פעמוני זהב חלק א צח

שהזהירהו לקיים שבועתו בבוקר השכם אבל בכאן שיש שמונה ימים של חנוכה ולא מיקרי הגיע הזמן עד יום אחרון מהיכא תיתי למימר שיקדים הפירעון מיום הראשון דחנוכה האם נאמר דלעולם יהיה אדם זהיר לפרוע קודם הזמן שמא ישכח ביום הזמן זה לא אמרו שום אדם וא"כ גם כאן הואיל ובררנו לדעת הטו"ז וגם לדעת הש"ך יכול לומר כן דלא מיקרי הגיע הזמן אלא עד יום אחרון דחנוכה א"כ אין כאן קושייא ואה"ן ביום אחרון יהיה נזכר לשלם בבוקר השכם שלא יעבור על שבועתו וכן ראיתי להרב עט"ר מו"ר בס' כר"ח ח"א חיור"ד סכ"ח שהביא משם עט"ר מו"ז אבי אמי הרב המלאך מוהר"ר רפאל ביבאס זלה"ה ומשם הרב הקדוש מוהרח"ט זלה"ה דפסקו כהטו"ז יעו"ש ומזה ג"ך לדעתי יש ללמוד דמי שנתחייב לחבירו לפורעו בחדש פלוני יכול לדחותו עד יום אחרון של אותו חדש ופשוט וק"ל

ש"ע סעיף יו"ד. מי שיש לו שטר על חבירו לזמן וכו' מצוה על הדיין לעכב המעות וכו' עיין להגוא"ל ז"ל שכתב בסקי"ד וז"ל איברא אם יטעון ירויחו המעות במקום בטוח עד שיגיע הזמן. שמגיע לו הנאה שישאו ויתנו במעות במשכון כסף וזהב ודאי שהיא טענה או אם ירצה עתה לגבות ינכה כו"ך למאה כפי דעת הסוחרים עכ"ל משם הרב גאלנטי זלה"ה יעו"ש ובענין הנכוי כן ראיתי להרב מש"ה מערכת יו"ד אות כ"ד שכתב דבדין היתומים שאין בע"ח יכול לגבות מהם כשהם קטנים אם המלוה רוצה לנכות מהסך הרשות בידו לגבותו ובערך הנכוי כתב דמחשבין כמה שנים עדיין ליתום שיהיה גדול ומחשבין אם באנו לעשות הממון של היתומים במשכנות קרקע כמה ירויחו בשנה במשל אם ירויחו בקרקע מנה בשנה לא ינכה לו כי אם חצי מזה ומילתא בטעמא כי מוטב שיהיה להם דבר בטוח כזה שפרעו ולא נשאר להם שום חשש כלל טוב להרויח חצי מנה יותר טוב משימשכנו קרקע ותהיה להם קשה תביעת הקרן והפירות יעו"ש באורך מילתא בטוב טו"ד אלא שראיתי כאן להגוא"ל שתלה הדבר בראות עיני הסוחרים ואפשר דמשום דבמעות היתומים על הרוב לא כתבו הפוסקים אלא שקונים להם בהם קרקע לכך הוצרך שם הרב מש"ה להעריך לפי הקרקע אבל בלוה שהוא חי ורוצה ליתן מעותיו לסחר'ר למי שירצה על בטחון כסף וזהב ודאי דשומעין לו ומשערים הסוחרים לפי מה שירויח בעסק המעות בבטחון ואלו ואלו דברי אלהים חיים וק"ל

שם. וכן הדין וכו' או עד שיתן לו ערב שומעין לו ע"כ ובמקום שלא מצא הלוה שום ערב ראיתי להרב בה"ג בסימן ק' שכתב וז"ל ואם לא ימצא מי שירצה להיות לו ערב נראה לי שמשביעין אותו או יקבל נדוי שלא יברח עכ"ל עוד ראיתי בספר התקנות סכ"ב דמשם באירה דבמקום שיש חשש שמא יברח יכול ליתן אותו בבית הסוהר יעו"ש ונלע"ד דאותם תקונים דכתב הבאה"ג דהשבועה להוי כערב והתיקון של ס' התקנות בכאן לא יועילו הואיל והמעות מצויים מי הביאנו לתיקונים אלו דוקא ע"י ערב הוא דיכול הלוה להנצל הואיל והדבר בטוח ולא נאמרו אותם תקונים אלא על דין שפסק מר"ן לקמן בס' ק' יעו"ש

ובענין אם המלוה יכול לעקל מעות יתומים קטנים עד שיגדלו באתרא שאין נוהגים לגבות מיתומים קטנים עיין בסה"ק אשר קריתי לי בשם קרנ"י רא"ם. ששם העליתי מן הפוסקים באורך וברוחב דיכול לעכב ויותנו ביד אפוטרופוס להרויח בהם ויזונו מן הריוח עד שיגדלו וק"ל

ש"ע סי"א. הקונה שדה מחבירו וכו' כדי שאטרוף אותו שומעין לו ע"כ. פשוט דלא עשו רבנן תקון זה אלא אם היה כתוב בשטר מכר שקבל עליו אחריות שקוש"י דאל"כ מאי אהני תקון זה דילמא ילך אחר שיקנה הקרקע לבטחון ילך וילוה מאחרים או ימכור אותם ואזי הואיל ולא היתה לו זה הקרקע בשעת מכירה לא נשתעבדה ללוקח אלא ודאי דאיירי כאן באופן שיכול הלוקח לטרוף וק"ל

ש"ע. יש שאומר שאע"פ שעבר זמן ההלואה צריך להמתין שלשים יום וכו' מה שיש להקשות היאך יתקיים פסק זה עם מה שפסק לקמן ס"ק דבמקום שיש ללוה מטלטלים מחויבים לפרוע מיד כבר נרגש בזה הטו"ז בס"ק לקמן וחלק בין באו בידו המטלטלים בתורת משכון או לא יעו"ש ודו"ק ועיין מ"ק ס"ק וק"ל

ש"ע סט"ו. מי שיש בידו משכון וכו' ואם מכרו שלא בשומא לא עשה ולא כלום ע"כ. פשוט לדעתי דאפילו אם מכרו על יד סרסור הנקרא דלא'ל בלשון ערבי דקי"ל אין בו אונאה כמ"ש בידינו משם הראשונים דהואיל ונסתרסר בשווקים ודאי נמכר בשומתו אפילו הכי אם לא שמוהו השמאים תחילה המכר בטל דהא סיים מר"ן וכתב אע"פ שלא טעה ע"כ דמשמע אפילו במקום דליכא שום טעות כלל עכ"ז הואיל ואין כאן שומא אין כאן מכר וכתב הש"ך סקמ"א כדאמרינן בב"ד שמכרו שלא בהכרזה וכו' הכוונה כמו התם דאפילו ודאי ב"ד לא טעו עכ"ז הואיל וצריך הכרזה והם לא הכריזו המכר בטל גם היכא דלא עשו שומא אפילו לא טעו המכר בטל א"כ מדבריהם נשמע דסרסור לא מעלה ולא מוריד

ומצאתי ראיתי בס' הנחמד כר"ח ח"א סקע"ו ששם כתוב וז"ל מנהגינו פה פאס יע"א במכירת המשכון בין של יתומים בין של כל אדם להשהות הבטחון ביד הסרסור תשעה ימים שהם שמונה ימים בלי שבת ולהודיע את הלוה בין על ידי המלוה בין על ידי סרסור ואם מכר בלי שהוי תשעה ימים או בלי הודעה ללוה המכר בטל ואם אי אפשר להחזיר ישלם המלוה את הפחת ע"פ עדים או ע"פ שבועה דלוה או המלוה עה"ד שנתבאר סע"ג סט"ו הגהות א"ז הרשב"ן בשם הרמ"ז מוהריב"ץ. אלה היו הדברים שמצאתי ופשוט לדעתי דדברי הרבנים הנ"ז הם איירי אפילו בעשו שומא ועכ"ז אם חסר יום אחד מזמן ההכרזה לא מהני ומ"ש בדבריהם ואם אי אפשר להחזיר ישלם המלוה הפחת לכאורה נראה תמוה דודאי מה שיחסר מהשומא הוא על המלוה דלהכי מעיקרא נתקנה השומא שהפחת למלוה והיתרון ללוה כדפסק בש"ע סק"ג ע"ש אלא נראה דדבריהם אלו איירי על מקום שאין צריך לעשות שומא למשכון אם התנה עמו שלא יזקקנו לשומא אלא במעות בעין ודו"ק ומנהגינו אינו מבורר בזה ועל הרוב בתר רבני פאס יע"א אנן גרירי ובעקבותייהו ראוי לילך וק"ל

ש"ע סי"ז. המלוה את חבירו וכו' אמר לו צא