פעמוני זהב חלק ב קצז

היינו טפל וכו' באמת הגם שאין לנו פה לדבר נגד הגאון זלה"ה דכל רז לא אניס ליה בכל מין חכמה עכ"ז תורה היא וללמוד אני צריך כי לא ידעתי היאך יוצדק לכתוב מתקנת לתחתונה דלקוצ"ד נראה דצריך לומר עם דהוי פירושו עמו דהיינו שניהם יחד עליון ותחתון אבל לשון מתקנת לתחתונה אינו נאמר אלא אם יהיה התקון כולו על העליונה בזה יוצדק לומר העליונה מתקנת לתחתונה דהיינו מתקנת לה מאי דצריך לה כולו ובאמת לא כן הוא אלא מתקנת עמה דוקא וא"כ מוכרח לומר עם התחתונה דהיינו בצירוף שניהם יחד

גם מה שכתב דכוונת עם היינו טפל ומייתי לה סייעתא מקראי מקרא דכתב הקים תקים עמו וממקרא דוחי אחיך עמך שהוא טפל לך וכו' אמת שכן מצינו בב"מ דס"א דהכי דריש רע"ק מפסוק זה חייך קודמין לחיי חברך יע"ש אך מה נענה כנגד זה במה שמצינו בקדושין כ"ב דדרשו בעבד עברי כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה וכו' מכאן אמרו הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו יע"ש, ומצינו שם בתוספות ד"ה כל הקונה וכו' כתבו דאם אין לאדון כי אם כר אחד צריך למוסרו לעבד יע"ש וא"כ מה נענה בזה אלא דקושייא זו דשו בה קמאי וכתבו דתיבת עמך נדרשת לפעמים הוא טפיל לך ולפעמים אתה טפיל לו דהיינו נדרשת לכאן ולכאן כל מקום לפי מקומו דהתם הואיל וכתב כי טוב לו משמעותו הוא עיקר ואתה טפל אבל וחי אחיך איכא למדרשה אתה טפל לו עכ"פ מילת עמך אין ממנה שום החליט דמשמעות אלא נדרשת לפי מובן הכתוב עיין בס' עדות ביהוסף שהביא כאן משם תורת חיים יע"ש הרי לך דלא דרשו עמך לטפל לך או לטפל לו אלא במקום דכן משמע מן הכתוב אבל במקום דלא מכרעה מילתא בודאי לא דרשינן כנדו"ד דהתחתון משתמש בחפירה שכנגד חצירו והעליון ג"כ משתמש עמו בה ואם היום הגיע נזיק לתחתון מחר או מחרתו בודאי יגיע לו הנזק ולפעמים תמצא נזקם יגיע ביום אחד כתחתון כעליון כגון ביום הגשמים א"כ מה הכריע יש לומר דהואיל והתנא נקט בלשניה עם נפרש אותו היינו טפל אפי' נניח דלשון חז"ל במה"ס צ"ל שוה למדרשיה כמו שדרשינן לקראי הפך ממאי דקי"ל לשון תורה לחוד ולשון חז"ל לחוד עכ"פ הרי כאן בדינא דברייתא אין כאן הכריע

גם יש להקשות למה הגאון כשהביא ראייתו מפסוק וחי אחיך עמך וכו' למה לא עמד לנגדו פסוק כי טוב לו עמך וכו' הו"ל ליישבו כדי שלא יקשה לן על דבריו גם הו"ל לישב פסוק והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו' דלא יתכן חלילה למדרש בה טפיל לך גם הוא לישב מקרא תהלים בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים היתכן שהזקנים יטפלו לנערים ודו"ק אכן מה שנראה לפי האמור דלא דרשי מילת עמך אלא במקום דבאה יתירא בקרא דהכי משמעות הגמרא בין בההיא דקדושין דדריש כי טוב לו עמך כוונתו היא ודאי מכח יתירא דעמך דריש וכמו שתראה בפשיטות בדברי התוספות בכתובות דף ע"ג ע"א ד"ה לא גרסינן וכו' יע"ש וגם כאן בפסוק וחי אחיך עמך מכח יתירא דריש לה וכן הקים תקים עמו מכח יתירא ובמקום דליכא יתירא ליכא למדרשיה אפי' בקרא אלא נניח כפשטיה מכ"ש בלשון הברייתא כנדו"ד דאמר התחתונה מתקנת עם העליונה וכו' אין כאן שום יתור ואי משום דהו"ל לכתוב מתקנת לתחתונה כמו שדקדק הרב זלה"ה אין מזה הוכחה דעד כאן לא מצינו בגמרא דדרשי לעמך ועמו אלא במקום יתירא לגמרי אבל במקום לשתוק ולכתוב כנדו"ד לא דרשו לה ומה גם כבר מילתינו אמורה דלא יוצדק כאן לומר מתקנות לתחתונה דאין זה לשון יפה כמש"ל

גם יש לדקדק לדעת הרב גאון יעקב זיע"א אם באמת כדבריו דמסייעת לא מתקינות שוה בשוה אלא סיוע בעלמא וגם בסיוע של העליונות לתחתונות אין סיועם שוה אלא לא ראי זה כראי זה כל אחד נותנת לפי קרוב הזיקה כמ"ש איהו ז"ל א"כ היאך תנא דברייתא ורב יהודה הניחו הדבר סתום ולא פירשו כמה יסייע כל אחד כי כן דרך חז"ל בכל מקום ומקום לתת השיעור כמו שמצינו שאמרו כמה תהיה הסלע חסירה ויהיה בה אונאה כמה דמי בשר בזול כמה מפסיד עלייה לביתה כמה מוצא לו חסרונות לחטים כו"כ לאורז כו"כ המוכר חטים לחבירו מקבל עליו רובע וכו' וכן בנזקין עשו חכמים שעור הרחקה לכל דבר ודבר כידוע וכן באסורין נתנו שעור לכל דבר ודבר וא"כ למה בדין זה רבנן דברייתא ורב יהודה והאחרונים הבאים אחריהם סתמו לן סתומי על מי סמכו להניח הדבר סתום והוא צריך פירוש אחר פירוש

על כן הואיל ועמדו לנגדי הני תמיהות ונוסף על זה שבאמת זכיתי וראיתי בספרי הפוסקים אחרים שפירשו דברי הש"ע כמו שפירשתי אני עני הילך מה שכתב הרב זבו"ל חלק ראשון דף נ"ד וז"ל עיין מ"ש הש"ע סקס"א ס"א שהתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצירה. פירושו דאף נגד חצירה אין לה אלא סיוע לבד דכולם חייבים לסייעה שוה בשוה נגד חצירה ולמעלה מנגד חצירה אין לה אפילו סיוע כלל יע"ש הרי מכאן אתה למד דעליון משלם התחתון שוה בשוה והואיל וראיתי שיש לי אלן גדול על מי לסמוך על כן מלאני לבי לכתוב כל זה להתלמד להלכה למעשה ודו"ק: הצעיר ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט סימן קס"ב

במור"ם ס"ז וז"ל וי"א דאין טענת רבוי וכו' ולכן עשירים וכו' לא ידעתי לכווני דברי מור"ם אהדדי דמתחילה כתב דאין רבוי הדרך טענה ואח"כ סיים דדין בהך כמו דין המבוי לכן עשיר וכו' העשיר יכול למחות מחמת שמרבים עליו הדרך וכו' דברי מור"ם אלו לאו רישן סיפן ולא נתקררה דעתי עד שראיתי להרב דמש"א ז"ל שכתב דדברי מור"ם אלו דלכן עשיר וכו' הם קאי לפי דעת המחבר ש"ע דס"ל דפנימת מעכבת ולשון ולכן הוא דחוק אלה היו דבריו וישובו וק"ל: