פעמוני זהב חלק ב קעט

סימן קמ"ו

סי"ד הביא המחזק עדים שפלוני שמכר לו דר בה וכו' הא דלא המנוהו ע"פ מאמרו לומר שהמוכר דר בה יום אחד במיגו שהיה יכול לומר מנך זבינתה כדאמר באומר בפני לקחה ממך. כתב הב"י משם הרמב"ן דלא אמרינן מיגו אלא במילתא דבתר דמהמנין ליה משום מיגו שוב ליכא ספיקא אבל במילתא דאף כי נימא מיגו אכתי איכא לספוקי אם לקחה המוכר מזה המערער או לא. לא אמרינן מיגו דלאו מפיו אנו חיים שנאמין כ"כ לדבריו משום מיגו עד שיצטרך לברר ספק אחר מדעתינו לקיים דבריו ולמטען שהמוכר לקחה מן המערער וכ"כ המפרשים ודברים של טעם הם וראוים למי שאמרן כדברים האלה ראיתי בס' ז"א. סימן קמ"ז

ש"ע ס"א. ראובן וכו' עיין להרב בני חיי שכתב משם המבי"ט דכל שעשה מעשה כגון שנעשה סרסור במכירתה הוא עדיף מחיתום יעו"ש ועיין בס' ערך השולחן משם כנה"ג וק"ל

ש"ע סעיף ד'. בא שמעון ונמלך בלוי וכו' עיין להרב משפט וצדקה ביעקב סרל"ו ששם הביא מעשה שהיה לראובן ושמעון עלייה בנוייה ע"ג ביתו של לוי ועמד לוי ופשר בין ראובן ושמעון לחלוק העלייה כדי שאחר החלוקה יבנה שמעון חלקו ויגביה אותו ואחר שנתפשרו ובא שמעון לבנות עמד לוי ועכב עליו שלא יבנה כדי שלא יכבד לו על הבית יעו"ש דפסקו דהואיל והוא היה סרסור בדבר יכול שמעון לכוף ללוי להניחו לבנות אך בתנאי אחר שישלם לו מה שיאמרו הבקאים כמה צריך לשלם לו מה שנפסד הבית כי ודאי אדעתא דהכי לא מחל ודו"ק: סימן קמ"ט

ש"ע ס"ג. הבן שהוא סומך וכו' עיין להרב משחד"ר בנמוקי מהרמ"א ז"ל ובנמוקי מהרש"א זלה"ה ובס' גושפנקא דמלכה דף פ"ב יע"ש

ש"ע ס"ח. האחים שאוכלים וכו' עיין במשחד"ר בנמוקי מהרש"א ז"ל ודו"ק

סעיף ט' במור"ם ודוקא שלא הזיק גופה ש"ק אבל חפר וכו' הוי חזקה וכו' ע"כ הנה ראיתי להסמ"ע סקי"א שכתב לא פסק מר"ן כסברא זו של הרמ"ה מדמצינו לו דפסק אפילו בנה והרס וכו' א"כ שמע מינה אפילו הזיק גופיה של קרקע לא החזיק יע"ש ומינה יצאה לו תמיהא על מור"ם דלא כתב דבריו בלשון י"א יעו"ש וא"כ לכאורה נראה דדברי מור"ם אלו אינם הלכה נגד מר"ן לפי דברי הסמ"ע אלו אלא דראיתי להש"ך סק"ח שכתב וז"ל ועיין בב"ח שכתב דבנה והרס לא דמי לחפר בורות ע"ש ועיין אגודת אזוב עכ"ל א"כ מדברי הב"ח אלו נראה דיש לפסוק כמור"ם הואיל וסתם דבריו נראה דגם הוא סבר כסברת הב"ח דיש חלוק בין בנה וסתר לחפר בורות וכו' וא"כ הואיל ומר"ן לא גילה דעתו ומור"ם כתב דיש חלוק. אליו שומעין וכן נראה דעת הטו"ז והרב נתיבות המשפט דדברי מור"ם הלכה ומורין כן וא"כ יש לנו לדעת מהו הדין באדם דעלמא שהחזיק בקרקע אשת איש וחפר בה שחין אם עלתה לו חזקה או לא דהא דברי מור"ם אלו לא איירי אלא בבעל וא"כ יש לנו לספוקי באדם דעלמא דקי"ל אין לו חזקה בנכסי אשת איש כמ"ש הש"ע לקמן סי"א מהו הדין בחפר בה בורות וראיתי לברר זה ממאי דאיתא בבתרא ד"ן ע"ב דשם נאמר במשנה ז"ל ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו ע"כ והקשה בגמרא על זה וז"ל והאמר רב. אשת איש צריכה למחות במאן אלימא באחר והאמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל. אמר רבא לעולם בבעל וכגון שחפר בה בורות שחין ומערות ע"כ מכאן מוכח דדוקא בבעל הוא דמהני חפירת בורות אבל באחר לא מהני דאם חפירת בורות מהנייא באשת איש בין לבעל בין לאדם דעלמא א"כ למה ליה לרבא לומר לעולם בבעל. הו"ל לתרץ בקיצור אמר רבא בחפר בה בורות שחין איירי ואזי היינו אומרים דכוונתו בתרוץ זה הוא בין לבעל בין לאדם דעלמא אלא ודאי דלא מהנייא חפירת בורות אלא לגבי הבעל ודבר זה הוא מילתא בטעמא דבשלמא לגבי הבעל הואיל ועקר ירידתו לפירות הוא דנחית ואזיל והזיק בה בחפירת בורות הו"ל למחות בו דאם היא לא תמחה בו מאן ימחה בו אבל באדם דעלמא שירד וחפר ודאי לא מהני ליה חזקתו דהא מה שלא מחיתה טעמא הוא משום דסמכא אבעלה שימחה וכמו שמפורש הטעם ברשב"ם שם על מימרת רב דאמר אין מחזקין בנכסי אשת איש יעו"ש והבאוהו הפוסקים יע"ש והגם דטעם זה לא נאמר אלא על מימרת רב דאמר אין מחזקין בנכסי אשת איש סתם וא"כ יכולני לומר דוקא במי שהחזיק בקרקע לפירות הוא דסמכא אבטל אבל בחפירה לא סמכא אבעל וה"ל למחות זה אינו דהואיל כשרואה אדם אחר אוכל פירות אמרינן לא החזיק דמסתמא סומכת על בעלה א"כ גם בחפירת קרקע ודאי דתסמוך עליו וכמו שנראה מדברי רבינו הטור ס"ו שכתב וז"ל ואפילו אחר המחזיק בשלה בחיי בעלה אינה צריכה למחות שהיא סומכת על בעלה שימחה ופירש ר"י אפילו כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהם אפילו הכי אינה צריכה למחות שעדיין סומכת עליו שימחה שעדיין יש לו תועלת בנכסים שאם תמות ירשה ע"כ הרי לפניך אפילו במקום שאין לבעל פירות. משום ירושה שירש אותה סומכת עליו וא"כ גם כאן במי שירד לנכסי אשת איש וחפר בה לא מבעייא אם קרקע זאת לפירות עבידא והבעל אוכל אותם בודאי דלא החזיק דאמרינן סמכא עליו אלא אפילו אם הקרקע לא עבידא לפירות או כתב לה שאין לו בפירותם עכ"ז משום שמא ירשנה אמרינן עליו סמכא שימחה במחזיק א"כ