"כ אפילו אם אחד מן השותפים בבית אחד שמכר חלקו לאחד שהוא מצרן מכח שיש לו בית באותו חצר לא מצי השותף בהאי בית לאפוקי מלוקח זה שכבר קנאה הואיל וגם הוא שותף בחצר שותף יתקרי והוי דינו כדין אחד מן השותפים שקדם וקנה והגם דזה שבא להוציא מיד הקונה הוא שותף בגוף הבית עצמה ובאמצע החצר וכו' לא כן זה הלוקח לא הוי שותף עם המוכר כי אם באמצע החצר עכ"ז זכה וכמ"ש מר"ן בסי"א דאפילו מי שיש לו חלק קטן זכה יע"ש א"כ במקומינו זה לא תמצא בבתים מצרן דלא מתקרי שותף

גם אין לומר דתמצא דין מצרן שאינו שותף הוא שממושכנת בידו בית של ראובן ואח"כ מכרה לו ראובן הממשכן דפסק מר"ן בסי' נ"ז וז"ל הממשכן שדהו ואח"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין המצרן יכול לסלקו עכל"ה. וא"כ גם בזמנינו זה נימא דמצינו מצרן שאין שם שותף עליו וא"כ אם ראובן ושמעון שותפים בחצר והלך ראובן ומשכן ביתו ללוי ואח"כ מכרה לו נימא דשמעון השותף יכול להוציאה מיד לוי דהא לוי לא קראוהו אלא בשם מצרן גם זה לא נפקא מינה לגבי דידן דהא סיים שם מור"ם וכתב וז"ל וי"א דאפי' קדם המצרן וקנאה יכול המלוה לסלקו עכל"ה ובאומרך דאפילו קנאה המצרן יכול המלוה להוציאו ש"מ דמור"ם חשיב לממשכן הזה כשותף הואיל וככחו גדול להוציא מיד המצרן. והגם דסברת מור"ם זאת הפך מר"ן ואנן בתר מר"ן גרירי עכ"ז יש בידינו פסק רבני פאס דהכי אזלינן בערי המערב בתר פסק זה דמור"ם והילך מ"ש בקיצור התקנות של הרה"ג מוהר"ר ר"ב זלה"ה סמ"ה ז"ל. פסקו ז"ל שהממשכן ביתו ואח"ך מכרה לאחר מי שממושכנת אצלו יכול לסלק להקונה ואפילו למצרן אבל לא לשותף ויד הממושכנת אצלו ויד השותפ' שוים וכל הקודם זכה עכ"ל, הרי לפניך דלא תמצא במקומינו זה כלל דין מצרן שאין שם שותף עליו הואיל וכל הבתים מוקפים חומה וכו' וק"ל

ש"ע ס"ו במור"ם ואפילו אומר המוכר קודם שאמכור וכו' עיין להטו"ז ז"ל שמחלק