פעמוני זהב חלק ב רד

סימן קע"ב

ש"ע ס"ט. הזבל של חצר וכו' עיין מה שכתבתי בענין הזבל שרוצים בני הבית לפנות כיצד גובין ההוצאה אם על הפתחים או על הנפשות עיין סקנ"ד ס"ב וק"ל: סימן קע"ג

ש"ע ס"א השותפין ובכתבי הקודש וכו' אין חולקין ע"כ זה לשון הרב משכנות הרועים מערכת בי"ת אוי"ט אחים שירשו מאביהם בהך אינם יכולים לחלקה לשנים כי זה דרך בזיון לבה"כ כמו ס"ת ועיין בכנה"ג סקע"א בהגהו"ט אות זיי"ן אמנם בסי' קע"ג בהגהות הטור אות אל"ף במצוה ובקום עשה עשה מעשה ע"כ מהר"א ן ששון ז"ל עש"ב ודו"ק

ש"ע ס"ב אם חלקו וכו' עיין בסי' קע"ה דאם היתה החלוקה בטעות בטל הגורל ועיין בס' פתחי תשובה בס' זה מדיני הגורל ועיין בס' מש"ה מערכת גימ"ל או"ט וק"ל

ש"ך סק"ב ואין להם ועיין בסמ"ע וכו' וע"ל מ"ש בשם הרא"ש בסי' קע"א וצ"ל דהסמ"ע לא קאי אלשון הש"ס דאחין שחלקו אלא הלשון הטור והמחבר ודו"ק ע"ך נראה לי דמ"ש כאן הש"ך וע"ל מ"ש בשם הרא"ש בסי' קע"א ט"ס נפל וצ"ל סקע"ב סק"ד דשם מוקי הסמ"ע דהרא"ש מוקי ההיא דאחין שחלקו בדשמו שומא ועלוי וכו' יעו"ש ובכאן הסמ"ע מוקי לה בדלא שמו שומא ועלוי זהו תוכן קושייתו דהש"ך ועל זה תרץ דהסמ"ע לא קאי אלשון הש"ס אלא על לשון הטור והמחבר וכל זה הוא לשטת הש"ך במקום שרוצה לתרץ דברי הסמ"ע בלא הג"ה אבל לפי מאי דמגיה שם כמ"ש שם אין אנו צריכים כלל לזה ודו"ק

ש"ע ס"ג האחים שחלקו וכו' אין להם זע"ז וכו' עיין בס' כר"ח ח"א סט"ו בפסק אחד של הרבנים מוהר"ר יעב"ץ והמשב"ר זלה"ה שפסקו בשנים השותפים בחצר ולאחד חלקו מבורר העלייה והאלבראח שלפניה ולאחד הבתים שבחצר מה דינו אם יכול בעל העלייה להשתמש בחצר פסקו דבעל העלייה כבר נסתלק מהחצר ולא נשאר לו כי אם דריסת הרגל ושטיחת האלכליע ונתוחם ותשמש בבאר ובבה"ך ותו לא מידי יע"ש

ואני אמרתי דיש ללמוד מדבריהם דבעלי החצר אין להם רשות לעלות מעליותו של בעל העלייה דרך המדרגות לעלות לגג דבשלמא בעל העלייה הואיל ועדיין לו זכות באמצעה של חצר לכניסה ויציאה נימא דגם לשטיחת האלכליע הואיל ואין לו מקום הראוי לשוטחם כי אם באמצעה של חצר ודאי אדעתא דהכי נחתי אבל בעל הבית שבחצר מאן שם לו מדרך כף רגל בעלייתו של חבירו דהואיל וחבירו נטל העלייה לעצמו א"כ הדר דינו של חצר זה כאלו מעולם לא היתה בה עלייה ותו לא מידי

הן אמת דראיתי בס' הנז' בסי' קע"ב ג"כ פסק אחד של הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה דשם פסק בראובן שהיתה לו חצר סמוכה להחצר של שמעון ובכותל המפסיק בניהם היתה בו פתח קטן הנקרא פורטיו ורצה שמעון לסתום הפתח כי אין רצונו שיכנסו בני החצר האחרת לחצרו וראובן משיב אין לך רשות כי חצרי אין בה מדרגות לגג פסק שם שהדין עם ראובן ליכנס בפתח ההוא וכל בני חצרו בעת שצריכים לגג לעשות צורכיהם דוקא כגון כבוס והאלכליע ובעת שיצטרכו לתקון בגג תקון הכרחי אבל ללא צורך יכול שמעון לסתום ואם יצטרכו בעלי החצר איזה תקון הכרחי ממקום הפורטו עד מקום גגותיהם לאחריות שני החצרות כפי שטת הבקאים יע"ש עכ"ל לא תטעה לומר דפסקים אלו סתראי נינהו דאין זה ענין להתם ולא קרב זה אל זה דהתם מדין חזקה נגעו בה כיון שיש לו פורטיום והחזיק ליכנס להשתמש דרך חצר חבירו אינו יכול לעכב עליו ובכאן הוא אופן אחר וק"ל: סימן קע"ד

ש"ע ס"ד שנים שקנו שדה בשותפות אחד שלש ואחד שני חלקים וכו' אבל שלשה שקנו שדה בשותפות וכו' אינו יכול לכוף וכו' לכאורה יש לתמוה דדין זה הוא מהרא"ש ז"ל דס"ל דאין האחד יכול לומר לחבירו אקח חצי השדה שלפני החצר שלי כמ"ש רבינו הטור ז"ל משמו בס"א ופסקו מור"ם ג"כ כאן בס"א אבל רבינו מר"ן ז"ל דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל שהביא הטור ס"א ופסקה מר"ן כאן בס"א ג"כ דיכול בעל המצר לומר תן לי חצי השדה לפני המצר שלי ויש בזה משום מדת סדום אם יעכב עליו א"כ היאך חזר ופסק כאן דאינו יכול לומר לו תן לי שני שלשים ביחד ואל תשבני דהתם שאני הואיל והמצר הראשון הוא שלו וגם חלק זה הוא מכחו והוי כל הקרקע בא מכחו לא כן בכאן דבשליש אחד הוא מכחו ובשליש האחד הוא בא מכח אחר זה אינו וכי מי לא עסקינן דשדה המצר שהיתה לו מתחילה לא קנה אותה מאדם אחר דודאי אפילו אותה שדה היתה קנויה בידו בין קודם שותפ' שדה זה עם השותפין בין לאחר שותפ' שדה זו קנה אותה אפילו הכי מכחה יכול ליטול חצי שדה הסמוכה לו וא"כ גם בכאן שבא לחלוק שני שלישים עם השליש של חבירו מפני מה לא יזכה בדינו להיות חלקיו ביחד

והגם שיש לחלק ולומר דהכא שאני הואיל ולא היה שום חלק מבורר של מי הוא שיכול להיות שיהיה חלק ראובן זה וחלק שקנה מחבירו הם בקצות השדה וחלק שמעון זה שעדיין שותף הוא באמצע או להפך והואיל ולא מנכרה מילתא על זה יש לחלק ולומר שיפילו גורל לא כן בההיא דהיה לו שדה שלו סמוכה למצר והיא ברורה שלו ואין כאן שום ספק על זה בודאי נאמר כפסק מר"ן בס"א דצריך ליתן לו חצי השדה לצד המצר: