פעמוני זהב חלק ב רב

דאם באנו מצד הדין אדרבא מדברי הגמ' דפ' השותפין די"ג יש להוכיח דאפילו במקום שאין חלקם שוה יכולים לכוף זל"ז לגאו"א ומאותה גמ' דפרק השותפין תהוי תיובתיה דהרב הלבו"ש יע"ש. וכתב הרב הנז' שראה גם להרב זקן אהרן זלה"ה שעורר חמתו על הרב הלבוש מכח הגמרא דפרק השותפין הנז' ועל זה חקר הרב ודרש לידע מה טעם להוראה זו שפשטה בעירם דבמקום שאין חלקם שוה אינם כופים זל"ז ולא נתקררה דעתו עד אשר העיד העד האיש אדוני האר"ש ראש על ארץ רבה שקבל מרבו מטעם המלך רבינו הגדול מוארצ"ץ זלה"ה דהוראה זו לאו דינא יתיב אלא תקנה בעלמא נהגו בה הראשונים נו"ן זיע"א יע"ש וא"ך אנן בדידן דלא פשטה הוראה זו אצלינו אין לנו אלא משהד"ן וא"ך מדסתם מרן דבריו ודאי לא שמיע ליה האי חלוקה כלומר לא ס"ל בפרט הרי הרבני' הנז"ל שם בדברי הר' מש"ה שם המה ראו כן תמהו על הלבוש ז"ל מן הגמרא דפרק השותפין פרכא עצומה

שוב ראיתי בספר משפט וצדקה ביעקב להגאון מוהר"ר יעב"ץ בסי' קמ"ד ששם מבורר יוצא שהזקיקו לגאו"א לשני שותפים שהיה לאחד בית ועלייה ולאחד בית אחת והיתה שומת הבית והעליה פ"ש משומת הבית ועכ"ז הזקיקו אותם לגאו"א יע"ש. באותו פסק שהסכימו עליו חבל נביאים תשעה גאוגי עולם יע"ש גם בסי' קמ"ה בפסק שאחריו שמשם תראה שאחד מכר דירה אחת מדיורי חצרו וכו' דממנו תראה פשוט דהיתה החצר כולה לאחד ולאחד לא היתה כי אם דירה אחת והזקיקהו לגאו"א יע"ש וא"ך דכסתמא דמר"ן נקטינן ואין לחלק וכמו שבא הדבר מפורש בדברי אחד מתשעה גאוני עולם שבאו דבריהם בספר מוצ"ב הנז"ל בסי' קמ"ד ששם בא כתוב בתוך דברי אחד מהם הלא הוא כמוהר"ר א"ח זלה"ה שכ' בתוך דבריו בזה"ל ונמצא שכהרמ"א יש לו פי שנים ואחר שכן יכול לטעון גוא"א בעלוי פ"ש וח"א שיש להם בחצר כי לא הגבילו החכמים קצבה לטענת גוא"א וכו' יע"ש ודוק

שם ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אלא אומר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה או מוכר לאחרי' ע"ך עיין מה שפי' הסמ"ע סקי"ד יע"ש ואין מזה סתירה למ"ש הר' זכו"ל או"ג משם כנה"ג וז"ל דינה דגוא"א אינו אלא כשרוצה אותו לעצמו להשתמש בו לבדו אבל אם רוצה להזכירו לא עכ"ל דהחלוק בין האי דינא לאותו דין הוא מובן מעצמו וק"ל ועיין מ"ש הרב"י בס' זה סכ"ו ועיין להרב משכנות הרועים אות גימ"ל סי' ט"ו יע"ש

ש"ע סעיף ח' אמר כל אחד מהם וכו' שוכנים בה שנה וכו' עיין בס' חת"ס סקע"ט בשנים שחלקו הבית והעלייה זה לקח הבתים לשתי שנים וזה העליות לשתי שנים וכן חלילה ובתוך הזמן נשרפו העליות מה דינם של אותם חלוקה יע"ש שהעלה דאין בעל העליות יכול לחזור על בעל הבתים יע"ש ועיין הרב זרע יעקב סימן ז"ן שכך דעתו יעו"ש

שם שוכנים בה שנה וכו' ואם קודם שירדו לחלוקה היה אחד מהם דר בכולה כמה שנים ואח"ז בא שותפו שהיה דר במקום אחר ואומר לו צא מן הבית כדי לדור גם אני והלה משיבו שהימים הראשונים יפלו ואין לך עלי כי אם לשלם לך שכירות חצי המקום שהוא שלך ומכאן ואלך אתנהיג עמך בדרך חלוקה עיין להרב משכנות הרועים אות ש' ס"צ ולהרב אחרון ישמח לב בחוח"מ ס"א ולהרב בית יהודה במנהגי שכירות שכולם נתנבאו בסגנון אחד שיכול זה השותף השני להוציא השותף שכבר דר בו וידור הוא כנגדו וכן נראה לע"ד מדקדוק דברי הרשב"א דפסק מור"ם בהגה סוף סעיף זה ז"ל לא חלקו והשתמש וכו' לא יוכל האחר לומר אשתמש וכו' והטעם הוא שם שיאמר לו בשלי נשתמשתי דון מינה דבמקום דלא שייך טענה וכמ"ש בסמוך בע"ה א"כ הדר שיכול לומר אשתמש גם אני ודו"ק. ועיין עוד להרב בית יהודה דאם השותף השני רצה להוציאו כדי להשכירו לאחרים אין יכול להוציאו כי לא יאתא דינא דבר מצרא עיין שם ותרוה צמאונך ודו"ק

שם במור"ם וי"א דבחצר צריכין וכו' דברי מורם אלו צל"ע דנראה דלדעת מר"ן ס"ל דאפילו בד"א של פרוק שייך דין דגוא"א דאל"כ מה בא מורם לחדש והאמת לא כן הוא דלמר"ן נמי ד"א של פרוק לא שייך בהם דגוא"א וכמ"ש לקמן סי"ז ודו"ק ועיין להרב מהרש"א בס' משחד"ר ולהרב ברית אבות שהניחו דברי מור"ם בצ"ע ודו"ק

שם לא חלקו והשתמש וכו' בשלו הוא משתמש ע"כ דין זה דוקא אם היה חלקו מספיק לו אבל אם ידעינן דחלקו יספיק לו צריך לתת לו לדור כנגדו ופשוט עי' בתשב"ץ ח"ג סר"ח ועיין בס' מש"ה מערכת שי"ן ס"ץ ועיין בכר"ח ח"א סקט"ו פסק אחד של הרב יעב"ץ ובכר"ח ח"ב ד"מ בס' רכ"ו יע"ש ועיין בס' זי"ע דף ז"ך יעו"ש

ש"ע סיו"ד אחד השוכר מחבירו מקצת וכו' או שנים וכו' הנה ראיתי לרבינו הטו"ר בס' זה שהביא מחלוקת והר"י הלוי ס"ל דאין דינא דגוא"א בשנים שקנו בית אחד ורבינו האי והרא"ש ס"ל דגם בזה איכא גוא"א וסיים שם הטור וכ' וז"ל והרמב"ם כתב דבשכירות נמי איכא גוא"א וכו' וכתב הרב"י שם דכוונת הטור לסברת הרא"ש ורבינו האי מסכים הרמב"ם אלא דהפריז עוד על המידה וכתב דאפילו בשכירות יע"ש וא"ך מדבריהם אלו נראה דמר"ן דפסק כאן האי דינא דהרמב"ם דשנים ששכרו יש בהם דינא דגוא"א א"כ ממנו נלמד דס"ל כסברת הרא"ש ורבינו האי הפך סברת הר"י הלוי זלה"ה ועיין במהרי"ט ח"ב שאלה ב"ד מה שכתב בענין אחד דוגמת זה ועיין ספר חת"ס סי"ב כתב כן בפשיטות דקי"ל כסברת הפוסקים דס"ל דגם ביהו אמרינן גוא"א ויהב טעמא ודו"ק

שם ואפילו אם אמר לו טול אתה הגדול במתנה וכו' צל"ע למה צריך לזה הרי יכול לו' לו אטול כל חלקי ואניח אמה אחת לשלם לך ותהיה משתמש אני ואתה וכדברי מר"ן שבסעיף שאחר זה שוב ראיתי מ"ש הרב הטו"ז בסי"א ונחה דעתי ודו"ק

ש"ע סי"א דבר שאין תשמישו שוה וכו' והוא הדין לאין דמיהם שוה וכו' ובסי"ד במור"ם אבל מדברי הרא"ש בתשובה נראה דחולקים בית וכו' ונ"ל דה"ה נגד חדר או עלייה וכו' עיין בס' חוש"י ח"ב סק"ח דשם פסק כהני פסקי דינים דאפילו אין דמיהם שוה שייך חלוקה כסתמא דמר"ן וגם כסברת הרא"ש ומור"ם דחולקין בית נגד מרתף או עלייה יע"ש וכן פסק הרב מוהרי"ע זלה"ה בס' בית יהודה דף קי"ח יעו"ש

אך דע וראה דלגבי דידן לא יוצדקו הני פסקי דינים אלא