פעמוני זהב חלק ב קפ

פשוט דבאחר שהחזיק בנכסי אשת איש אפילו חפר לא עלתה לו חזקה

אחרי מופלג ראיתי בס' תוש"י להרב יוא"ל זלה"ה סמ"ט שכתב בסוף הפסק וז"ל וכן מה שרצה החכם כמוהר"ר רפאל בירדוגו הי"ו לזכות מחמת חזקה שהחזיק שני חזקה הוא והקונה ממנו ואפע"ג דאין מחזיקין בנכסי אשת איש משום דבחפר בה שחין ומערות איכא למ"ד דהויא חזקה ובמכרה לאחר איכא למ"ד דחשיב כחפר בה שחין ומערות וזהו דאיכא פלוגתא הוא בבעל המחזיק אבל באחר שהחזיק בנכסי אשת איש כו"ע יודו אם חפר בה שחין או שמכרה לאחר דהויא חזקה ולמד זה ממה שמצא חילוק אחד דס"ל לאחד מן האחרונים שזה שחפר בה שחין הויא חזקה היינו בכתב לה הבעל דין ודברים אין לי בנכסייך דלית ליה להבעל שייכות בנכסיה אבל אם לא כתב לה דאית ליה שייכות בנכסים אינה מקפדת עליו אפילו חפר בורות ומינה למד דבאינש דעלמא דאין לו שייכות שהחזיק כו"ע יודו דבחפר בה החזיק אלו דבריו ואני אומר שנעלם ממנו הטעם דאין מחזיקין בנכסי אשת איש דעלמא דאינו מטעם הבעל שאין לו חזקה בנכסי אשתו מטעם שאינה מקפדת עליו ובזה יש לחלק אם אוכל פירות ואינו מפסיד הקרקע להיכא שמפסיד הקרקע דאיכא למימר שהיא מקפדת והויא חזקה אבל באינש דעלמא המחזיק בנכסיה שאינה חזקה הטעם מבואר בש"ס ובפוסקים לפי שהיא סומכת על בעלה ולא מטעם קפידא אתיא עלה עכ"ל וששתי שנתכוונתי לדעת עליון הרב יוא"ל זלה"ה ואתייא מבנייא ג"כ לדעת שני המאורות הגדולים מוהר"ר יוא"ל ומוהרר"פ זיע"א סברי כדברי מור"ם דבחפר החזיק ולא כדברי הסמ"ע דס"ל דמור"ם לא ס"ל כמר"ן ודו"ק

סמ"ע ס"ק. כב' תחזור וכו' שאין טענת כותי להשביע עליה וכו' עיין מ"ש לעיל בס' צ"א ומה שהבאתי שם משם הרב מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה דאם בא להוציא אפי' מכותי צריך לישבע נגד טענת כותי וא"כ כאן למה לא הצריכוהו שבועה ואולי דאין זה מקרי מוציא דקרקע בחזקת מרא קמא שהוא זה המערער שבא להוציאה קיימא ודו"ק ולענין גלגול שבועה עיין פת"ש סצ"ד ודו"ק

ש"ע סי"ט. אין מחזיקין בנכסי קטן וכו' וי"א דאין חזקה וכו' עיין להרב בית יהודה סכ"ד דשם פסק כדעת מר"ן בש"ע ולא כמור"ם אלא ראיתי לו שהוסיף וז"ל ואפילו לדעת ההג"ה בנדון זה דירשו היורשים אנן טענין ליהו דהא מצי אבוהון למטען שקנאה מהאפוטר' דמהני ביה חזקה לדעת הש"ע ס"ה נ"ז סכ"ד עכל"ה ועיין לקמן סכ"ט שחזר מר"ן ופסק כדין זה ודו"ק

ש"ע ס"ך. הא דאין וכו' במיגו דלא היתה של אביך מעולם וכו' ובזה צריך המחזיק לישבע הסת הואיל ולא מהימנן ליה בטענתו אלא משום מיגו ואפילו לא תהיה טענת היורש ברי עיין בש"ך לעיל סקכ"ו סוף ס"ק נ"ו יעו"ש ועיין מ"ש הש"ך לקמן בסימן זה סקכ"א יע"ש אך מדברי הסמ"ע כאן ס"ק ל"ה לא משמע כדברי הש"ך ע"ע וק"ל

ש"ע סכ"ד. החזיק שני חזקה וכו' י"א דהוי חזקה ע"כ הגם דמר"ן כתב דין זה בשם י"א ומור"ם כתב עליו וי"ח וכן נראה לי ע"ש עכ"ז אין לנו אלא דברי מר"ן דהא מצינו שחזר מור"ם וסתם כהאי דינא נמי לקמן סל"א בדין הקדש שיש לו גזבר ע"ש ובסמ"ע סקמ"ז וכן פסק מוהררי"ע זלה"ה בס' ב"י סכ"ד כדעת מר"ן יעו"ש ודו"ק

ש"ע סל"א. במור"ם ראובן ושמעון וכו' אינם יכולים למכור כוחן לאחרים וכו' ולא שום שררה ע"כ עיין בטוא"ח סקנ"ג ס"ב דפסק כן. וכן בב"י חו"מ סו"ס רמ"ז יעו"ש ועיין להרב כמוהר"ר, יוא"ל זלה"ה בתוש"י ח"א סמ"ג דחילק הרבה חלוקים דדוקא באם מכר השררה לבדה אבל מכר הקרקע עם השררה כמו שחל המכר על הקרקע כך יחיל על השררה גם חלק לפי מה שכתב הטו"ז דדוקא אם לא היה ברצוי הקהל מהני יע"ש גם להוסיף לחלק ג"כ לפי דברי הטו"ז דדוקא בשררה שכבדוהו הקהל אבל בשררה שהיה מקנת כספו יכול למכור כגון בה"ך של יחיד יעו"ש ועיין בס' כר"ח סקכ"ז דמשם נראה דאפילו דיחיד לא מהני בה מכירה משום דהוי דבר שאין בו ממש יעו"ש גם הוסיף הרב יוא"ל זלה"ה לומר דאם מכר השררה לבדה בקוש"ח חל הקנין יעו"ש וקי"ל: סימן ק"ן

ש"ע ס"ג. היכא שידוע שירד בה בתורת וכו' וי"א שאם אכלה שלשה שנים אחר שכלו ימי המשכונה יש לו חזקה ע"כ הואל וראיתי דמר"ן כתב כאן סברת הרמ"ה והרי"ל בשם י"א בתרא לקובעם להלכה על כן יש להסתפק במשכונות הנוגעים בזמנינו זה שכותבים בהם שמשכון בידו הקרקע פלוני למשך כו"כ שנים בנכוי פש"ן בכו"ח ובתוך הזמן לא יפדה ולאחר זמן יפדה אם ירצה ואם לאו תמשך לרצון הלוה בנכוי פש"ן אמתי נקראת שלמו יומי המשכונה ואחר החיפוש מצאתי דבר זה מפורש יוציא מדברי הרב המרב"ץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח סק"ך שכתב וז"ל היורד לקרקע בתורת משכונה דקי"ל אין לו חזקה אם אחר ששלמו יומי המשכונה יש לו חזקה תלוי בפלוגתא דרבוותא י"א דאין להם חזקה וי"א דיש להם והרב המרב"ץ כתב וז"ל נלע"ד פשוט דאין בכלל זה המשכונה שעושים לזמן ובתוך הזמן לא יפדה וכל זמן שלא יפדה נמשכת בנכוי שאינו נקרא שלמו יומי המשכונה עד שיכלה הקרן דשוב אין לו פירות למלוה אי נמי במשכונה בנכייתא ושלמו יומי הקצבה ר"ל ששלמו יומי הקצבה וחזרו המעות חוב הוא דיש לומר חזקה הוא ונסתלק המלוה מהפירות וכתבתי זה לפי שטעו רבים וחשבו כי אחר עבור זמן שקוצבים וקובעים שלא לפדות הוא נקרא שלמו יומי המשכונה עכ"ל הרב המרב"ץ זלה"ה ולפי דעתי הקלה נראה לכאורה דפסק זה של הרב המרב"ץ מחזי דיש לו סתירא מפסק מר"ן סימן ס"ז ס"ב ומסי' רמ"ח ס"ז דשם בס' ס"ז כתב שביעי' משמטת את המלוה ואפילו מלוה שבשטר שיש בו אחריות נכסים והמשכנתא במקום שדרכם לסלק המלוה בכל זמן שיביא מעותיו שביעית משמטתה ומקום שאין יכול