פעמוני זהב חלק ב קעו

ליה חציה וא"כ ודאי מאי דקאמר שאין לו פחות מג' חלקים כוונתו לומר שאין לו פחות אלא ג"ח וכמ"ש רש"י במציעא ד"ה ע"ב דב"ה על דאית ליה משתבע וכו' וז"ל דבשלמא אם היה לי שליש או רביע והוא נשבע שאין לו בה פחות מחציה נשבע בשקר שהרי יש לי בה שליש שהוא פחות מחציה ואין לו בה חציה אבל כשאין לו בה כלום נשבע הוא באמת ע"כ וא"כ הכא דאית ליה חציה אמאי אצטריך לישבע דאית ליה בה ואין לו בה וכו' די ליה לומר שאין לו בה פחות מג"ח זהו תוכן הקושיא ונראה דלא נקט מר"ן אלא משום הך שכנגדו שאומר חציה שלי דצריך לומר שיש לו בה ואין לו בה פחות מרביע דביה חיישינן שמא בשבועתו יהיה כוונתו שאין לו בה כלל ולכך נקט אשכנגדו דאומר כולה שלי אע"פ שאינה צריכה עכ"ל ואנא בריא קלא אמינא אחר המחילה דנראה דאין זה תרוץ דהיאך נאמר דרך אגב נקטה מר"ן בדבר שקבעו להלכה ומריהטת לישנא משמע דכל אחד צריך להזכיר כך בשבועתו על כן נראה שאין תרוץ הרב עולה יפה ובעקר הקושייא נלע"ד לתרץ בהקדים דקדוק אחד על דברי רש"י שכתב דאם יש לו שליש ורביע ודאי אפילו ישבע סתם שאין לו בה פחות מחציה הויא שבועתו אמת דהיאך נאמר שאין לו בה כלום היתה כוונתו הרי אנן קא חזינן שיש לו בה אלו הם דברי רש"י. ולענ"ד קשה דאפילו במקום שיש לו רביע עדיין איכא למימר דנשבע הוא באמת ופירושה דמילתא הוא דהנה ידוע דפחות ממחצה הוא נאמר על דבר שהוא יותר מרביע והוא פחות ממחצה מעט דרך משל אם תחלק הטלית לשנים עשר חלקים על שלשה חלקים בשם רביע יכונה ועל ארבעה חלקים בשם שליש יכונה ועל חמשה חלקים ממנה בשם פחות מחציה יכונה וא"כ זה שיש לו רביע או שליש אם יבוא לישבע שאין לו בה פחות ממחצה יכולני לפרש דהיינו שאין לו בו חלק הקרוי פחות ממחצה שהוא חמשה חלקים אלא חלק הקרוי שליש דהיינו ארבעה חלקים או שלשה שהם רביע וא"כ קשה סו"ס מי שיש לו שליש ורביע אם ישבע בסתם שאין לו בה פחות ממחצה עדיין יכול להיות נשבע באמת הוא על דרך שאמרנו ואפשר דמכח סברא זאת מא'ן ימא'ן הרב"י בדברי רש"י וס"ל דאפילו במקום שיש לו שליש עכ"ז צריך לישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות ממחצה וכו' דבזה יהיה פירושו שבועה שיש לי בה ומה שאני נשבע שיש לי בה אין לי בה פחות ממחצה והוא על דרך אם תמצא לומר שכתב הרב"י משם רש"י יע"ש וא"כ על זה הוכרח מר"ן בכאן לומר דצריך לישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות משלשה חלקים משום דגם בזה יוצדק דשמא לא יש לו כי אם מחצה שמודה לו חבירו ומאי דנשבע שאין לו פחות מג"ח תהיה כוונתו דלא יש לו בטלית דבר הקרוי עליו שם פחות משלשה חלקים דהיינו שמנה חלקים מן הטלית דהוא קרוב לשלשה חלקים ועל זה נשבע באמת הוא שאין לו וכוונתו היא שאין לו כי אם מחצה שחבירו מודה לו ותו לא מידי זה נ"ל דרך ברור והנלע"ד כתבתי וידוע הוא דדברי רש"י זלה"ה בגמרא אינם לפי פסק ההלכה כמ"ש מר"ן חידא בס' שם הגדולים יע"ש על כן מר"ן בש"ע קבע הלכה דגם בזה צריך לישבע שיש לו בה ודו"ק: ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט הלכות חזקת קרקע סימן ק"מ

ש"ע ס"ב זה שהחזיק וכו' עיין תוש"י סקל"ד ובס' בעי"י חיי סצ"ד יע"ש

שם אין מוסרין אותו לשבועה וכו' והבא מחמת ירושה עיין ויאמר יצחק אות ירושה דאליבא דכו"ע אין עליו כי אם חר"ש דוקא יע"ש

ש"ע ס"ב. טען שמעון שיש לו שטר וכו' ראיתי בס' כר"ח סל"ח שכתב וז"ל מה שאמרו רז"ל הבא לידון בשטר ובחזקה נתבטל השטר וכו' אינו אלא בלוקח ראשון שלקח מהמערער אבל בלוקח שני לא כ"כ הרב פמ"א שאלה ע"ג דקל"ח וכן מ"ך בכת"י רבינו יעב"ץ זצ"ל ע"כ

סמ"ע סק"ו. כיצד היא החזקה כתוב בתשובת מימון וכו' דחזקת שלש שנים אינם רק כנגד הטוען על גוף הקרקע אבל מי שאין לו בקרקע רק שעבוד חוב או כתובה לא מהני בזה חזקה וכו' נסתפקתי במי שמכר קרקע דידיה ואחר עבור שלש שנים לאכילת פירות ביד הלוקח הוציא אדם אחד שטר משכונה שמשכן המוכר את הבית הזה בידו קודם שימכרנה ללוקח אלא שלא הי' אוכל פירות מה דינו של שטר משכונה זה אם חשוב כחוב ולא מהנייא חזקה ללוקח כנגד שטר זה או לא ואחרי החיפוש מצאתי בס' כר"ח להרב מו"ד זלה"ה שהביא דבר זה במחלוקת שנוי דלדעת הרב המרבי"ץ זלה"ה ס"ל דשטר משכונא כשטר חוב דעלמא יע"ש ונסתייע מתשובת הרשב"א ז"ל ס"ד שאלה קס"ד ולדעת הרב מוהר"י טולידאנו זלה"ה ס"ל דמהנייא חזקה ויליף לה מקו"ח מהמחזיק בקרקע דמהנייא חזקתו אפילו כנגד בעל הקרקע עצמו מכ"ש זה שאין לו עליו כי אם שעבוד בעלמא דמשכונא ודאי דתהני ליה חזקה ונוכל לטעון דילמא פרוע הוא ושם הביא דהרב מוהרח"ט זלה"ה הסכים לסברת מוהרי"ט אחיו וכן היא דעת הרב מוהר"ר יעבי"ץ ז"ל ודעת הרב מוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה והרב מו"ד זלה"ה כתב מדידיה דמדברי הסמ"ע שבסעיף זה נראה כדעת הרב המרבי"ץ זלה"ה דלא החזק דהוי כחוב דעלמא יע"ש ואנא אמינא אחר נשיקות ידיו ורגליו דאדרבא מדברי הסמ"ע אלו הם סייעתא לדברי מוהרי"ט זלה"ה דהא לא כתב אלא מטעם שהוא חוב בעלמא ואין לו שעבוד על הקרקע וא"ך דעתיה בשטר משכונה שבעל המעות אוכל פירות ואם נפלה ונהרסה אבד מעותיו וכדידיה חשיבא א"ך אין לך שיעבודו על הקרקע יותר מזה ובפה מלא יוכל הלוקח הזה לומר בודאי שבעל המשכונה פרוע דמה זו שתיקה שלא בא לתבוע פירות הקרקע זה שלש שנם ולפחות היה לו למחות א"ך לדעת הסמ"ע תהני חזקתו של לוקח ובעל המשכונה אין יכול להוציא מידו

אלא דעדיין יש ספק אם המלוה הזה יכול לחזור על המוכר שהוא הלוה ויפרע ממנו או יוכל הלוה