פעמוני זהב חלק ב קצב

הביב אין הכונה שכל שהוא עליונה תסייע לכל התחתונה וכו' אלא שכל שהיא עליונה תסייע לאיזה מכולן שיארע בה הקלקול והסתום שאם אירע במשל ברבעית או בחמשית יסייעוה כל שלמעלה ממנה דלא תימא כיון שלא הרגישו בקלקול אלה אותה חצר עליה מוטל לתקן הכל משלה להכי אשמועינן שגם העליונות מסייעות עמה לפי שמאותו קלקול עדיין יגיע להם הזיק ממנו ותקינו יועיל להם והסיוע היא כמו שאמרנו שהוא סיוע בעלמא ולא חלק כחלק וגם הסיוע שמסייעות העליונות לתחתונ' אין סיועם שוה דהגם שעדיין כל העליונות לא הגיע להם ההזיק עכ"פ אינו דומה מי שיגיע לו ההזיק מחר למי שיגיע לו עד עבור ימים רבים לכן אומר אני שאם אירע דרך משל הקלקול בחצר הרביעי ואמרנו שצריכים העליונים לסייע סיוע בעלמא אין סיוען שוה וכגון דרך משל אם החצר הרביעי שהוכר בה הקלקול יתן סך חמש אוקיות אז החצר השלשית הסמוך לו וקרוב הזיקו יתן שלשה אוקיות והחצר השני שהוא קצת רחוק מן ההזוק תתן שני אוקיות והעליון שהוא רחוק יותר יתן אוקייא אחת עכל"ה ומסקנתו של הרב הגדול מורינו יעבי"ץ זלה"ה בקיצור דמסקנתו הכי הוא יע"ע באורך

ואנא זעירא לפי קוצ"ד עמדו לנגד עיני כמה קושיות נגד פסק זה ולכך הוצרכתי להביא כל דבריו באורך כדי לדקדק על דבריו בכל מקום ומקום אשר קצרה ידיעתי. הראשין הוא במה שמפרש הברייתא והפוסקים והש"ע דפסקו לאותה ברייתא לא דברו אלא בנתקלקל הביב דוקא אבל בבא לעשות ביב חדש כל אחד בינה במה לעצמו מה שכנגד חצירו. באמת לא ירדתי להבין מה חלוק יש בין זה לזה מצד הסברא ומצד הגמרא מן הסברא הוא דבאמת יש לנו לדעת למה בעל החצר העליונה לא יסייע בבנין החפירה ובתיקונה עם בעל התחתונה הרי החפירה והתיקון שעושא בעל התחתונה הרי כמו שיש בו תועלת לבעל התחתונה יש ג"כ תועלת בו לבעל החצר העליונה שמוכרח הוא להעביר מי חצירו על חפירה זו שמתקן בעל התחתונה נגד חצירו וא"כ הואיל והיא לצורך שניהם למה לא ישלם עמו אפילו שוה בשוה כך הדעת נוטה לשלם העליון עם התחתון שוה בשוה ועל זה קשה בעיני מה חילוק יש בין קלקול לבנין זהו קשה מן הסברא

ומן הגמרא הוא מה נענה בדינא דגמרא בבתרא ד' פ"ד ע"ב דאיתא התם משנה ערוכה המקיף את חבירו וכו' ופסקה הרמב"ם והש"ע סקנ"ח ס"ו ז"ל מי שהיה לו חורבה בין חורבות חבירו ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה ושניה ושלשית עד שנמצא חורבה זו גדורה משלש רוחותיה אין מחייבין אותו ליתן מההוצאה כלום שהרי לא הועיל לו לפיכך אם גדר רוח רביעית מגלגלים עליו את הכל ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בארבע רוחות עד ארבע אמות ע"כ א"כ מדין זה יש לנו ללמוד אפי' אם בעל החצר העליונה לא היה בדעתו לעשות ביב נגד חצירו ועמדו בני המבוי דהיינו בני החצר השניה והשלשית וכו' שלמטה הימנו ועשו ביב לעצמן להוציא מימן לחוץ ובעל העליונה אחר שעשו הביב ותקינו אותו נמלך גם הוא ורצה לבנות ג"ה חפירה נגד חצירו ולהעביר מימיו על הביב שעשו בני המבוי בחציר' של מטה ממנו בודאי דיש לנו ללמוד מדין החורבה הנז"ל דגם בכאן אפילו מעקרא לא היה בדעתו לעשות ולאחר ימים שעשו בני המבוי הביב אם נמלך ורצה גם הוא לעשות דין הוא דמגלגלם עליו ליתן חלקו במה שנהנה גם הוא בביב שכבר בנו ותקינו בני המבוי וא"כ מכ"ש אם ביום הראשון ירדו בעל העליונה והתחתונות של מטה ממנו לעשות הביב להיות תועלת לבני המבוי מהי תיתי שלא יתן חלקו העליון במה שנהנה בחפירת של מטה ממנו אתמיהא. ועיין להש"ך בס' קנ"ח סקי"א שכתב דהטור כתב דין זה על מי שהיתה לו שדה בין שדות אחרים והקיף שלש שדות וכו' והרמב"ם נקט חורבה לרבותא אע"פ שאין לו הנאה ממנה כ"כ מגלגלין עליו את הכל מכ"ש גינה ושדה דיש לו הנאה ממנה עכל"ה הרי לך אפילו במקום שאין הנאה כ"כ מגלגלים מכ"ש בבית שאין לך הנאה מרובה מזה שעושה אותו לתשמיש ההכרחי מדי רגע ורגע כי זה חיי האדם היאך נאמר שלא יתן במה שכנגד החצר התחתונה זהו מה שקשה מן הגמרא

הן אמת דבתחילת הדין שכתבתי דאפילו אם בעל העליונה לא היה בדעתו מעקרא לעשות ביב ואחר שעשו אותו בני המבוי רצה גם הוא לעשות ביב נגד חצירו ולהעבירו על הביב של בני המבוי דיש לנו ללמוד מדין הגמרא הנז' דאם גדר הרביעית מגלגלין עליו הכל גם כאן נאמר דמגלגלין על בעל העליונה לתת גם כן במה שבנו ותקינו התחתונות על זה יש לחוקר באמת למה לא יהיה פטור מלשלם עמהם במה שתיקנו כבר בני המבוי מהא דקי"ל זה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום וכמו שפסק הש"ע בס' קע"ד כדעת הרמב"ם דהכי ס"ל יע"ש

אלא דזה אינו דהא מצינו בגמרא בב"ק ד"כ ע"ב איתא התם ת"ש אמר רבי יוסי אם עמד ניקף וגדר את הרבעית מגלגלין עליו את הכל טעמא דגדר ניקף הא גדר מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור שאני התם וכו' ומצינו שם בתוספ' שכתבו ז"ל בד"ה טעמא דניקף הא מקיף פטור וכו' ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא משום דאומר לו את גרמת לי הקיפא יתירא וא"ת אי זה נהנה וזה לא חסר פטור אפילו עמד ניקף נמי יהיה פטור וי"ל שאני עמד ניקף דגלי דעתיה דניחא ליה בהוצאה ולא דמי לדר בחצירו דלא גלי אדעתיה אלא בחנם ע"כ הרי מדברי התוספ' אלו מוכח ומבורר דאפילו במקום דקי"ל זה נהנה וזה אינו חסר פטור עכ"ז במקום דניחא ליה בהוצאה מגלגלין עליו את הכל וזהו הטעם למה בגדר ניקף מגלגלין עליו את הכל ודומייא דידיה הוא הנדון דידן דאם התחתונות יש להם ביב וזה בא ועשה ביב נגד חצירו וצירפו לתחתונות הוי ממש כמו עמד ניקף וגדר דגלי דעתיה דניחא ליה

הן אמת דראה ראיתי להרב פת"ש בס' קנ"ח סק"א שכתב ז"ל עיין להרב נוב"י שנשאל בראובן שחבר פירוש על סדר נזיקין והלך אל שמעון המדפיס ונתפשר עמו בסך ידוע בעד כל דף ודף וכו' ודרך המדפיס אחר גומרם כל דף ודף סותרים אותם האותיות לסדר מהם דף אחר וזה המדפיס היו לו אותיות הרבה והיה מניח הסדור בלי סתירה ומכח זה רצה אחר הדפסת הספר להמחבר יחזור וידפוס באותם דפוס הסדורים אצלו ספרים לעצמו ועל זה בא ראובן המחבר לערער ולומר למה יהנה המדפיס בחנם הואיל והוא הוא שהוציא