פעמוני זהב חלק ב קפט

ממנו וכתב וז"ל ומטעם זה נראה דגם בפתח החצר שפסק סי' קס"א ס"ג שגובין לפי ממון נמי א"כ אם אחד יש לי שני חלקים והוא עני ואחד יש לו חלק אחד והוא עשיר העשיר שאין לו אלא חלק אחד יתן יותר כיון שהפתח הוא לשמירת המעות והעני אין צריך שמירה אבל מה שצריכין לתיקון החצר כגון רצפת אבנים וכו' זה לפי החלקים וכו' יעו"ש מכאן נלמד כמו שדקדקתי אני דהא כונת הרב פשוטה דכוונתו לומר דדברים אלו כגון כותל המפסק להזיק ראיה ושמירת החצר זה אינו לפי הקרקע אלא לפי ההזק ודו"ק

גם ראיתי להרב הנז' שכתב על דין זה וז"ל עוד מתבאר מסימן קנ"ז ס"ג דדוקא בשותפים בחצר שרצו לחלק אזי יעשה הכותל בין שניהם יחד אבל אם היתה לאחד החצר כולה ואח"כ מכר חציה או רביע כופין הלוקח לבנות הכותל מושלם משלו לחלק ביניהם שכל מי שמוכר לאחר דעתו שהקונה יסלק ההיזק עיין ריש סקנ"ח ס"ב עכ"ל אלה היו ג"כ מדברי הרב הנז' ודו"ק

סמ"ע סקי"א כ"א ירחק. הטור סיים וכו' ואם יכולין ליקח מן הצדקה וכו' ולא ידעתי למה השמיט וכו' מתמיהת הסמ"ע נראה דכונת הטור היא דאם יכולין ליקח מן הצדקה לבנות הוצא ודפנא הדין הוא אם אחד מהם ירצה ליקח מן הצדקה וחבירו מעכב הדין הוא דיכול לכפותו לקבל צדקה לבנות דאל"כ אלא בעינן רצון שניהם לא מלבד דאין קושיא על מור"ם דלא העתקם אדרבא קושיא על הטור מה כתב בדין זה דהואיל והדבר תלוי ברצון שניהם הם יעשו כמו שירצו אלא ודאי כונת הטור היא כדי שיכריח האחד לחבירו אך עדיין אני מסופק שמא כוונת הטור היא לא לכפות האחד לחבירו נתכוון אלא דנתכוון לומר דאם רצו לקבל מן הצדקה ונתרצו בזה יעשו וכוונתו לומר דאין בזה שום איסורא לגזול קופה של צדקה דמשום לעשות גדר לסלק הזיקם מותר ועדיין הדבר צל"ע ודו"ק

שוב ראיתי אחרי רואי להרב דמש"א שתמה על דברי הסמ"ע אלו שתמה על דברי מור"ם דלא העתיק דברי הטור וכתב וז"ל ומ"מ נראה לי פשוט הוא דהא שאינו יכול לכוף לחבירו ליטול מן הצדקה רק שאם רוצה ליחלק רשאי ולא מקרי אינו צריך ליטול ונוטל כך נ"ל ומשום הכי השמיטו מור"ם כיון דברצונם תלוי הדבר ואם מרצונם פשיטא דיכולים כפי רצונם ואין כאן מקומו רק ביור"ד הל' צדקה עכ"ל ומדבריו אלו נראה דכוונתו הוא לפרש בדברי הטור כמ"ש אני עני בפירוש השני וששתי ודו"ק

ש"ע סי"א. ואם זה שבנה וכו' עיין להרב משי"ש ח"א סימן רצ"ג ששם פסק דאפילו מת הנתבע ולא היתה התביעה בדין הברור מוצאין מן היתומים יע"ש ועיין בס' וי"ץ ח"ב סקי"ט מה שנוגע לדין הספק וק"ל: סימן קס"א

ש"ע ס"ג. כשגובין דברים אלו וכו' עיין מש"ל בס' קנ"ז ס"ג משם אחד מקמאי ודו"ק בדבריהם הנאמרים לעיל וק"ל

ש"ע ס"ד אם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך ואינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר יתקנו הם וישכירו ביתו ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו ע"כ הנה פשט לשון מר"ן הוא דאנן שוכרים הבית למי שירצה להשכירה ומאי דתפסינן מדמי השכירות מנכין לו מן חלקו המגיעו בהוצאה ותל"מ אלא דשמעתי באומרים לי דהרב בעל משכנות הרועים מפרש בזה דכוונת מר"ן היא דשוכרים הבית ויקחו השכירות לעצמם ואין מנכין אותו מן ההוצאה עד שיפרעו מחלקו המגיע לו ר"ל עד שיפרט להם בעה"ב ההוצאה ואזי יחזרו לו ביתו ומה שאכלו אכלו מדמי השכירות ושמעתי שדחוקו של הרב שהוצרך לפרש כן משום דהיאך השותפים יוציאו ממון ההוצאה מכיסם ואח"ך יחזרו על השוכר לגבות ממנו מעט מעט זו אינה תורה

ואני שמעתי ולא אבין דדבר זה הוא רבית גמור ויש להקשות על דנא פתגם מכמה מקומות גם מאי שינה מההיא דבנה בחצר חבירו האמורה בס' שע"ה ס"ד דשם נאמר דכל מאי דתפס מנכינן ליה מהוצאותו גם אין לשון מר"ן סובל זה הפירוש דלפי פירושו הכי הול"ל ויקחו השכירות עד שיפרע להם חלקו המגיע לו אבל במאי דתני עד שיפרעו מחלקו משמע דכוונתו לומר יקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו דהיינו מאותו שכירות יהיו נפרעים עד שיכלו דמי ההוצאה ואח"כ יחזור קרקע למרה קמא והגם שמעתי שהרב הנז' נדחק במאי דכתיבנא עדיין לא זכיתי לדעת ישובו

אכן מה שנלע"ד דהאמת הוא דאין השותפין לוקחים השכירות לעצמם אלא מנכין אותה מההוצאה וכדכתיבנא ועל עקר תמיהתו של הרב דבשבילה הוצרך להוציא הדברים מפשוטן לעד"ן דאינה תמיהא כלל דהא יכולים השותפים לשכור הבית על ידי הקדמת השכירות לזמן רב וליקח עד כדי דמי הוצאתן וכיצד יעשו דהיינו יכרזו על הבית כמה ירצה איזה אדם לשוכרה ולהקדים שכירות הבית כו"ך ואזי מי שיבא ויאמר אני רוצה לתת כו"ך בתורת מוקדם בשכירות הבית אזי שוכרין לו דכאין זה מצינו למר"ן בס' ק"ג ס"ה שכתב וז"ל ואם אין המלוה רוצה לקנות יותר מכדי חובו ואומר פרע לי מעותי מאחר שמה שהוא כדי חובי אין בו שיעור הראוי הדין עמו וכופין את הלוה למכור הקרקע או למשכנו ויפרע לזה מעותיו ע"כ וכתב שם הש"ך סק"ד וז"ל או למשכנו ובתשובת רשב"א ורבינו ירו' איתא או משכירן וכתב ד"מ דהיינו להשכירו שיעלה בפעם אחד דמי החוב אבל אם לא יוכל להשכירו אלא לשנה אחת בדבר מועט אין ממתינן ללוה דא"כ תנעול דלת בפני לווין ויותר נראה לי דכאן מיירי שמשכירין אותו שיתן השוכר השכירות מיד דאל"כ כיון שהשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אינו בדין שימתין המלוה ונראה לי שלכך השמיט המחבר השכירות משום דאינו שכיח ששוכרים לשלם מיד דהא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לכך מוכרין או ממשכנים עכ"ל הרי לפניך דבמקום שהדין הוא לשלם לו ממונו דינא הוא שימכור הקרקע או ממשכנה או