פעמוני זהב חלק ב קעה

פעמוני זהב חלק שני הלכות חזקת ומטלטלים סימן קל"ג

ש"ע ס"א. כל דבר המטל' ע"ד כדי דמיו וכו' יש להסתפק אי אזלינן בתר שומתו של שעת תפיסה או בתר שומתו של שעת העמדה בדין כתבו הרב בני חיי בסימן זה בהגה"ט וז"ל כתב עוד הרב חוקי משפט כל מי שיכול לטעון על מה שתחת ידו אין לו זכות בו רק משעת העמדה בדין ואלך ולא משעת תפיסה ואם נתייקר קודם העמדה בדין ברשות מרא קמא אייקר ריב"ש סימן שצ"ז יע"ש

ש"ע ס"ב. אפילו אם וכו' נאמן לומר לקוח בידי וכו' פירוש חזרתי ולקחתי אותו ממך אח"כ ולאו במכחש העדים ואומר בתורת לקוחין בא לידו דבזה ודאי אינו נאמן עיין בב"י שכתב לדברי הרי"ף והכי מפורש בדבריו ופשוט הוא וק"ל

שם וכן נאמן לומר לקוח בידי במיגו דהחזרתי וכו' הא דנקט במיגו דהחזרתי נראה דהוא הדין דהוה יכול לומר במיגו דנאנסו וכן בא הדבר מפורש בתוס' פרק חז"ה דמ"ה ע"ב ד"ה המפקיד וכו' דשם נאמר דהוא הדין דהוה אביי יכול להקשות לרבה דאפי' במקום עדים יהיה נאמן במיגו דנאנסו יע"ש אלא דבכאן לא הוצרך לחטט אחר מיגו דנאנסו דגם טענת החזרתי היה מהני ולכך עשה המיגו מטענת החזרתי ופשוט וק"ל: סימן קל"ד

ש"ע ס"ב ואפילו מסרו וכו' אין מחייבין אותו להוציא הכלים ע"כ כל זה הוא לגבי אומן הטוען ברי אבל לגבי היורשים צריכים להוציא הכלי שיראו אותו העדים עיין סמ"ע סע"ב ס"ק ק"ז ובס' רצ"ז במר"ן שם ובסמ"ע סק"ט יע"ש: סימן קל"ח

סמ"ע סק"ד וז"ל וחלוקים הם דוקא בחלוקים על הנכסים שבבית וכו' אבל לענין קנית דבר הפקר וכו' שוים הם ע"כ לא ידעתי לכווני דברי הסמ"ע אלו דמשוה דין זה לדינא דסימן ר"ס ס"ד דהרי כאן איירי בלקח חבירו אצלו בחנם בלי שכירות דאם לקחו בשכירות אפילו על הנכסים שבבית הוי בחזקת שניהם וכמו שמפורש הדבר בדברי הרשב"א הביאו הרב"י וא"כ הואל ובלקח חבירו אצלו בחנם קא מיירי א"כ היאך השוה דינם לההיא דסימן ר"ס ס"ד דבדבר הבא מן ההפקר ומציאה שוים הם הרי התם בשכירות קא מיירי ולכך יד שניהם שוה אבל לקחו אצלו בחנם נהי דלגבי המציאה שקנאה על ידי גנב שם מסופק הסמ"ע והניח בצ"ע אבל עכ"פ לגבי דבר הפקר מפשט פשיטא דלא קנה זה הדר בחנם הואיל ואין לו זכות בחצר וצל"ע בדברי הסמ"ע אלו ודו"ק

ש"ע ס"ב. ואם זה אומר כילה שלי וכו' שיש לו בה ושאין לו בה פחות משלשה חלקים ע"כ ראיתי להרב גושפנקה דמלכה דכ"ה שכתב וז"ל שמעתי מקשים משם ת"ח אחד אשכנזי על דעת מר"ן בחומ"ש סקל"ח ס"ב שכתב ואם זה אומר כולה שלי ישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות משלשה חלקים וכו' וקשה אמאי אצטריך לישבע שיש לו בה מאחר דהאחד מודה לו שחציה שלו ואין אנו יכולים לומר דמאי דאמר ושאין לו בה פחות משלשה חלקים הויה כוונתו שאין לו בה כלל ומקרי משתבע על האמת כשאומר אין לו בה פחות משלשה חלקים דהיינו שאין לו כלום שהרי אית