פעמוני זהב חלק א צט

ומוכרו. והלך ומכרו וכו' ודאי מיירי דעשה לו שומא ומכרו כדין מכירת המשכון או באומר לו שימכרנו בלי שומא ועשה כדבריו אבל אם אמר לו למוכרו סתם והלך ומכרו בלי שומא אין מעשיו כלום וזהו מ"ש הש"ך בס' זה סקמ"ד ופשוט. שוב ראיתי שכן פסק הרב זי"ע סל"ז וק"ל: סימן ע"ד

ש"כ סק"ט. הדין עמו וכו' ואם המלוה וכו' ליד ב"ד וכו' ואם כשהניחם ביד ב"ד נאנסו כתב הרב מ"ק סימן ק"כ סק"ה משם הרב בי"ת יעק"ב דפטור הלוה יע"ש וק"ל

בסמ"ע סק"ז ומה"ט נמי כתב בעל ש"ג שההלואות שעושים בזמן הזה בעלי חנויות וכו' ראיתי מקשים על דברי הש"ג אלו דהיאך אמר דאין הלוה יכול לחזור בו מלהחזיר המעות למלוה מ"ש ממקבל טיסקא דפסק מר"ן לקמן סקע"ו סכ"ג דיכול לחזור ואני הדל נלע"ד דרב המרחק דדברי הש"ג הרי הם מפורסמים במקומם דמיירי שנתן לו מעות להלותם לכותים ובזה פשוט דאין שם מתעסק על הלוה הזה דהא הוא יושב בחנותו לעשות עסקיו המיוחדים לו וכמדוקדק בדבריו שכתב הלואה שעושין בעלי חנויות וכו' דפשט הדברים מורה שבעלי חנויות יש להם עסק שלהם לבד זה אלא שדרך אגב לוקחים מעות לזמן מהזולת לתתם בהלואה לעכו"ם שיזדמנו להם ויהיה הריוח לחלקם ודאי אין שם מתעסק עליהם הואיל ובעלי חנויות יש להם עסק שלהם לבדם ואין זה אלא יתרון בעלמא לתתם לעכו"ם שיזדמנו לידם הלאו הכי לא יתחייב הלוה להתעסק בהם ועדיפא מזה פסק הש"ע ביור"ד סקע"ז ס"ב לענין אם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה א"צ לעלות לו שכר של כל יום וחולקים בשוה הפחת והמותר יעו"ש והטעם הוא הואיל ויש לו עסק אחר אין עליו שעבוד כ"כ לזה העסק וא"כ לענין זה ודאי לא מקרי עבד למלוה שתאמר עליו אינו יכול לחזור זהו מה שנראה לי ליישב כי ראה ראיתי להרב עט"ר מו"ד זלה"ה בספרו כר"ח סנ"ג שהניח הדבר בצ"ע והנלע"ד כתבתי ודו"ק. אחרי כותבי למשך ט"ו שנים זכיתי לספר קצו"ה ולספר נתיבו"ת המשפ"ט ושם ראיתי להרב קצו"ה שכתב דהרב התומי"ם תמה על הש"ג כמש"ל וחלק עליו והרב נתה"מ יישב באופן אחר יעו"ע והנלע"ד כתבתי וק"ל

ש"ע ס"ז. המלוה את חבירו על המטבע ונפסל וכו' עיין בס' מהרי"ע ח"ב בחלק יור"ד סימן מ"ד וחלק ח"מ סי' צ"ב יעו"ש ועיין בס' וי"צ סי' קנ"ה ובס' זי"ע ז"ל ועיין בתשובותי בסה"ק אשר קריתי לי בשם קרנ"י רא"ם סי' קע"ב ותמצא נחת יעו"ש ודו"ק וכל זה אינו אלא לענין פסול המטבע אבל לענין יוקרא וזולא אין לנו אלא מה שבא כתוב בס' היש"ר ספר התקנות תקנה של שנת אחישנה ששם מבואר פרטי התקנה שתקנו לנו רבני פא"ס הראשונים שבעקבותיהם אנו הולכים יעו"ש ועיין בס' פתח"י תשוב"ה לחומ"ש סר"ז סק"ב במי שמכר יטרא לחבירו מסך מה כדי לקבל דמיה מעיר אחרת והוסיף דרך משל עשרה למאה וכששלח הלוקח האליטרא אל המקום שצריך לקבל דמיה לא רצו לפורעה התגרים אשר שם והוצרכה האליטרא להחזירה לעיר זה התגר שמכרה ואיידי דביני הוזלה האליטרא או הוקרה והלוקח הזה עם המוכר פלג'ן בהדייהו מה יעשו יעו"ש שהביא מחלוקת בזה ודו"ק: רפאל אנקאווא סי"ט תם תם תם הלכות טוען ונטען סימן ע"ה

בסמ"ע סק"ב. צריך לברר דבריו וכתב בנמק"י פרק המוכר בית דף קצ"ג דלא דייקי בדבריו של אדם שיהיו כנגדו אם לא אמרן ממש ולעולם אמרינן דרך שטות דבר ע"כ וכתב הש"ך סק"ה דחפש בנמק"י ולא מצא זה יעו"ע ואני הצעיר חפשתי אחר דבר זה ובאמת הוא דלא מצתיו בדף קצ"ג כמ"ש בסמ"ע ומצאתיו בדף קצ"א ע"ב ושם הכי הוא וז"ל תדע דהא המוכר שדה אחת לא מכר כל שדותיו בכלל ובשביל דאמר דרך שטות חוץ משדה פלונית או חוץ מחצי שדה פלוני אין לנו לומר שמכר מה שלא רצה למכור דשדה אחת נתכוון למכור ולא שתים הכא נמי המוכר את השדה לא מכר את החרוב וסדן שקמה דחשיבי שדה בפני עצמן והלכך בשביל ששייר ללא צורך אין לנו לומר שמכר את השאר וכן פירש הר"א ז"ל מתוך זאת ההלכה נפקא דלא דייקינן בדבריו של אדם ענין שיהיה כנגדו אם לא אמר ממש ולעולם נימא דדרך השטות הוא שדבר ללא צורך ע"ע ודו"ק

ש"ע סק"א. התובע לחבירו וכו' וכשיוצאו יחלוקו וכו' ואם עשו כך מחוייבים להחזיר כ"כ הש"ך לעיל סוף סימן ל"ב ובאה"ט שם ועיין ג"כ הש"ך לקמן סע"ז סקט"ו וק"ל

ש"ע סי"ג. וכן אם טען תחלה לא היו דברים מעולם ואח"כ הוצא עליו עד"א וחזר ואמר לויתי וכו' עיין להרב טו"ז בס' ע"ט ס"ט שכתב דוקא אם הודה לדברי העד מיד אבל אם לא הודה לו אלא בשעה שבא לישבע חזר ואמר לויתי ופרעתי נשבע ונפטר יעו"ש

שם. מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע הו"ל משויל"ם וכו' ואם אמר לו הילך פשוט דגם בזה מהני הילך לפוטרו משבועה דאורייתא וישבע הס"ת על השאר שאינו יודע ופטור דכן פסק