פעמוני זהב חלק ב קעח

דתקנת חכמים היא זאת ע"כ ובמקובצת לשם הוסיף דהיינו הא דקמ"ל אע"ג דשלא מדעת כלל חשיבה ראיה שפיר והוא כתוס' ז"ל וסיים הרב מש"ה וכתב ומעתה אין חלוק במה שכתב שליחות להציל מפי כתבם ולפ"ד לדידן דבתריה דמר"ן ז"ל גרירנא לא איכפת לן בלישנא דהעדנו עכ"ל ואני לדידי תמיהא לי מילתא היאך הרב הנז' החלט הדבר דהואל ומר"ן הביאה בב"י ולא העלה על שלחנו דלא ס"ל הכי והרי דבר זה נכנס במחלוקת הפוסקים ומנ"ר עצמו הביא גם הוא מחלוקת הפוסקים בזה ע"ע על כן נלע"ד דמדי מחלוקת לא יצאנו גם בזה וקי"ל

ש"ך סק"ד מחאה בפני שנים וכו' אפילו בזה שלא בפני זה כ"כ הרא"ה וכו' עיין להרב"י שכתב משם הרשב"א וז"ל וכתב עוד ס' אלף ופ"ג גלוי מילתא בעינן ובפני אחד ליכא גלוי מילתא כלל ואפילו מיחה בפני שלשה זה שלא בפני זה ע"כ וכן ראיתי להרב הגוא"ל דלא הביא סברת הרא"ה ז"ל והעלה על שולחנו סברת הרשב"א דוקא ע"ע וק"ל

שם בש"ע ס"ה וצריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלשה שנים וכו' עיין בס' ויאמר יצחק סר"ט שהוכיח דזה דוקא אם נכתבה המחאה בלשון שכתב כאן הש"ע ס"ד אבל אם נכתבה המחאה שמגלה דעתו על כל ימי הארץ אין צריך למחות כל שלש עיין עליו ודו"ק

סעיף יו"ד וז"ל מור"ם ודין לוקיח ובע"ח שגבה קרקע וכו' זה ימים נסתפקתי במה שפסק הש"ע בסי' צ"ט ס"א דאין אדם יכול לומר על מה שבידו שהוא של אחר אלא חזקה כל מה שיש בידו הוא שלו וב"ח גובה ממנו אם כלל זה הוא גם על הקרקע שהיה מוחזק בידו אם אינו נאמן לומר של פלוני הוא או לא. והן היום מדברי מור"ם אלו נראה שיש לדקדק שיהיה הלוה נאמן לומר שאינו שלו שהרי לא כתב מור"ם אלא לוקח וב"ח שגבה קרקע וכו' משמע דוקא בגבה הוא דאין הלוה נאמן לומר שאינו שלו כמו שסיים מור"ם דון מינה אבל בדלא גבה עדיין אפי' החזק בו הלוה שלשה שנים יכול להודות בו לאחרים וכן פשוט מדברי הסמ"ע סקכ"א יע"ש והואל ובא הדבר לידי. חפשתי ומצאתי בס' כר"ח סל"ח דכן פסק הרב פמ"א סמ"ה ויהיב טעמא דהואל ומעולם לא נשמע ממנו בב"ד שהיתה שלו והשתא אומר שאינו שלו נאמן ולא מקרי חב לאחרים כיון דמעולם לא נקראת על שמו יעו"ש דכתב דכן פסק הרה"ג מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה יע"ש וק"ל

שוב התבוננתי וראיתי מה שפסק הרמב"ם פ"ד מהל' זכייה שכתב וז"ל מקבל מתנה שטען שדה שתחת ידי אינה מתנה בידי אלא שומר אני עליה וכו' הרי זה נשבע הס"ת ע"כ והביאו רבינו הטור בסרמ"ב ותמה עליו וז"ל ואיני מבין מה ענין שבועה לכאן כשטוען המקבל שאינה שלו ויסתלק ממנה וינחנה ע"כ וראיתי להרב המגי"ד והרב"י בסימן ה' שכתבו ליישב קושיא זאת דהרמב"ם כתב זה לענין אם בא ב"ח לגבות ממתנה זאת יכול הלוה לומר שאינה שלו וישבע הסת וכן פסק בש"ע בס' רמ"ה ס"ז אלא דראיתי להרב הטו"ז שקיים תמיהת הטור ודחה דברי הרב"י וכתב הטו"ז דתמיהת הטור היא דהואל והטור הביא הסיפא דדברי הרמב"ם שכתב טען הנותן ואמר שומר וכו' מסיפא זו דדברי הרמב"ם איירי בהחזק שלש שנים. א"ך גם הרישא איירי בהחזק שלש שנים וא"כ הואל ובהחזיק איירי חזקה של שלש א"כ אינו נאמן לומר שאינה שלו לגבי לחוב לבע"ח שלו אלא ודאי דלאו לגבי בע"ח איירי וא"כ קושיית הטור במקומה עומדת יע"ש וא"כ לפי דברי הטו"ז אלו נראה פשוט דאם שהתה שלש שנים ביד הלוה אינו נאמן לחוב למלוה איך שיהיה אנן בדידן הגם שראינו להטו"ז דסבר כן עכ"פ אין לנו לטעות ולומר דמר"ן דפסק בסי' רמ"ה דנאמן הלוה לומר שאינה שלו הוא מיירי בדלא שהתה ג"ש ובכך הוא מפרש דברי הרמב"ם אבל בשהתה שלש יודה לדברי הטו"ז דאינו נאמן זה אינו. דהא ראיתי להד"מ והרב משל"ם שהקשו על דעת הרב המגיד שמיישב דלגבי בע"ח איירי מההיא דפסק הרמב"ם בפ"א מהל' לוה ומלוה דפסקה מר"ן בסימן צ"ח דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו יע"ש והוצרכו לתרץ דכאן איירי הואל וידוע לנו שלא היה הדבר מעיקרא שלו אלא בבא לידו מיד אחר לכך נאמן לומר וכו' יעו"ש ומקושייתם זאת יש להוכיח דמפרשים דהרב המגיד בהחזק ג"ש איירי הרמב"ם ועכ"ז נאמן לחוב ללוה בהודאתו דאי לא איירי בהחזק ג"ש מאי קשייא ליהו מההיא דפ"א דהלכות מלוה דפסק חזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו שאני התם הואל ומה שיש תחת ידו אין שום אדם יכול להוציאו מידו דהיינו אין שום אדם יכול לערער ולומר גזול הוא בידו דהואל והוא תחת ידו הרי הוא שלו אבל בקרקע שעדיין לא שהתה שלש שנים הואל ואם המערער יכול להוציאה מידו הואל ולא שהתה שום חזקה א"כ לא קרינן בה חזקה כל מה שיש בידו הוא שלו ומה קשייא ליהו על הרב המגיד וכן מוכח מדברי הרב הטו"ז שמחלק בשהתה שלש אינו נאמן בהודאתו משום דחזקה כל מה שיש ביד האדם הוא שלו. הא לו שהתה שלש לא קרינן בה חזקה כל מה שיש ביד האדם הוא שלו יע"ש אלא דמוכרחים אנו לומר דלסברת הרב משנ"ה למל"ך והרב בד"מ דהרמב"ם ז"ל איירי אפילו בשהתה שלש ועכ"ז מהנייא הודאתו הואל וידעינן שמעיקרא לא היתה שלו וכך אנו מוכרחים לפרש סברת מור"ם כדי שלא תקשה דבריו אהדדי שפסק כאן בהג"ה שכתב ואין המוכר או הלוה נאמנים וכו' דמשמע דוקא בגבה איירי אבל בעדיין לא גבה נאמן אפילו שהתה ביד הלוה שלש שנים ופשוט כמו שכתבנו שוב ראיתי להרב לח"ם משנ"ה שכתב כן בפשיטות אליבא דמאן דכתב דהרב איירי בבע"ח הוא אפילו בשהתה ג"ש עכ"ז נאמן בהודאתו וא"כ הואל ומור"ם מפרש' אפילו בדברי מר"ן עצמו דאפי' בשהתה שלש שנים נאמן בהס"ת כך יש לנו לפסוק ודלא כטו"ז ודו"ק. שוב ראיתי להרב ברי"ת אבו"ת סימן זה שכתב מזה וכך הוא ז"ל הסכימה דעתו וששתי שנתכוונתי בקצת מדבריו וק"ל

ש"ע ס"ב. וי"א דדוקא בשעת חירום וכו' מדקדוק דברי הרמ"א אלו נראה דדבריו הם מן הקצה עד הקצה דהיינו בשעת חירום אפילו לא הזכיר היום. עליו להביא ראיה וכסברת הרמב"ם אלא דאיהו בעי דוקא בשעת חירום ואם לא היתה שעת חירום אפילו מזכיר היום כמו שסיים ודו"ק: