עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפעמוני זהב חלק ב

פעמוני זהב חלק ב קפז

paamonezahav2 187 · פעמוני זהב חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

משנ"ה בפי"א מהלכות שכנים הלכ"א דנרגש בזה וכתב דדין זה הוא סיפא דמתניתין דמיירי בגורן שאינו קבוע יע"ש מה שהוסיף ליישב וחזר ושבח תרוץ זה ובגורן שאינו קבוע מיירי יע"ש וגורן שאינו קבוע פירש"י בבתרא דכ"ד ע"ב דהיינו גורן גדול כו"כ שאינו צריך לרחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו יעו"ש

ש"ע סל"ח במור"ם. ראובן ושמעון שהיה להם בה"כ וכו' לוי יכול למחות ע"כ ופירש הסמ"ע מטעם כשהם שנים יהיה רבוי הנכנסים ע"ך לכאורה נראה דפסק זה סותר למ"ש מור"ם עצמו לעיל סקנ"ד ס"ב דכתב שם אפע"פ שחולק ביתו לדיורים ויש להם בה"כ ביחד לא יוכל השני למימר הם ממלאים לי הבה"כ עכל"ה הרי משמע דאין השותף יכול לעכב אפילו יש לו הזיק רבוי כניסה ומאי שנא הכא. ואמרתי בחפזי לתרץ דיש חלוק בניהם דהתם הם שותפים וכל אחד אומר בחלקי הוא משתמש זה הנוסף וכמו שאין יכול לעכב ברבוי הדיורים כך נמי בבה"כ אבל הכא הם מוחזקים על חצר לוי שאין להם בה שום דבר א"כ לוי בודאי דיכול לעכב הואיל ולא החזיקו עליו לשנים אין יכולים להוסיף ודמי זה למ"ש מור"ם שם בס' קנ"ד ס"ב ז"ל וי"א דשותף יכול למלאת וכו' וכתב הסמ"ט סק"ה דוקא שותף ולא שוכר וכו' יע"ש וא"כ גם כאן לוי דומייא דמשכיר הוא וכמו שהמשכיר מעכב כך לוי הנחזק ותו לא מידי וראיתי להרב דמש"ק אלעז"ר שכתב בזה וז"ל יכול לוי למחות נ"ל דוקא לעשות שני בה"כ יכול למחות אבל אם ישאר כבתחלה רק שמרבה בדיורים אינו יכול למחות כמבואר לעיל סקנ"ד ס"ב בהג"ה עכ"ל ולענ"ד נראה דהחלוק פשוט כמו שכתבתי ומנה ליה לומר דלגבי לוי עצמו אם לא יפתח פתח אחר דיכול להרבות עליו בדיורים והנלע"ד כתבתי ודו"ק

שיע סמ"ד במור"ם. שני שכנים הדרים וכו' י"א דהדין עמו וכו' לענין הלכה ודאי נקטינן כהי"א שהביא מור"ם באחרונה אלא דראיתי להרב מסגרת השולחן ולהרב מאמר קדשין שכתב משם כנה"ג ראובן שיש לו מקום חרוב סמוך לביתו של שמעון ונעשה אשפה גדולה ואומר לראובן או בנה מקומך או גדור עלי שלא יהיו משלכין אם יש לו הזיק הדין עמו ואם אומר שאין לו ההוצאה יכריחוהו למכור למי שיכול לבנותו או לגודרו ע"כ ולדעתי נראה דאין זה סותר לסברת הי"ח שהביא מור"ם דזה הזיק מצוי הרבה יותר מנפרץ ביתו שיש חשש גנבים שכתב מור"ם במחלוקת והואיל וזה הזיק מצוי הרבה יותר. אפילו החולקים מודים כמו שנראה מדברי הש"ך סקכ"ב וקי"ל: סימן קנ"ז

סמ"ע סק"ג. רופא וכו' לכן נראה דפירוש רופא לגופי בני אדם ע"כ תמהתי על המראה הרי אין לך מצוה יותר מפקוח נפש וא"כ אדרבא וא"כ עדיף ממוהל ואחר החיפוש ראיתי להטו"ז שהקשה זה ומפני זה עשה חלוק אחר יעו"ש ולדעתי נראה דדברי הסמ"ע שרירים וקיימים אלא דהחלוק הוא אם נפרש רופא מוהל הוי כל עסקו אינו אלא למצוה וכל למצוה וכל כניסה ויציאה הוא של מצוה אבל רופא של גופות עשוי לרפאת עכו"ם וישראלים וא"כ הגם דלגבי כניסת הישראלים כניסה של מצוה היא עכ"ז יכולים לעכב עליו מצד כניסת שאר עכו"ם שאין ברפואתם מצוה ופשוט ודו"ק

ש"ע ס"ה ומור"ם. שם. הכלל העולה מדברי מר"ן ומור"ם דסעיף זה הוא דלדעת הרמב"ם שהיא סברת מר"ן הדין הוא דבמבוי מפולש אינם יכולים לעכב על מי שבא לעשות חנות וכו' הן בני המבוי הואיל ואין כאן טענת נכנסין וכו' הן בני אומנות הואיל והוא נותן מס וכו' אבל במבוי שאינו מפולש בני המבוי יכולין לעכב מקול הנכנסין וכו' ואם היה כבר אחר בניהם שלא מיחו בו גם בזה הנתוסף אינם יכולים למחות ובן האומנות לעולם אינו יכול למחות זולת בגר שבא ממדינה אחרת לעשות חנות והוא אינו נותן עמהם מכס וכו' יכולים לעכב עליו את כל העיר ומ"ש מר"ן ובא לעשות חנות בצדו הוא דוקא יע"ש בסמ"ע ודו"ק וסברת מור"ם דבמבוי המפולש אין בני העיר ולא בן המלאכה יכולים לעכב על מי שבא לעשות חנות וכו' ואפילו לא היה שם שום חנות מעולם אין בני המבוי יכולים לעכב ושאינו מפולש אפילו היה שם כבר בעל מלאכה אחר יכולים לעכב שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים ובעל המלאכה לעולם אינו יכול לעכב. ובבא ממדינה אחרת בעל המלאכה יכול לעכב עליו שלא יבוא למבוי שיש לו בו החנות דידיה דוקא ולמבוי אחר אינו יכול למחות בו ודוקא בנותן מם אבל אם אינו נותן יכול לעכב אפילו על מבוי אחר ובני העיר יכולים לעכב אפילו נותן עמהם מס יכולים לעכב עליו שלא יכנס למבוי שאינו מפולש אפילו יש בניהם חנות מאותה מלאכה דהא אפילו הוא מבני העיר יכולים לעכב במבוי שאינו מפולש כל זה מתברר מדברי הסמ"ע ודו"ק

ש"ע מור"ם ס"ז. נהגו הקדמונים שאם אחד נסע מן העיר וכו' וי"א דאפילו בסתם לא אבד חזקתו וכו' עיין להרב תוש"י ח"ב סקל"ג ששם כתב וז"ל וכן המנהג פשוט בכל ערי המערב בנוסע ממקום למקום שלא אבד חזקתו אפילו שהה כמה שנים ולא תבע חזקתו שאין בה דין יאוש כסברא אחרונה שהביא מור"ם עכל"ה יעו"ש: סימן קנ"ז. ס"ב מקום שאין בו ד"ח שרצו שותפים לחלקו אפע"פ שקנו מידם כל אחד מהם יכול לחזור בו שזה ק"ד הוא עכל"ה נראה לי לומר דלא מקרי ק"ד אלא בדנקטו השותפים סתם בק"ס שקבלו עליהם לחלוק החצר וכו' אבל אם יהיה הקנין באופן זה דהיינו שקבלו בקנין לחלוק ובכח הקנין מקנה כל אחד לחבירו