פעמוני זהב חלק א צה

יכולים לומר דרב הכי שמע מחביבי דאחד זה ואחד זה ולא שמע ממנו לשון אפילו זה וכו' או אפילו לשון זה וכו' ולכך מה ששמע אמר ואל תקשה ג"כ על חביבי עצמו היאך לא אמר דבריו בקיצור אפשר דחביבי ספוקי מספקא ליה אם הרבותא היא בע"פ וכדעת רבה ב"ב חנה וכמ"ש הטו"ז או אפשר אדרבא הרבותא היא בשטר וכמ"ש הסמ"ע וא"כ הואיל ומספקא ליה נקט דבריו הכי אחד זה ואחד זה וכו' על כן אמינא אחר המח"ר

ולעד"ן לי לתרץ על דברי הסמ"ע הוא דהסמ"ע אזיל לשטתיה דס"ל דכל מקום שאומר שני דברים כגון כאן שכתב אחד זה ואחד זה הדרך הוא למינקט דבר שיש להסתפק בו ברישא ודבר שהוא פשוט בסיפא וכמו שראיתי לו להסמ"ע בס' ע"ב ס"ב שכתב שם מר"ן וז"ל המלוה את חבירו על המשכון בין שהלוה לו מעות בין שהלוהו פירות בין שמשכנו בשעת הלואתו בין שמשכנו שלא בשעת הלואתו הרי זה שומר שכר ע"כ וכתב שם הסמ"ע סק"ו דודאי צד היותר פשוט למהוי עליה שו"ש הוא המלוה פירות וקבל משכון ומה שכתב מר"ן בין הלוהו מעות בין הלוהו פירות דרכו למינקט הפשוט באחרונה יעו"ש וכן כתב ג"כ סק"ח על מ"ש שמשכנו בשעת הלואתו או שלא בשעת הלואתו דכתב הפשוט באחרונה יעו"ש הרי לך דס"ל דמר"ן כותב כך משום אורחא דמילתא דמר"ן הכי הוא וא"כ גם כאן הואיל ומר"ן פסק כאן וכתב בין במלוה בשטר בין במלוה ע"פ וכו' כתב איהו דהפשוט הוא לדעת מר"ן הוא מלוה ע"פ ובודאי הגם שעיניו ראו כל יקר מה שאמר רבה בב"ח בגמרא דממנו משתמע כדעת הטו"ז עכ"פ הואיל והשיב לו רב הכי אמר חביבי אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ ודאי דגם שם פירושו הוא מדנקט מלוה בשטר ברישא ואח"כ מלוה ע"פ בודאי דצד שיש לספוקי והוצרך להשמעינו הוא מלוה בשטר וכדעת הסמ"ע ומלוה ע"פ דאמר באחרונה הוא היותר פשוט ודעת רב משם חביבי הוא הפך מסברת רבה בב"ח ודו"ק כי נכון הוא

ש"ע ס"ב. ואם היה שם עד"א נשבע שבועת התורה עכ"ל מכאן נראה דה"ה אם הלוה אומר חמשים זמנם לפרוע לך בזה היום וחמשים לסוף עשרה ימים דצריך ג"כ לישבע שבועת מודה במקצת דהא אין חלוק בין כפירת ממון לכפירת זמן ומה שהזכיר מר"ן ואם יש ע"א מכחיש הלוה ולא כתב ואם הלוה מודה מקצת שהיום סוף זמנו והשאר כדאמרן איכא למימר דחדא מינייהו נקט אלא דמדברי הסמ"ע סי' זה סקי"ב נראה דאפילו במודה מקצת אין עליו ש"ד דהא שם הקשה על המלוה דנוטל בשבועת הסת למה לא הצריכוהו לישבע בנק"ח והוצרך לתרץ דלא הושוואו כפירת זמן לכפירת ממון אלא לשבועת הסת אבל לשבועה דאורייתא לא הושוואו כפירת זמן לכפירת ממון דמשמע אם יש כפירה בין מלוה ללוה וכגון מודה מקצת אינו חייב ש"ד ואל תקשה מ"ש מר"ן כאן אם יש ע"א וא"כ הרי מצינן שבועה דאורייתא בזמן. יש לחלק בין כפירת שהיא בין המלוה ללוה לחוד לכופר את העד דעל כפירת העד חייב שבועה דאורייתא ועדיין צ"ל בדבר ודו"ק אחר זמן רב זכיתי לספר חכמ"ת שלמ"ה ושם ראיתי לו בס' זה שנסתפק בדין זה והדר פשטה דחייב לישבע שבועה דאורייתא יעו"ע ולדעת הסמ"ע הנז' צל"ע ודו"ק

שם ס"ב. ואם היה שם עד"א נשבע וכו' עכ"ל ובס"ד כתב בד"א במלוה ע"פ בלי משכון אבל אם היתה מלוה בשטר או על המשכון וטען המלוה שלא קבע לו זמן או שהיום סוף זמנו ישבע המלוה הסת ויטול ע"כ וכתב הסמ"ע סקי"א וז"ל האי בד"א קאי גם אשבועת התורה הנ"ל בס"ב כשהמלוה טוען היום סוף הזמן עכ"ל ומזה הקשה אלי הרב כמוהר"י צבע נר"ו דהיאך קאמר דהאי בד"א קאי גם אמאי שכתב מר"ן דאם יש למלוה ע"א דמשמע דבא לומר דאם המלוה על המשכון אפילו יש לו עד"א צריך לשבע הס"ת ומזה הוקשה למהר"י הנז' הרי קי"ל דעד"א פוטר מן השבועה אפילו בנשבעים ונוטלים זהו תוכן דבריו ואני נומיתי לו דאין כאן קושייא דהאמת הוא דכוונת הסמ"ע לומר דמר"ן בא לומר דאותו דין שכתב בס"ב היינו דווקא בע"פ דהיינו היתה ההלואה בלי שטר ובלי משכון ואח"כ סיים מר"ן מדין אם היתה ההלואה בשטר או במשכון דינו הוא שישבע ויטול אבל מדין אם המלוה על המשכון וכו' ויש עד"א למלוה מזה לא דבר מר"ן דפשוט כדקי"ל דעד"א פוטר מן השבועה ולמה צריך להשמיענו דין זה דפשיט הוא דאפילו מן שבועה שנוטל בה ממון פוטרו מכל. שבועת הסת על הזמן ודאי פוטרו ומכח זה דלא הזכיר מר"ן דין זה דהמלוה אומר היום סוף הזמן ויש לו עד"א שמסייעו לזה בא הסמ"ע לומר דמאי דקאמר מר"ן כאן בס"ד דדינא דס"ב איירי בדלא היתה המלוה על המשכון הוא קאי גם אאותו דין דיש למלוה עד"א דהגם דלא הזכירו מר"ן אלא סיים בדבריו ואמר אבל אם היתה מלוה בשטר או במשכון וכו' ומדין עד"א לא הזכיר לזה כתב לך הסמ"ע דאל תטעה דודאי גם עלה קאי ולרוב פשיטותו לא כתבו מר"ן

גם יש לפרש כוונת הסמ"ע באופן אחר דכוונתי לומר גם אשבועת התורה הנז"ל בס"ב קאי וכו' כוונתו לומר דגם מדין שבועת התורה קאי ומאי דקאמר הנז' בס"ב לאו אאותה שבועה עצמה קאי דהיינו שיש למלוה עד"א מסייעו אלא מדין שבועת התורה דהיינו שיש ללוה עד המכחיש את המלוה ומאי דקאמר הנז"ל כוונתו מאותו דין נמי של שבועת התורה איירי ובא לומר כאן דאפילו הכי המלוה נשבע הסת דוקא וזה מקבל לדברי הסמ"ע דסקי"ב דאין שבועה דאורייתא על הזמן אבל נראה לי דזה דוחק עצום דלמה הלוה ישבע מדאורייתא ע"פ עד"א כמ"ש בס"ב ולמה המלוה לא ישבע ע"פ עד"א ומה שיש ליישב בין דברי הסמ"ע דסקי"ב עה פסק מר"ן דס"ב עיין מ"ש לעיל על סעיף זה על כן נראה לי דפירוש קמא עיקר ודו"ק

ש"ך סק"ה. ומ"ש דהוי כנאמנות או אל תפריעני וכו' ליתא דבא"ל אל תפריעני אלא בעדים גופיה קי"ל דמהני עכל"ה עיין מ"ש לעיל ס' סמ"ך על דברי הסמ"ע סקכ"ו תרוץ לקושייא זאת ודו"ק

ש"ע ס"ו. הנשבע לחבירו לפורעו קודם וכו' עיין ביור"ד סרכ"ח סמ"א ובמור"ם סרל"ב סי"ב מדין הנשבע לעשות איזה דבר או לפרוע לחבירו ואותו יום נאנס אם אח"כ יכול לעשותו אם הוא מחוייב