פעמוני זהב חלק ב קצג

הוצאות על אותו סדור של האותיות כדין הנהנה ממלאכת חבירו כדין מעין המשקה שדות והמקיף חבירו משלש רוחות וכו' והמדפיס טוען הואיל והאותיות הם שלו יעשה בהם מה שירצה וכו' ועל זה השיב הרב הנז' ז"ל ואומר אני מה שדימה ראובן זה לדין מעיין המשקה שדות אינו דומה כי דין מעין המשקה שדות הוא בחומ"ש סק"ע ס"א ושם מיירי שכולם באים וצריכים להשקות ולא מיירי שם שכבר חפר העליון וגם מה שרצה ראובן לחייב את שמעון מטעם מקיף את חבירו ג"כ לא דמו דהרי בפירוש אמרו שם בב"ק ד"כ ע"ב דהטעם הוא משוה דגרם לו הקיפא יתירא אבל כאן לא גרם לי הוצאה יתירא דתשלומין להמסדרים דלא אכפת ליהו להמסדרים אם יודפס בסדר זה מעט או הרבה וכו' עכל"ה א"כ מדברי הרב אלו נראה דבנדו"ד נמי דלא גרם העליון לתחתון שום הוצאה יתירא כלל דהא אפילו לא יהיה העליון רוצה לעשות הביב לחצר וזה בעל התחתון רוצה לעשות ביב כמו שעור ההוצאה שמוציא כשהוא עושהו לבדו כך לי עתה אם בא העליון להעביר עליו הביב מה הוצאה יתירא גרם לו בזה וא"כ יכולני לומר דאם היה כבר בנוי ביב לתחתונים ולא לעליונים ועתה באו העליונים לצרף הביב שעשה נגד חצירו לביב של תחתונים נימא יהיה יכולת בידם ואין צריכים לשלם דבר כלל לתחתונים כההיא דהמדפיסים דהרב נו"ב זלה"ה ושאני ההיא דשלש רוחות למה מגלגלים עליו הוא משום שגרם לו למקיף הוצאה יתירא לפי דעת הרב נו"ב הנז'

אלא דעל זה אומר אני שבאמת לקוצ"ד לא זכיתי להבין דברות קדשו של הרב נו"ב שאמר דהטעם שם דמגלגלין בשלש רוחות משום דאומר לו את גרמת לי הוצאה יתירא לזה אני אומר דלא הוצרכו שם בגמרא לומר שאני התם דאומר לו אתה גרמת לי הקיפא יתירא אלא כשהיה הפשטן רוצה לפשוט מרישא דמתניתין דקתני המקיף את חבירו משלש רוחות אין מחייבין אותו הא ארבע חייבין א"כ שמע מינה זה נהנה וזה אינו חסר חייב על זה הוצרך תלמודא לומר דלעולם איכא למימר זה נהנה וזה חסר פטור ושאני התם דאומר לו גרמת לי הוצאה יתירא אבל למאי דאמר רבי יוסי עמד ניקף וגדר רבעית חייב הרי כתבו התוספ' דאין ללמוד מדבריו אלו זה נהנה וזה אינו חסר חייב דשאני הכא הואיל ועמד ניקף גלי אדעתיה דניחא ליה בהוצאה ולכך חייב אבל בגדר מקיף גם את הרבעית דגם דגרם לו הוצאה יתירא למקיף ס"ל דפטור יעו"ש בתוספ' וא"כ מדברי התוספ' אלו מוכח ומבורר דאפילו נימא במקום דר' יוסי לא חייש כלל לאומר את גרמת לי הוצאה יתירא דהיינו במקום שגדר מקיף וס"ל דזה נהנה וזה אינו חסר פטור אפילו במקום דגרם לו הוצאה יתירא עכ"ז במקום שגילה ניקף דעתיה דניחא ליה בהוצאה דהיינו במקום דעמד ניקף וגדר חייב והגם דלא חייש לאומר את נודעת לי עכ"ז במקום דגילה עצמו דניחא ליה חייב ובודאי כך הדעת והסברא נותנת דהואיל וגילה דעתו דניחא ליה לא איכפת לן בין אם יהיה במקום שגרם לו הוצאה יתירא או לא הסברא נותנת דחייב וא"כ לא ידעתי מה קמדחי הרב נו"ב זלה"ה ראיתי של הטוען על המדפיס שיהיה חייב מכח ההיא דגדר שלש רוחות וכו' הרי באמת מדברי התוספ' הנז' נראה דמשום גלוי דעתא לחוד יש לחייבו כמו שאמרן דמשום גלוי דעת לחוד יש לחייבו ואפילו לא יהיה לו טענת את גרמת לי הוצאה יתירתא וכמו שבאמת כך נראה מריהטת התוספ' הנז'

ואם כונת הרב נו"ב זלה"ה לומר דהתוספות עצמם לא אמרו דאם עמד ניקף וגדר חייב משום דגלי דעתיה אלא במקום דגרם לחבירו הוצאה יתירא אבל במקום דלא גרם הוצאה יתירתא אפילו במקום דגילה דעתיה דניחא ליה בהוצאה יהיה פטור זה דוחק דמהיכן נרמז ונשמע הדבר הזה ומה גם הרי הדבר מפורש מדברי התוספות בפירוש דלא כן דהא התוספות ז"ל וי"ל שאני עמד ניקף דגלי אדעתי' דניחא לי' בהוצאה ולא דמי לדר בחצר חבירו דלא גלי אדעתיה אלא בחנם עכ"ל ואם באמת דלא כתבו התוספות דבריהם דבמקום דגלי דעתיה דניחא ליה בהוצאה יהיה חייב אלא במקום שגרם לחבירו הוצאה יתירתא אבל במקום דלא גרם לחבירו הוצאה יתירתא אפילו גלי אדעתיה יהיה פטור א"כ למה הוצרכו לחלק ולומר דההיא דחצר דלא גלי דעתיה אלא בחנם הרי תפוק לך אפילו יהיה גלוי דעתו לשכר אפילו הכי יהיה פטור הואיל ולא גרם לחבירו בשבילו שום הוצאה כלל אלא ודאי מדברי התוספות נראה דבמקום דגילה דעתו דניחא ליה בהוצאה אין לנו לחלק בין גרם הוצאה לחבירו או לא גרם ודברי הרב שגבו ממני לפי קוצ"ד

אך עמדו לנגדי דברי מהרש"ל הובאו בספר קצות החושן סקנ"ח סק"ו שכתב ז"ל ביש"ש פרק כצד הרגל העלה דאין לחלק בין במקום דגלי דעתיה דניחא ליה בהוצאה או לא אלא לעולם זה נהנה וזה אינו חסר פטור יע"ש. לכן נראה לתרץ קושיית התוספות [הוא התוספות שהביאנו לעיל] והוא לפי מ"ש המ"מ בטעמא דהרמב"ם שכתב והוא שיהיה על מקום שניהם ומשום דאז זוכה לו חצירו וא"כ כיון דגלי אדעתיה דניחה ליה זכתה לו חצירו באבנים וכיון דקנה באבנים תו לא שייך זה נהנה וזה לא חסר דאין לך חסר גדול מזה וכו' עכל"ה א"כ לפי דברי מהרש"ל וישוב קצות החושן לקושיית התוספ' נפל פיתא בבירא דנרא דבמקום דזה נהנה וזה אינו חסר פטור אפי' במקום דגלי דעתיה דניחא בהוצאה וא"כ נראה דאם העליון רצה לעשות ביב חדש נגד חצירו ולצרפו לביב הישן של התחתונים נראה דאין לחייב מכח זה נהנה וזה אינו חסר

אלא כד דייקת תראה דלא כן הוא דלא כתבנו כל זה אלא לרווחא דמילתא אבל האמת יורה דרכו דבנדו"ד שהעליון עשה ביב חדש נגד חצירו ובא לצרפו לביב של תחתונים בודאי אליבא דכו"ע יהיה חייב לשלם לתחתונים חלקו בהביב הישן של תחתונים הלאו הכי אל יעביר עליו ולא מבעייא לסברת הפוסקים שהביא הרב פת"ש בס' ק"ע סק"א ובס' שס"ג סק"ג ששם הביא סברת רוב הפוסקים רוב מנין ורוב בנין דכולהו סברי מרנן דאפי' דברי הרמב"ם דפסק הש"ע כוותיה דבמקום דזה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום היינו דוקא בשדה המשותפת ולא הוברר חלקו של אחד מהם בזה הוא דפסק הרמב"ם שכופין אותו לתת למצרן חלקו הסמוך לו אבל במי שחפר חפירה בשלו והוציא הוצאות משלו נגד שדה שלו ואח"כ זה בא ליהנות מחפירה אפילו הרמב"ם יודה דלא