פעמוני זהב חלק א צג

כ"ד ומור"ם סי"ד דכתבתי לעיל אלא דראיתי להש"ך שסיים בסוף דבריו וצ"ע ובסוף ס"ק קמ"ח כתב וז"ל ומיהו נלפע"ד דלא טענין ליתמי שמא הוא ממושכן בסך הרבה כשהיתומים מודים שהוא משכון וכמ"ש בס"ק קמ"ג אפילו אינו מדברים העשוים להשאל ולה"ש דכיון דאין לו על המשכון רק שעבוד צריכים שיטענו ברי ודוקא לקוח טענין להו כיון שיכול להיות שגוף החפץ הוא שלהם ודו"ק עכ"ל הרי לפניך מדברי הש"ך אלו דאפילו בס"ק קמ"ג הניח בצ"ע הרי הדר פסיק ותני דאם היורשים טוענים שמא דפטור הלוה וא"כ הואל והטו"ז והש"ך ומהרש"ל וב"ח תמהו על הסמ"ע ודאי דכוותייהו נקטינן דדברי מר"ן הם בטוען היורש ברי אבל בספק לא מחייבינן להלוה אלא דלענין אם הלוה נצריכוהו שבועה של הס"ת או דיי ליה בחר"ס כדין טענת ספק נלע"ד לדון אותו בשבועת הס"ת דומייא דדברי מר"ן דסל"ד שכתבתי והגם דמשטחיות דברי הש"ך נראה דאין על הלוה כי אם חר"ס הש"ך אזיל בשיטתיה שכתב בס"ק קמ"ב דמשם באירה דפליג על דברי מר"ן דסל"ד דמצריך שבועה ללוה אבל אנן דבתר מר"ן גרירי יש לנו לפסוק גם כאן דצריך שבועת הס"ת זהו מה שנלע"ד כעת ועדיין צריך להתיישב בדבר ודו"ק

ש"ע סמ"ד. ראובן שהיה לו משכון וכו' ראיתי בספר כת"י מלוקט למי מקדושים שכתב וז"ל כתב עוד בס' ש"א סקכ"ב באחד שלוה מחבירו מחברה של ג"ח מעות ונתן להם שלשלת זהב משכון ואח"כ המיר דתו הגבאי ונטל המשכון עמו פסק שמחוייב הלוה לשלם בכל החוב לחברה דג"ח אף שנאבד המשכון משום דאין לך אונס גדול מזה דאפי' הגבאי' אחרים שם באותה שעה שלקח המשכון לא היו יכולים להציל א"כ הוי כמו שנאבד בלסטים מזויין וחייב לשלם ובס' מסגר"ת השולח"ן ס' ע"ב כתב ולע"ד נראה דיכול הלוה לומר הא אלו היו מעות גם כן גבי אותו גבאי היו נאבדים א"כ יכול לומר לא הזקתי לחברה ודמייא להא דהביא לקמן ריש סי' ש"ם מי שיש לו משכון אצל כותי וכו' הוא הדין הכא יאמר הלוה הא בלאו הכי אלו לא לקחתי המעות היו נאבדים ביד המומר כמו המשכון א"כ מה הפסדתי אתכם ופטור הלוה הנז' ע"כ מצאתי כתוב ואני תמהתי למה הוצרך מס"ה להרחיק עדיו להביא ממ"ש מור"ם בס' ש"ם הרי דברי מור"ם דסי' ש"ם הם פסק מר"ן דסעיף זה ולמה הנוח דברי מר"ן והלך לדרוך מרחוק ש"ם שם לו ראיה מדברי מור"ם והוא תימא

ובעיקר הגם דאיני ראוי להכניס עצמי בין הרים הגבוהים עכ"פ מה שנלע"ד הוא דאחר המח"ר מדברי הרב מס"ה דמה שהביא ראיה מדברי מור"ם דס' ש"ם אין הנדון דומה לראיה דבשלמא בדינא דמור"ם דסי' ש"ם הואל וזה המעות מעולם לא היו של בעל המשכון בהם שום זכות אלא היו של עכו"ם וא"כ כשנשרף משכון של ראובן פקע שעבודו דשמעון במה שנושא בו העכו"ם ומעולם לא היתה לראובן זה בעל המשכון שום זכות במעות אלו שלוה שמעון מעכו"ם

גם יש טעם אחר והביאו ג"כ הסמ"ע ס"ק קכ"ז וז"ל ועוד דלא עשה שמעון שום מעשה בגוף המשכון שנאמר בו שהוא עומד ברשותו ע"י להתחייב עליו עכ"ל אבל בנדו"ד שדבר בו הרב שע"ר אפרים ז"ל שהיו המעות של החברה ונתנו אותם לידו של הלוה א"כ הרי הוא מחוייב לשלם להם ממונם והמשכון חשבינן ליה כאלו נשרף דדינו הוא דחייב הלוה לשלם דאי אמרינן כדעת הרב מס"ה א"כ בטלת דין דאם נאנס המשכון דחייב הלוה לשלם דאי אמרינן כדעת הרב מס"ש הרי בכל מקום שנאנס המשכון יכול הלוה לומר למלוה אלו היה ג"כ מעותיך מונחים אצלך היו נאנסים ואל תשבני דאה"ן דלא חייבו הלוה אלא במקום שאם היו המעות לא היו נאנסים אבל במקום שאם אלו היו גם המעות נאנסים נימא דהלוה פטור דיאמר לו אלו היו המעות גבך היו נאנסים זה לא יעלה על שום דעת דהא מר"ן פסק בס"ב משם הרמב"ם וז"ל ואם נאנס המשכון כגון שנלקח בלסטים מזויין וכיוצא משאר אונסין ישבע המלוה שנאנס וישלם לו בעל המשכון את חובו עד פרוטה אחרונה עכ"ל ובאונס דלסטים מזויין ודאי כל מאי דהוה מצי גביה דמלוה היה לוקחם ממנו ואדרבה מכ"ש אלו היו המעות עדיין בידו שהיו נלקחים ולמה חייבו ללוה לשלם ודו"ק אלא האמת כדברי הרב שע"ר אפרים

שוב אחרי מופלג ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן בס' זה סקט"ו שהביא דברי הרב ש"א ותמיהת הרב מס"ה עליו וכתב איהו על דברי מס"ה וז"ל ולענ"ד נראה דאפשר כוונת שע"ר אפרי"ם דלא דמי דיש לומר דדילמא היו החברה מלוים אותם מעות לאנשים בטוחים בלא משכון ע"כ ולדידי תמיהתי על הרב מאמ"ר קדישין ג"כ למה כתב דבריו בדרך איפשר ולא נסתייע מדברי מר"ן דס"ב שהבאתי דכתב דאם נאבד בליסטים מזויין דיכול להיות שאם היו המעות עדיין ביד המלוה היו בכלל האונס ועכ"ז קי"ל דחייב הלוה ובודאי טעמא משום שאין ההפסד ברור דיכול להיות בשעה שבא האונס על המלוה אפשר באותה שעה היה יכול להיות שיהיו אלו המעות בהלואה או בפקדון ביד איש אחר גברא דאמיד דדוחק לומר דטעמא דמר"ן לאו משום טעם זה אלא משום דהתם המלוה יכול לומר ללוה אלו היו המעות גבאי היו טמונים בקרקע ולכך חייב המלוה לא כן בההיא דמומר בכל מקום שיהיו היה מולך אותם בידו זה לא יתכן דא"כ הו"ל למר"ן לחלק בין מקום שראוי שיהיו המעות נאבדים אפילו לא הלוה אותם ובין מקום שאינם ראוים מעות ההלואה ליאבד אם היו עדיין ביד המלוה ומדלא חלק שמע מינה דלא שנא ופשוט. איך שיהיה עכ"פ מצאנו אילן גדול להשען עליו ולומר דדחיית הרב מס"ה וראייתו אינה ראיה לדחות בה דברי הרש"א ז"ל זהו משנלע"ד ודו"ק: סימן ע"ג

ש"ע ס"א. המלוה את חבירו וכו' ראיתי להכנה"ג שכתב הקובע לחבירו זמן לפורעו בזמנים מחולפים וסחורות ידועים א"י לומר לסוף הזמנים תפרע לי הכל בבת אחת ואם עברו הזמנים ולא תבע המלוה הלואתו א"י לכופו ללוה שיפרע בבת אחת אלא לזמנים מחולפים כפי אשר יראה בעיני הב"ד עכ"ל הביאו הרב מאמ"ר קדישי"ן סי' זה סקכ"ו