פעמוני זהב חלק ב קצח

סמ"ע סקי"ח שהר מקיף וכו' ומסיק המחבר וכתב דאפילו לפתוח וכו' מפני שצריכים להקיף וכו' דברי הסמ"ע אלו תמוהים הם שהרי סברת המחבר דאינו יכול לפתוח פתח השנייה הוא מפני התשמיש ולא מפני הקיף הדרך וצל"ע ואולי לזה כוון הטו"ז בקושייתו יע"ע ודו"ק: סימן קס"ג

ש"ע ס"א כופין בני העיר וכו' עיין לה' ס' חזה התנופה שכ' ז"ל המסים פשוט בכל הגולה שכל מי שמחויב לקהל חובשין אותו בבית הסוהר ואין מביאין אותו לפני ב"ד אלא טובי העיר דנין אותו כפי מנהגם ואין יוצא משם עד שיפרע או יתן ערב או ישעבד עצמו בשטר ואין כאן טענת אונס ולא תועיל מודעה ע"כ היו דבריו הביאם הרב קנין פירות מערכת מי"ם אות ל"ו וק"ל

ש"ע ס"ג כשגובין מאנשי העיר לבנות החומה וכו' הילך מ"ש רבני פאס הראשונים זיע"א להרבנים מוהר"א אלבאז ולמהר"ם טולידאנו זיע"א וז"ל ועל ענין הוצאת בנין החומה יגבו לפי הממון שלא חלקו רז"ל בין קרוב לחומה לרחוק ממנה כמ"ש הפוסקים בס' קס"ג אלא בחומה שהיא שמירה מפני אויבים הלוכדים את העיר ושוללים ובוזזים אבל חומה כזו אינה אלא מחיצה מפסקת ומבדלת בין קודש לחול לכן נראה לנו בבירור שההוצאות אין נגבין אלא לפי ממון כדרך שאר מסים והי"ז שלם העתקתי זה מספר התקנות כת"י קדמון ודו"ק

שם במור"ם כל מה שגבין לפי הממון הולכים אחר רוב הממון ט"כ זה זמן נשאלתי על הרח"א נר"ו שהוא מכת הנותנים והן היום מתה אשתו והניחה לו בן אחד וארבעה בנות קטני קטנים ועל פי התקנה שהבעל חולק כל מה שיש לו בינו ובין יורשי האשה ועל זה יצא לטעון טעון שמיום מיתת אשתו ואלך לא יפרע כי אם מחצה מההערכה שהיה משלם קודם לזה והשבתי מן הסברא דאין טענתו טענה חדא דהואיל ולפי התקנה נוטלות הנקבות חלק כחלק עם הזכר הרי למי נתחייב אחר מיתת האשה לבן ולבנות בנותנו וידוע דדרך העולם שכל מי שמתה אשתו ומנחת לו בנים האב הוא האפוטרו' עליהם ולעת חופתם עושה להם נדונייא כפי כבודו ובעת כניסתם לחופה מביא לביתו סובדי"ץ ועושה לו סלוק ממה שנוגע לה בחלק ירושתה המעט הוא אם רב וא"כ על זה הייתי מסביר לו הדברים מאי דעתיה ומה הפסיד על ידי מיתת האשה וכי אם לא היתה מיתת אשתו לא יעשה נדונייא וחופה לבנותיו כל מה שעתיד בעה"י לעשות להם מחויב ועומד הוא אפילו אם לא היתה מיתת אמם וא"כ מה נתחדש לו ואי על חלק הבן הואל והוא גם הוא עתיד לישב עדיין זמן גדול עמו בבית ולא יתבע חלק ירושתו כי עדיין קטן בשנים הוא א"כ לעת עתה לא הוברר הפסידו ומה גם הואל וגם כן אפי' בחיי אמו ידוע ומפורסם הוא שיעשה לו כל צורכי חופה וכלי הבית וסבלונות נוסף על זה ברור שיהיה סמוך על שולחנו אפילו אחר הנשואין וא"כ גם לגבי הבן לא נתחדש להר"ח הנז' שום הפסיד מכח מיתת האשה ואפילו את"ל שהבן כשיגדל ידקדק חשבונו עמו אין מגיע לבן בחלקו אחר שיעשה לו בצורכי חופתו כל מה שהיה ראוי לעשות לו בחיי אמו לא יהיה כי אם הוספה קצת מכח סברות אלו נומיתי לו הדברים דבדין הוא אין נגרע מעריכתו דבר זה דנתי מן הסברא ואחר החיפוש ראית להרב קני"ן פירו"ת מערכת מי"ם אות י"א שכתב וז"ל אדם שיש לו חובות עיין כנה"ג בהגהו"ט אות ס"ג שהביא מתה"ד שכתב דנוהגין בארצותיו שמנכין לו מה שהוא חייב בין ישראל בין לגוי אף אם לא הגיע הזמן לפרוע וכו' אבל אם אחד חייב לקרובו או לאוהבו והדבר ידוע שלא יכריחוהו לפרוע כלל עד אשר יפרע הוא כרצונו ודאי כה"ג אין לנכות לו מחובותיו ומשם מ"מ כתב וז"ל ובמקומותינו לא ראיתי פורעים ממה שהאדם חייב שנתייאשו בעליו והוא דבר נאה ומתקבל לנהוג כן ושכ"ך מהרי"א עכ"ל. ועכשיו כפי הנראה שכן נהגו אלא שבחוב שהוא לזמנים שמעתי שהרמ"ד יצ"ו כה אמר שאין מנכין רק מה שמחויב בשלש שנים של העריכה ותו לא דמהשאר יפרע עכ"ל וכראותי זה ששתי על מה שהסברתי דלא מבעייא למנהג אנשי ארצות תה"ד ודאי כאן אין מנכין להרח"א דהא אין עליו שום נוגש אפילו לשאר מקומות בין לפי סברת הרב מ"מ דבעי חוב שנתייאשו בעליו הכא לא מקרי חוב כלל הואיל ולא נתחדש לו שום דבר של הפסיד מכח מיתת האשה כדאמרן גם למה ששמע מהרב הרמ"ד הרי כ"ש הוא דהא עדיין הבנות קטנות ועדיין זמן רב לשלם להם חובם אפי' אי הוה חשבינן להם לחוב מכ"ש לפי מה שאמרן דאין כל חדש אחר מות האשה ופשוט

שוב זכיתי וראיתי להרב כה"ג ושם שם לו בהגב"י אות ק"ט כתב וז"ל ראיתי נוהגים במקומינו כשמגיע העריכה והגיע הזמן להשיא לאדם בתו ועדיין לא בא לכלל הנשואין שאין מנכין לו שעור הנדונייא שעתיד ליתן ואפילו הכי החתן פורע מס כפי הנדונייא שקבל והוא באמת אין דין ישר והיה מן הראוי לנכות דמים אלו מחמיו מש"א מל"ך ח"ג ומנהג מקומינו שלא לחייב לחתן עד שיעברו שני העריכה והוא משפט ישר עכ"ל א"כ מאותו מנהג שראה הרב מ"מ שאין מנכין לאבי הכלה אפילו הגיע הזמן מכ"ש לנדו"ד דעדיין זמן גדול ולא ידענו מה יהיה מהבנות אם למות אם לחיים ואפי' לפי מ"ש הרב דאינו משפט ישר טעמו הוא דהואיל והחתן משלם על אותה נדונייא דין הוא שינכו אותם דמים מהערכת האב ואין בדין שישתלם על דמי הנדונייא תשלומי כפל אבל אם לא היה החתן משלם דין הוא שישלם האב ואל תשבני דמדלא אמר הרב בדבריו דאינו דין ישר דהואיל והאב משלם אין החתן משלם ונקט איפכא דהואיל והחתן משלם ינכו אותם דמים לאב א"כ מזה נשמע דראוי לנו לנכות לאב מה שעתיד ליתן בנדונייא זה אינו סתירא כלל לנדו"ד דהתם הגיעו לפרק האיש מקדש וא"כ הוברר הדבר שבקרב הימים יהיו דמי נדונייא אלו לחתן זה ובדין הוא הוא ראוי לשלם מסים על דמי נדן זה ולא האב שמקרוב יצאו מידו אבל נדו"ד