פעמוני זהב חלק ב רא

זלה"ה שהיה דן אפי' יותר משוויה אלא שהרב מוהרי"ץ ז"ל במעשה של דוד פיסו דן להפך ואמר שכן ראה בכה"ג האמת אגיד הגם דמידעי ידענא דדין גוא"א נכנס בסלע המחלוקות כמ"ש הטו"ר בס' קע"א דלדעת רש"י והרא"ש יוכל להעלותה יותר מכדי שוויה ולדעת רבינו ישעיה זלה"ה וסייעתיה אין שומעין לו אלא שמין אותו בב"ד וכו' יעו"ש וראית להרב בני חיי הגהו"ט שכתב דהנתבע יכול לומר קי"ל ומה שירצה יבחר לעצמו עכ"ז אנן לא קי"ל אלא כמ"ש מר"ן בש"ע ס"ו דפסק לשון הרמב"ם והרמב"ם הוא בשטת רש"י ובפרט דמור"ם סיים בפירוש אפילו אמר ליתן לו הרבה וכו' אבל לא ידענא אם יש איזה חלוק בין מקח לשכירות דבשכירות דוקא בשוויה לא שמעתי בלתי היום כלפי זה ידענא ידיעה ברורה כשהיה בא לפני עטרו"ת הרב המופלא מוהר"ר מו"ח זלה"ה דין זה היה דן בו דיכול להעלותו יותר משוויו ומעולם לא ראיתיו עשה חלוק בין מקח לשכירות וזה כמו שראיתי להרב מור דורך זלה"ה וא"ך הוו שני נבאים שנתנבאו בסגנון אחד ומה שכתב ידידי שכמהרי"ק ז"ל פסק להם דלית דינא דגוא"א ואמר שכן מצא בכנה"ג ע"ך. הגם דהידיד לא פירש דבריו אם פסק מהרי"ק ז"ל הוא דליכא כלל גוא"א או דליכא גוא"א יותר משוויה ודאי הדבר מוכרע ממקומו דפסק מהרי"ק ז"ל הוא אין דינא דגוא"א ביותר משוויו ודברך קאי אתחילת דבריך שכתבת שהר' מו"ד זלה"ה היה דן אפילו ביותר. על זה כתבת דהרב מהרי"ק ז"ל פסק דליכא דין גוא"א דהיינו יותר מכדי שוויה שכן מצא בכנה"ג ועל זה אנא זעירא אמינא דחלוק זה לא חזיתיה ולא שמעתיה ואדרבא ראיתי בס' זכור לאברהם בח"א אות גימל שכתב וז"ל מ"ש מור"ם בס' קע"א ס"ו ואפילו אמר ליתן לו יותר מדמיו דצריך השני לקנות או למכור יע"ש ויש חולקים דאינו יכול רק כדי שוויה ומצי הנתבע לומ' קי"ל כנה"ג אות י"ט עכ"ל. מכאן אתה למד דהרב כנה"ג אפילו במקח עצמו ס"ל דוקא בשוויה אבל ביותר משוויה לא וא"ך אנן דקי"ל כדעת מור"ם וקי"ל ג"ך דיש גוא"א בשכירות כמ"ש מר"ן ס"ט מהיכן יש לנו להוליד חלוק זה ואין לנו לומר אלא מאן דס"ל דוקא בשוויה הוא בין במקח בין בשכירות ואנן מהסוברים אפילו יותר וכמ"ש מור"ם ותו לא מידי

ומה שכתב ידידי וזל"ה והנה ראיתי להרה"ג המלאך ר"ב ז"ל שכתב בענין זה דמ"ה לית דינא דגוא"א כיון שיש דין חלוקה אלא מצד המנהג נוהגים לעשות גוא"א להשקיט ריב ומדון אבל דוקא בשוויה עכ"ל. לא ידעתי כוונת ידידי בזה דלדברי הגדול מוהר"ב ז"ל הוא ודאי בין במקח בין בשכירות וכמו שדבריו סתומים וטעמו הוא משום כיון שיש בו דין חלוקה ואך לפי פסקו אין לחלק בין למנהגיכם דאין אתם נוהגים דין גוא"א במקח כי אם בשכירות בין למה שאינו דנים דגם במכר גמור יוכל לומר גוא"א לפי פסק הרב הנז' לעולם לא דנין גוא"א כי אם בשוויה הואיל ולגבי הבתים יש בהם דין חלוקה ודנתי בשכלי למה ידידי הביא דברי הרב הנז' הוא לדון מהם כמ"ש הרב מוהרי"ק ז"ל. דע ידידי דפסק זה של הרב מוהר"ב זלה"ה דפסק דבבתים יש דין חלוקה גם הרב יוא"ל זלה"ה כך פסיק בס' תוש"י ח"ב סק"ח דאין דנים דינא דגוא"א בבתים הואיל ויש בהם דין חלוקה יע"ש אבל דע לך דהני פסקי דבי ר"ב והרב יוא"ל זלה"ה לא קי"ל כוותיהו דהא מצאנו ראינו להרב מו"ד בס' כר"ח ח"א ספ"ב שכתב דבימי בחוריו בעיר מוגאדור יע"א בא לידו דין זה ונסתפק ושלח ושאל להרה"ג מור זקני אבי אמי כמוהר"ר רפאל ביבאס זלה"ה והיתה תשובתו וז"ל כבר הראשונים רבני פאס יע"א ובראשם הרב הגדול מוהריב"ע זצ"ל כתב דאפילו בשני בתים וכל אחד מבורר חלקו יכול לומר לחבירו גוא"א וכתבו דמר"ן ז"ל לא מיירי אלא בבתים בלא הקף אלא בזה אצל זה משא"כ בבתים שלנו שהם מוקפים כחצר ומשותפים בבא"ה וכו' מצי אחד לומר לחבירו גוא"א יע"ש והגם שהרב יוא"ל זלה"ה בתשו' סק"ח העלה דאינו יכול לעשות גוא"א וכתב בזה"ל וכבר ראיתי פס"ד אחד של הראשונים הובא לידי מעיר פאס יע"א שכתוב בו כבר כתב מהר"ם טולידאנו ז"ל בפסקיו בס' קע"ו וז"ל בענין ראובן ושמעון שהם שותפים בחצר וכל אחד מכיר חלקו וכו' אח"כ שמעתי שהרב מוהריבע"ץ זלה"ה חזר בסוף ימיו והיה דן שיש בו גוא"א אפילו בשתי חצרות והם במבוי אחד קטן ופתח אחד לשניהם דשייך דינא דגוא"א עכ"ל. והפס"ד שכתב מוהר"ר יוא"ל זלה"ה שהובא לידו ודאי הוא פסק דין של הרב יעב"ץ ז"ל שכתב מהר"ם טולידאנו ז"ל וכבר הראיתיך בעיניך שהוא עצמו חזר בו וא"כ קם דינא כסברת הרבנים דשייך דינא דגוא"א מאחר שהם שותפים באמצעה של חצר וכו' עכ"ל הטהור. הרי הראיתיך דפסק מהר"ר יוא"ל זלה"ה לאו דסמכא הוא דהרבנים דעל מי סמך חזרו בהם וכן ודאי דעת הרב מוהר"ב זלה"ה במ"ש דלא היה להם אלא מנהג דוקא ודאי דלא ראה כי אם פסק הראשון של הרב יעב"ץ ז"ל ולא נראה האחרון לפניו ואנן בדידן הואיל ונתגלה לנו פסק של החזרה עליו יש לסמוך וקם דינא דמן הדין יש גוא"א ואם כן במקום הדין הדר דינא דמור"ם דאפילו ביותר מכדי שוויה והחלוק שבין מכר לשכירות לא נראה ולא נשמע זהו מה שנלע"ד וצוי"מ וימ"ן ודוק

שם אחד מהשותפים וכו' מכור לי חלוקך וכו' עיין להרב משחד"ר בס' קע"ה וכן ראיתי בס' כת"י פסק לרבני פאס יע"ה הקדמונים דגם באשה שייך דינא דגוא"א לא כדינא דמצ"ר דגוא"א הוא מן הדין ודינא דמצרנות אינו אלא משום ועשית הישר והטוב וכן פסק בס' מש"ה מערכת גימל אות י"ד יע"ש וכן בא מפורש בדברי רבינו הטור סימן זה סז"ך משם תשובת הרא"ש יע"ש

ש"ע ס"ו אחד מהשותפים וכו' מכור לי חלקך או קנה וכו' הנה מסתימת דברי מר"ן אלו נראה דלא שאני לן בין השותפים האלו יהיה חלקם שוה כגון שיש להם שפחה וכו' לזה מחצה ולזה מחצה או שיש לאחד בה שני חלקים ולאחד חלק כגון בכור ופשוט נראה דכל אחד יכול לכוף לחבירו לדינא דגוא"א

הן אמת דראיתי להרב הלבו"ש בס' זה ס"ח שכתב בפשיטות דבמקום שאין השותפים חלקם שוה אין שום אחד מהם יכול לכוף לחבירו לגוא"א בודאי אין לנו אלא דברי מרן אלו דסתם לן סתומי והגם דראה ראיתי בספר רבה ספר מש"ה ממערכת גימל אות ט"ז שכתב שם דבמתא תונס יע"א הלכה רווחת אצלם ושגורה בפי הכל דלא דנין דינא דגוא"א אלא כשהתובע והנתבע שוים בדבר אבל אם אינם שוים תו ל"מ חד למיכף לחבריה לגוא"א הרי שם כתב דלא נהגו מצד הדין