פעמוני זהב חלק א צד

והביאוהו כמה אחרונים ואני ראיתי להרב בנ"י חי"י שכתב וז"ל מי שהרויח זמן לבעלי חוביו לפרוע לזמנים מחולפים בכל כך קצוה והלוה גרם את העיכוב שלא נתפרע בזמנים המחולפים אינן חייבים לפרוע לו הכל בבת אחת ולא במעות כי אם יפרע לו בזמנים אחרים בכל כך קצוה לפי תנאם הר"ש יונה סל"ד עכ"ל ורואה אנכי שיש הפרש בין מה שתלה הדבר הרב החביב ז"ל בראות עיני הדיין ובין מה שכתב הרב בנ"י חי"י משם הר"ם יונה כאשר יראה הרואה

ואם היה המלוה הולך ובא אצלו והלוה דוחק אותו בלך ושוב עיין בס' משי"ש ח"א סקע"ו ובחלק ב' סימן קצ"ו ובער"ך השולח"ן יעו"ש

ולענין אם כתב לו לזמנים מחולפים והתנה עמו שאם יעבור זמן ראשון או שני וכדומה ולא פרעו דחל עליו חובת הפירעון ראיתי להרב מוהרר"י ן' וואליד זלה"ה בספרו הנכבד וי"ץ ח"ב סקע"ז שפסק שם אפיל לא תבע המלוה ללוה צריך להביא לו מעותיו ואם לא הביאם לו חייב בכל יעו"ש עיין משי"ש ח"א קט"ז ולדעתי דעת הדיוט נראה דדיניה דהרב כנה"ג והר"ש יונה אם איירי אפילו היה החוב בשבועה דהואיל ולא תבעו המלוה ללוה הוי כמוחל לו באותם זמנים דהגם שהיה הלוה מושבע לפרוע באותם זמנים הרי מצינו להסמ"ע בס' זה סק"כ שכתב דאין חומר של השבועה מחייבו לשלם מעצמו עד שיתבענו יעו"ש וכן דעת הש"ך סקכ"ו והגם דהטו"ז פליג שם ומחייבו לשלם אפי' בלי תביעה מצד השבועה הרי מצינו להרב מאמ"ר קדישי"ן שדחה כל תמיהותיו ומיישב דברי הסמ"ע וא"כ ראוי לפסוק כסמ"ע דהואיל ולא תבעו אינו חייב לקיים שבועתו א"כ ממנו נלמד לנדו"ד שנתחייב לזמנים מחולפים ולא תבעו הוי כמחל לו לאותם זמנים ואפילו יהיה בשבועה לא ישלם הכל בב"א וק"ל

זה זמן רב נשאלתי מרב אחאי כמוה"ר משה אלמאליח נר"ו מעי"ת רבאט יע"א ושאלתו היתה במי שהשכיר לחבירו קרקע דרך משל בדורו לחודש וקי"ל שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף דאזי בכל חודש חל עליו לפרוע שכירות חודש שעבר ועל זה שאול שאל האיש אם המשכיר שתק ולא תבע לשוכר לגדל פרע מדי חו"ח עד שעבר זמן רב אם יכול השוכר לומר לא אפרע לך במה שעבר אלא דורו אחד בכל חדש כמו שנשתעבדתי לך ולא בב"א ע"פ פסק הרב החביב הנז' והיתה תשובתי אליו דזה לא נכנס בדין הכנה"ג הואיל ולא היתה עיקר הקצבה של דורו בחודש אלא על עיקר השכירות לידע כמה בחודש אבל לא לענין הפירעון שיפרע דורו בכו"ח ובודאי כוונתם היתה שבכל זמן שיתבע המשכיר על השוכר לשלם ופוק חזי מה עמא דבר ועיין מ"ש לקמן בס' שי"ז מדברי מהריט"ץ דסי' י"ח ודקדק ממנו ודו"ק

והן היום אחר זמן גדול נראה בעליל ספר הבהיר משי"ש להרה"ג מוהר"ב זלה"ה וראיתי לו בח"ב ס' קצ"ו ששם כתב תוך התשובה וז"ל ודמי זה לשכירות בתים ופועלים שאף שהחיובים הם מדח"ב כיון שנשלם הזמן צריך לפרוע בב"א וכו' שכל שהסירוגין לא נעשו ביד אדם כי אם ממילא חייב לפרוע יעו"ש ברוחב והן הם הדברים ממש שהשבתי וששתי שנתכוונתי לדעת עליון ודו"ק

ועיין להרב פת"ש שכתב משם הרב הגאון ר' עקיבא איגר דהוא הדין במכר לו חפץ ולא קבע לו זמן דדינו הוא כסתם הלואה שלושים יום

גם ראיתי לו שכתב ג"כ משם הגאון זלה"ה דמי שכתב לחבירו שיפרע אותו במשך זמן שלשים יום הכוונה שיפרע מעט מעט ומ"מ אם לא היו לו מעות מוכנים אין ב"ד יכולים לכופו ואין יורדים לנכסיו עד תום הזמן מהריק"ש ז"ל

עוד ראיתי להרב מש"ה מערכת ה' אות מ"א שכתב הא דאמרינן סתם הלואה שלשים יום דוקא בדאתו לידיה בתורת הלואה אבל אם נתנם על המקח ונתבטל המקח אי נמי בקונה כליו ממי שקנה מגנב שאינו מפורסם שצריך הבע"ה ליתן דמים שחוזר הבע"ה ונוטל דמים מגנב אי נמי לוקח מגנב מפורסם שהבעלים נוטלים שלהם בלי כסף ובלי מחיר שהלוקח חוזר וגובה מעותיו מהגנב וכ"כ הש"ך ר"ס שנ"ו ועיין להמש"ל בפ"ה מהלכות גניבה דין ב' ופרק שביעי מהלכות גזילה יעו"ש

סמ"ע סק"ג. בין במלוה ע"פ פירוש ולא אמרינן כיון דטרח לכתוב שטרא דעתו איותר מזמן שלשים יום ע"כ ראיתי להרב טו"ז שכתב דאדרבא הרבותא היא על מלוה ע"פ והקשה על דברי הסמ"ע מן הגמרא וז"ל דהא איתא בגמרא בזה"ל תנא המלוה חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום סבר רבה בר בר חנא קמיה דרב לומר ה"מ מלוה בשטר דלא עביד איניש דטרח וכתב שטר בציר מתלתין יומין אבל מלוה ע"פ לא אמ"ל רב הכי אמר חביבי אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ משמע דעיקר הרבותא בע"פ ולא בשטר ובלי ספק שלא עיין בגמרא עכ"ל וראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן ז"ל שתירץ לקושייא זו וז"ל ולענ"ד נראה ליישב דברי הסמ"ע ודבריו מבוררים מלישנא יתירא דאמר הכי אמר חביבי אם המלוה בשטר וכו' וקשה לאיזה צורך כתב המלוה בשטר דעיקר היא דמלוה ע"פ א"כ הו"ל לקצר ולומר הכי אמר חביבי אפילו מלוה ע"פ אלא ע"כ צ"ל דסד"א דדוקא במלוה איצטריך קרא לאשמועינן כדמסיק הש"ס שצריך להמתין שלשים יום והטעם משום דהמלוה להוצאה ניתנה מסתמא היתה כוונתו כך בשעת הלואה ולא יותר משלשים יום משום דלא טרח אבל במלוה בשטר דקא טרח דעתו היה יותר משלשים יום קמ"ל דאין לחלק וזהו כוונתו שהאריך עכ"ל ואני הפעוט נלע"ד דאחר המחילה מכבודו דאין תרוצו עולה יפה דסו"ס לדידיה נמי תקשה למה הוצרך להאריך ולומר הכי אמר חביבי וכו' וכו' לא הול"ל אלא הכי אמר חביבי אפילו מלוה בשטר ולא עוד ולכשיאמר זה הלשון הרי ודאי תהיה כוונתו בתשובה זו לא כמו שעלה על דעתך דמלוה ע"פ תהיה גרוע דלא למיתן ליה שלשים יום אלא הכי אמר חביבי אפילו מלוה בשטר ומדקאמר אפילו מכ"ש מלוה ע"פ וא"כ אדרבא מה שפשוט יותר לומר דיהבינן ליה שלשים יום הוא מלוה ע"פ וא"כ אם כדברי הרב מאמ"ר קדישי"ן דהוצרך להאריך להשמעינו חדוש זה סו"ס הו"ל למינקט בקצור כמו שכתבתי ואזי יהיו הדברים קצרים ונשמעיניה להאי חדושא

ועוד דמנא ליה דהוצרך להאריך בשביל זה הרי