פעמוני זהב חלק ב קפג

איך שיהיה נמצינו למדין לפי זה שלשה חלוקים דכותל של ארבע אמות אפילו ידוע שאחד מהם בנאו נאמן חבירו לומר פרעתיך הואיל ובדין חייב לשלמו והוא מה שפסק מר"ן בס' קנ"ז ס"ח. ובגובה שלמעלה מארבע אמות יש חלוק אם אין ידוע מי בנאו אפילו מידה האחד לחבירו שהוא בנאו עכ"ז נאמן לומר פרעתיך במיגו שאנחנו שנינו בנינו אותו והוא מה שפסק מר"ן שם בס' קנ"ז סי"ב והיכא שידוע שאחד מהם בנאו. על הגבוה שלמעלה מארבע אמות אין חבירו נאמן לומר פרעו אפילו היה בו איזה סימן כגון ראשי קורות חפורים והוא דינא דידן דסימן קנ"ג סי"ט

אך צל"ע על הרמב"ם שממנו מקור הדין ומה שכתב מר"ן כאן הוא לישנא דהרמב"ם פרק ח' מ' שכנים הל"כ ומאי דקשה לי הוא על מאי דכתב היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל ובצד שמעון מקומות חפורין וכו' דלמה הוצרך הרמב"ם למנקט בלישניה היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל כל זה הוא נראה כיתור דמי דהואיל וידוע דכותל זה ראובן בנה אותו מה לי היו קורותיו בו או לא דהא לא שייך לומר דבלא ידוע איירי דהא תקשה לן האי סעיף זה עם סעיף י"ב בסימן קנ"ז דא"כ סתראי נינהו דמשם מוכח דבאינו ידוע נאמן שמעון במיגו. ומלשון הגמרא שממנו מקור דין זה אינו מוכרח לפרש דהיו קורותיו של ראובן בנוים בתוך הכותל איירי וא"כ למה הרמב"ם נקט זה בלישניה

ועלה על דעתי ליישב ע"פ מה שכתב מר"ן בס' קנ"ז ס"ז דשם נאמר דאם היתה תקרה ומעזיבה של אחד מהם על הכותל הוא סימן שהוא של אחד מהם שיש לו בו המעזיבה והתקרה ושם איירי הוא להעמיד הכותל מתחלתו ועד סופו בחזקת מי שיש לו עליו מעזיבה וכו' והגם דדברי מר"ן שם הם איירי במקום שאין בו דין חלוקה הרי כתב הרב מאמ"ר קדישי"ן סקי"ט דאורחא דמילתא נקט דבמקום שיש בו דין חלוקה מסתמא כופין יעו"ש הרי לפניך דלא נקט מר"ן דאין בו דין חלוקה אלא משום אורחה דמילתא אבל אה"ן דאפילו במקום שיש בו חלוקה והאחד לבד יש לו בניין על גבו מעמדין הכותל כולו בחזקתו ועל פי זה יתיישב לנו למה הוצרך הרמב"ם והש"ע למנקט היו קורותיו וכו' דאיכא למימר דכוונתו לומר דאפילו אינו ידוע מי בנאו עכ"פ קורות ביתו מעידין עליו שהכותל שלו ולפיכך הוי כאלו יש עדים שהוא של ראובן שקורותיו נעוצים בו ולא של שמעון אפילו יהיו מקומות חפורים לצרכו וא"כ איכא למימר לזה נתכוון הרמב"ם ז"ל להשמיעינו דרך אגב דקורות ביתו מעידין בו

אלא דראיתי דאין זה אמת דהא מדברי הרב ב"ח בס' זה ובס' קנז' ומדברי הרב הפירשה בס' זה מלשון הריב"ש שהביאו משם באירה דבכותל של שני שותפים שחצץ בניהם אם אין ידוע מי בנאו אפילו יהיה לאחד מהם קורות ותקרות נועצים בו ולאחד אין לו אפילו הכי מעמידין אותו בחזקת שניהם דכך הוא דרך זה נועץ בו לעת הצורך וזה נועץ בו ג"כ לכשיצטרך יע"ש וא"כ מוכרחין לומר דהתם בס' קנ"ז ס"ז שאני דשם שהיה התקרה והמעזיבה על גבי הכותל אבל בנעיצת קורות לבד או תקרה לא מהני להעמיד הכותל בחזקתו וא"כ מוכרחים לומר דכאן בידוע בעדים איירי וא"כ לא ידעתי למה נקט הרמב"ם והיו קורותיו של ראובן נעוצים בו הדרא קושייתינו לדוכתה. ואולי דילמא הרמב"ם אורחא דמילתא נקט דאין מדרך האדם להגביה הכותל אלא א"כ לבנות בו דהא כאן בכותל גבוה איירי כמש"ל ועדיין לא נחה דעתי בזה וצריך להתיישב ודו"ק

ש"ע ס"ך. ראובן החזיק בנעיצת קירות וכו' ראיתי להרב מש"ה אות חי"ת סי"ג דשם כתב וז"ל ראובן יש לו גג עומד על העמודים ושמעון גם הוא גגו על העמודים ולעת עתה רצה ראובן להסיר העמודים ולבטל גגו אין שמעון יכול לומר כבר נשתעבדו העמודים לתשמישי והחזקתי בהם כמה שנים דאין חזקה עומדת להשתמש עם הבעלים הרב ב"ד סימן מי"ם ע"ש וצריך להתיישב בדין נעיצת קורות דסקנ"ג עכ"ל ולעד"ן לחלק דשאני כותל לא מקרי נשתמשו בבת אחת דבכותל דבמקום שנעץ זה לא נעץ זה ודמי נעיצת קורות לההיא דס' ק"ם סט"ו דפסק וז"ל היה מעמיד בהמה במקום מסוים מחצר חבירו וכו' הרי זה חזקה יע"ש ושם הטעם הואיל ומקום זה שיחד לתשמיש ולא היה משתמש' שם הבעלים דודאי כך איירי הלאו הכי תקשה היאך החזיק הואיל ובעל הבית היה ג"כ משתמיש שם וכן פירשה הרב מהר"ם גאלנטי ז"ל הובאו דבריו בס' שמו משה ס"ה יע"ש וא"כ דומיא דידה נעיצת קורות מקום שנעץ זה לא נעץ זה ולכך החזיק אבל בההיא דעמודים דהרב ב"ד ז"ל מקום שמניח זה גגו עליו הוא המקום שזה נמי מניח עליו דהיינו על ראש העמודים ושניהם נשתמשו בבת אחת על זה ודאי לא עלתה חזקה ודו"ק

שם ס"ך ראובן החזק בנעיצת קורות בכותל הידוע לחבירו וכו' פשוט דבידוע שהוא של חבירו איירי ולא החזיק זה בנעיצת קורות כי אם בתורת מחילה אבל אם קנה ממנו בדמים מקום לנעוץ קירותיו פשיטא דאפילו נפל ונבנה יחזור וינעוץ עליו קורותיו בו גם אם אינו ידוע אם בתורת קנין נעץ הקורות או בתורת מחילה פשיטא דיכול לטעון שקנה ממנו לנעוץ הקורות דהוי דינו כדין דפסק לעיל סי"ח

ועדיפא מזה ראיתי להרב משחד"ר שכתב משם מהר"ם גאלנטי זלה"ה דאם. לקח הלוקח או ירש היורש מקום זה שהיו קורותיו נעוצות בכותל של אדם אחר ונפל אותו כותל טענין ליורש וללוקח דבתורת מקח נעץ שם קורותיו המוכר או המורש והואיל ובתורת מקח ירד בדין הוא אפילו נפל ונבנה יחזור ויסמוך עוד יע"ש בס' הנז' סקנ"ג ודו"ק ועיין ג"כ מזה בס' ערך השלחן יע"ש וק"ל אבל לא טענין ליורש או לוקח נגד יורש או לוקח אחר עיין סר"ו וק"ל: סימן קנ"ד

ש"ע ס"א. במור"ם אלא כמו שבנאו או קנאוהו או ירשוהו וכו' עיין להרב יוא"ל זלה"ה בתוש"י סק"ט שכתב דדוקא אחר שהשלימו הבנין ונתייאשו עוד מלבנות אבל כל זמן שעדיין עסוקים בבנין ולא נתייאשו ממנו נראה פשוט שיכולים לעשות עליות ולהוציא חדרים ופתחים להחצר כמו שירצו וק"ל: