פעמוני זהב חלק ב קפח

הזכות שיש לו באותו מקום שיעלה בחלקו מעתה ומעכשיו יכולים לומר דלא הוי ק"ד דדמי זה לדין הפשרה שכתב מר"ן בסי"ב ס"ז דפשרה צריכה קנין וסיים מור"ם דכשמקבל הקנין על הפשרה צריך להקנות לו החפץ שלא יהיה ק"ד ע"כ הרי לך דכל שמקנה לו החפץ מעקרא לא מקרי קנין דברים וא"כ גם כאן הואיל ומקנה לו זכותו שיש לו באותו רוח שיעלה בחלקו א"כ לא מקרי ק"ד זהו משנלע"ד כעת ועדיין צל"ע אכן נראה לי פשוט דאם קבל בקנין וחייב עצמו בתורת חיוב אזי ודאי דצריך לחלוק עמו לקיים חיובו כמ"ש מור"ם בס' זה ס"ד שכתב ואם קנו מידו לבנות מחיצה לא יוכל לחזור דלבנות לא מקרי ק"ד וי"ח בזה ע"כ וכתב הסמ"ע סקי"ד עיין בטור שכתב אבל אם קנו מניה דמשעביד לבנות או מחייב עצמו ליתן כו"ך מהני לכו"ע דהו"ל דרך הודאה או שעבוד ע"כ וא"כ גם כאן אם חייב עצמו לחלוק ודאי דחייב ולכשאפנה אשנה בעה"י

והחלוק שיש בעקר הדין בין אם קנו לחלוק האמור כאן דהוי ק"ד ובין אם קנו מידם שלא לחלוק דפסק לקמן בס' קע"א ס"א דלא הוי ק"ד הטעם מובן מאליו דהתם בקנו מידו שלא לחלוק כל אחד מזכה לחבירו חלק מזכותו שיש לו ויש לו הקנין על מה יחול אבל בקנין לחלוק ראיתי להרב דמש"א שכתב הטעם למה זה מקרי ק"ד וז"ל פירוש דמתחילה היה כל חלק של אחד משועבד לחבירו ועתה שקנו על החלוקה סלקו השעבוד ובזה אין ממש לאפוקי אם קנו מידם שלא לחלוק כמ"ש סקע"א ס"א ויש ללמוד מזה אף אם קנו מידם מתחילה שלא לחלוק אף שהיה בו דין חלוקה ואח"כ קנו מידם לחלוק קנין הראשון קיים והשני ק"ד עכ"ל עיין עליו ודו"ק

ש"ע במור"ם ס"ב ואם אינו רוצה דינו כמו בבית ועלייה ע"כ וכתב הסמ"ע סק"י פירוש כשבעל הבית הוא עשיר וכו' ודר בכולו וכו' וקמ"ל דאין בו משום רבית עכ"ל לכאורה יש לדקדק דמאי שנא כאן דאמרינן יבנה ויהנה הוא לבדו מן הכותל מההיא דפסק מר"ן לקמן סקס"א ס"ד דאם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך דפסק שם שהשכנים יתקנו וישכרו חלקו עד שיקחו מן השכירות חלקם שנתנו בעדו יעו"ש וא"כ היאך התירו כאן להשתמש בכל הכותל בחנם והגם דאיכא למימר דדין זה הוא דמי לבונה בחצר חבירו דס"י שע"ה ס"ו דהתם ג"כ דינו הוא שידור בחנם עד שיתן לו הוצאותיו אבל אם היה משכירו עליו לנכות משכירותו דמי ההוצאות וא"כ נימא דגם כאן הכי הוא דמשתמש בחנם מותר אבל לשוכרו צריך הוא לנכות מן השכירות דמי ההוצאה אבל עכ"פ גם מאותו דין תקשה דלמה שם התירו דאם דר בו אין צריך לתת לו שכירות ובס' קס"א אמרו דהשכנים ישכירו ויפחתו מהשכירות משמע דאם רוצים לדור בו בחנם אינם יכולים אלא דצריכים הם לנכות מן ההוצאה דאל"כ היה לו לומר דיכולים לדור בו בחנם וכו' וא"כ מאי שנא האי דינא דסעיף זה וההיא דס' שע"ה מההוא דין דס"י קס"א דמי שאינו רוצה ליתן בבנין וכו'

אלא נלע"ד דיש לחלק דשאני בכאן ובס' שע"ה הואיל ולא היה שום בנין כלל א"כ אין ניכר שום חשש רבית הואיל וזה נהנה וזה אינו חסר זולת אם ישכירו ויקחו הדמים מיד אחדים דאזי מחזי כרבית אבל בההיא דס' קס"א ס"ד שהיה המקום ראוי לדירה אלא שהחצר היתה צריכה תקון בזה אין סברא לומר שידורו בחנם דהואיל וראויה לשוכרה מחזי כרבית לכן אין תקון אלא להשכירה ולנכות השכירות מההוצאה וזה פשוט

וראיתי להרב מש"ה אות שי"ן שכתב דגם דין דס' קס"א ס"ד דינו הוא שישכרו אותו השכנים ויקחו השכירות בחנם עד שישלם להם חלקו במושלם ולע"ד לא ירדתי לסוף דעתו ובפרט דכן מוסכם בידינו מפסקי הראשונים דאין ליקח השכירות בחנם ובמקומו אכתוב מה שנלע"ד בס"ד ולענ"ד לפי דבריו הו"ל למור"ם גם כאן שהעשיר בונה הבית והעלייה וישכיר ויקח השכירות בחנם על כן נראה לע"ד פשוט דמה שכתב שם בס' קס"א שהשכנים ישכירו ויקחו השכירות היינו לגבות הוצאתם ודו"ק

סמ"ע סק"י. פירוש כשבעל הבית הוא עשיר ובעל העלייה עני או אפכא וכו' תמיהא לי דמנה ליה דאם בעל הבית עשיר שיבנה גם העלייה הוא ויכול לבנות ביתו בלי עלייה ובפרט דמאי איכפת ליה בעלייה ולמה רוצה לבנותה והרי במשנה במציעא דקי"ז לא הוזכר אלא שבעל העלייה יכול לבנות הבית וכו' אבל בעל הבית אם יבנה את העלייה לא הוזכרה שם

ואולי דס"ל להסמ"ע דהגם דלא הוזכרה שם היינו משום דמסתמא בעל הבית לא יתבע לבעל העלייה אבל אה"ן אם יש לו איזה טעם שרצונו לבנות גם העלייה לעת עתה שלא יתקלקל ביתו בבנין העלייה לזמן אחר אה"ן יכול לבנות ולדור ואין כאן חשש רבית הואיל וזה נהנה וזה אינו חסר

שוב ראיתי להרב משח"א דרבות"א בס' קנ"ז שהקשה כן על הסמ"ע והניח בצ"ע. אחרי מופלג קניתי ספר הש"ע עם דפוס הפת"ש וראיתי בס' קס"ד סק"ב שכתב וז"ל סק"ב עיין בנה"מ שכתב דהוא הדין גם בעל הבית אם רוצה לבנות ובעל העלייה אינו רוצה לבנות עלייתו עם הגג דג"כ אין כופין לבעל העלייה רק שבעל הבית בונה הבית והעלייה והגג ודר בתוכם יחד עד שישלם לו בעל העלייה ע"כ וא"כ אין כאן תימא על דברי הסמ"ע וק"ל

שם בש"ע ס"ג כותל זה ואפילו יש לאחד וכו' יעשו לחצאין ע"כ פשט דברי מר"ן הוא באם ראובן שיש לו שני חלקים בא לחלוק עם שמעון שיש לו חלק אחר ההוצאה והמקום על שניהם בשוה ולדעתי פשוט דהוא הדין באם ראובן ושמעון שותפים רצו לחלוק עם לוי וישארו הם בשותפותם ולראובן יש לו פי שנים על שמעון הדין הוא ג"כ שלוי ישלם המחצה וראובן מחצה ואין יכול שמעון לומר לראובן אתה שיש לך פי שנים תתן פ"ש דטעם אחד הוא דמאותו טעם שדנת הלוי לבדו יתן מחצה וראובן ושמעון מחצה הוא הדין ממנו נדון לראובן ושמעון ודו"ק

שוב בא לידי ספר כתב יד קדמון לאחד מקדושים כמדומה לי הוא הרב מהרח"ש זלה"ה שכתב דין זה דאם יש לאחד פי שנים יעשו הכול בשותפות ודקדק