פעמוני זהב חלק ב רג

במקום שאין הבית והעלייה בחצר אחת אלא היו הבתים זה בפני זה ואין הקף חצר לשניהם דאזי יכולים לבוא לידי חלוקה אבל בעלייה ובית או שני בתים בחצר כגון חצירות שלנו שהם מוקפים לדירה ופתח שער אחת לחצר ועשו"ת בכל עניני החצר הגם דהרב תש"י פסק דגם בהם שייך חלוקת בית נגד בית ואין בהם גוא"א יע"ש ובעקבותיה פסק הרב ברית אבות כוותיה יע"ש שהאריך ואזיל בשטת הרב יוא"ל זלה"ה עכ"ז אנן לא קי"ל כוותיה בזה אלא מנהגינו כמ"ש בס' כר"ח ספ"ב ששם כתוב דהגם דהרב יעב"ץ ז"ל היה דן דגם בחצירות דידן חולקין בית נגד עלייה וכמו שהביא הרב יוא"ל זלה"ה עכ"ז אין לסמוך על זה דהעיד העד הרב מהר"ם טולידאנו זלה"ה דהרב יעב"ץ זלה"ה חזר בו בסוף ימיו והיה דן דבחצירות דידן ואפילו בשני חצירות שהם במבוי קטן ופתח אחד לשניהם שייך גוא"א יע"ש וכתב שם דאולי הרב יוא"ל ז"ל היה ידע מפסק זה הראשון של הרב יעב"ץ ז"ל ולא ידע מפסק החזרה דאלו ידע מפסק החזרה ודאי היה דן דיש גוא"א ופשוט יעו"ש ולענ"ד אנא בר"ק נראה דחזרתו של הרב מוהר"ר יעב"ץ הוא מכח דסמיך על דברי מור"ם בד"מ ס"ט והביאו הסמ"ע סקל"ז יעו"ש ודו"ק

ש"ע סט"ו י"א הא דלא אמרינן גוא"א וכו' הדין הזה מתחלק לכמה סעיפים וכדי שלא יטרח המעיין בהם בכל עת אמרתי לסדר אותם לפי הכלל העולה מהטור והפרישה והגהות הפרישה והש"ע והסמ"ע יע"ש

א) הדין הראשון הוא אם בא התובע לתבוע דינא דגוא"א בהמתנא אין צריך להשיב על דבריו ולא מחייבינן לנתבע להשיב על דבריו עד שיזמין המעות ונפקא מיניה בין אם הדין לומר אין צריך להשיב על דבריו לבין אי הוה אמרינן יהיה מחויב למיחת עמו לדין נפקא מינה טיבותות לנתבע כמ"ש הטו"ר והביאם הסמ"ט יעו"ע

ב) ואם התובע הביא מעות בידו ובא לתבוע גוא"א והנתבע טען שרצינו למיגד אבל אין בידו מעות לעת עתה אזי הרצון ביד הנתבע והדין עמו אם רצה לתבוע זמן שלשים יום לילך לבקש מעות ולבוא למיגד נותנים לו זמן שלשים יום

ג) ואם רצונו הוא שיאגוד מעכשיו וטוען ואומר לא בעינא למיטרח בתר זוזי עד דמוגידנא נהליה מעכשיו ולאחר שלשים יום ע"מ דמייתנא זוזי תוך שלשים יום הדין עמו וטענה זו אי לא טען לא טענין ליה

ד) ואם כששמע התובע שזה הנתבע אין בידו במה למיגד ומבקש זמן חזר בו התובע ולא רצה למיגד כי לא רצה לתת זמן לנתבע אם אח"כ חזר עוד בקש גוא"א צריך לתת זמן מתביעה זו השניה לנתבע הימים הראשונים יפלו וחשבינן שלשים מיום תביעה השניה ואלך

ה) אך אם בא התובע לתבוע גוא"א בהמתנא והנתבע אומר אגוד לך אבל אין רצוני להמתין לך דאזי הדין הוא שאין ליתן לו זמן ובטל ליה דינא דגוא"א אם אח"כ הזמין זה התובע המעות ובא עוד למיגד והנתבע אומר אין רצוני למיגד אבל תנו זמן אין נותנים דהואל ופעם הראשון גילה דעתו שאין רצונו למיגד מוכחה מילתא דאשתמוטי קא משתמיט כיון דלא רצה מעיקרא למיגד וסוג זה האחרון הוא ע"פ פירוש הגהות הפרישה בדברי הרמ"ה שבטו"ר יעו"ש אך עוד יש פירושים אחרים בדברי הטו"ר עיין בב"ח שפירש בדברי הרמ"ה שני פירושים ועיין ש"ך שכתב דכפירוש הראשון של הב"ח הוא האמת ועיין לטו"ז ולהרב נתיבו"ת המשפ"ט שכל אחד לדרכו פנה בפירוש דברי הרמ"ה יע"ש ודו"ק

ו) ואם בא התובע לטעון גוא"א והנתבע אומר שאין בידו מעות שהדין הוא אם בקש זמן לילך לחפש ולתור אחר המעות ולבא לעשות עמו גוא"א אם התובע טוען ואומר לו גוד אותו מהסתא ולבתר שלשים ע"מ דאי לא מייתי לי נתבע זוזי תוך שלשים יום תהוי דידי מעכשיו ולאחר שלשים יום דלא צייתינן ליה אפילו אי שביק מהשתא זוזי בבית דין אלא אם לא יביא הנתבע מעות לאחר שלשים יום חזר דינו לשאול גוד אוא"ג כדמעיקרא

ז) אלה היו הסעיפים שמסתעפים בדין זה אך אם הנתבע אמר שרצונו למיגד ליה מהשתא ויתנו לו זמן שלשים יום להביא המעות ראיתי להרה"ג מוהר"ר ר"ב המלאך ז"ל בספרו משי"ש ח"א תר"ג שכתב ז"ל שאלה. מי שתבע חבירו בגוא"א ולקח חבירו בהמתנת שלשים יום כמו שהדין נותן ותבע המוכר שיקנה לו מעכשיו אם לא הביא לו לזמן הנז' והאחד השיב לא כי אלא אתחייב לך בסתם הדין עם מי. תשובה. נראה שהדין עם המוכר שכיון שהדין או לקנות או למכור צריך שיגמר הענין לגמרי או יביא לשלשים יום ואם לא יביא חזר הדין שהאחר יטול ולכך צריך שיתחייב לו כן אם תבע המוכר וכן המנהג פשוט עכ"ל. ודבריו כנים ואמיתים ונאים למי שאמרן. והן היום נגה אור ספר אשר לשלמה להרב מוהרש"א ן' נר"ו ושם שם בלקוטיו באות גימ"ל ראיתי לו שהביא הפסק הנז' של המלאך ר"ב זלה"ה ושם שם תמה עליו מכח דברי הטור אלו שכתבנו דכתב ואי טעין תובע לוגדיה ניהליה מהשתא וכו' דלא צייתינן ליה יע"ש שהצריך עיון לפסק הרב זלה"ה מכח דברי הטור הנז' ואחר המחילה אין מדברי הטו"ר הנז' שום סתירא כלל לפסק הרב זלה"ה דהטו"ר איירי בזמן שהנתבע אומר תנו לי זמן לבקש אחר המעות ולבוא אח"כ לאגוד ואין רצוני לאגוד מהשתא בזה הוא דכתב הטור שאין יכול התובע לומר לו גדיה ניהליה וכו' וזה מדוקדק דבזה מיירי מדסיים וכתב בזה"ל אלא אם לא יביא הנתבע מעות לאחר שלשים יום חזר דינו לשאול גוא"א כדמעיקרא עכ"ל הרי לך דהטור איירי במקום שהנתבע אין רצונו למיגד השתא אלא בתובע לתת לו זמן לבקש המעות ואח"כ יבא למיגד אבל אה"ן אם הנתבע יתרצה למיגד מהשתא בהמתנה כמו שהדין כך הו"ל כמש"ל בזה הוא מה שפסק הרב הגדול ר"ב גובריה זלה"ה שהדין הוא שצריך לבוא הדבר לידי גמר דצריך הנתבע שאגד הקרקע להתחייב שאם לא יביא לו המעות יהיה הקרקע נחלט לתובע וזה הוא מה שדקדק הרב ז"ל שהדין הוא שיבא הדבר לידי גמר או לקנות או למכור ופשוט וק"ל וצוי"מ וימ"ן ע"ה: רפאל אנקאווא ס"ט