פעמוני זהב חלק א צא

שיתן לו משכנותיו ויפרע לו אין בדבריו כלום כיון דברשותו נתן ביד הנפקד מאותה שעה נסתלק המלוה משמירתם דנדו"ז עדיף מההוא עובדא דהנהו גינאי דפרק המפקיד וכיון שכן נמצא שמודה הלוה למלוה שחייב לו ואינו יודע באמיתות הפירעון ואינו יכול לישבע שפרעו הנפקד ומתוך שאיל"מ והמלוה אינו נשבע אבל אם ירצה הלוה יחרים חר"ס ע"כ הנוטל ממנו שלא כדין ע"כ והביא ראיה ג"כ מדברי מהרשד"ם סי' הנ"ז והסכים עמו יעו"ש

סמ"ע סקי"ט. עיין מה שכתב כאן טו"ז סו"ס זה ועיין מ"ש מור"ם בס"ץ באהע"ז סי"ד ומ"ש שם הבאהט"ז סקל"ב ודו"ק

סמ"א סקכ"א. נעשה עליו וכו' וכתב הר"ן וכו' עיין להרב מוהריב"ו זלה"ה בלקוטיו בס' וי"ץ אות אונס שפסק ע"פ דברי הר"ן אלו דשואל ספר פטור מן האונסין יעו"ש וכונתו היא לפרש כמו שנראה פשט הטעם דהר"ן כמ"ש הש"ך משום דנהנה המשאיל בפרוטה דרב יוסף דהיינו שאותה שעה שבא השואל לשאול והמשאיל בא למוסרו לידו אם היה בא באותה שעה שום עני היה פטור המשאיל א"כ הרי המשאיל נהנה והוי ממש כמ"ש על המלוה על המשכון דקי"ל דהוי שו"ש עיין בסמ"ע סי' זה סק"ט יעו"ש ועל זה פסק מהריב"ו ז"ל דשואל ספר פטור אך ודאי אישתמטתיה להרב הנ"ז דברי התומי"ם הביאם הרב נתיבו"ת המשפ"ט בס' משה"א דשמה היאך יוצדק לומר דשואל ספר פטור מן האונסין הרי מר"ן לקמן בס' שמ"ב מוכח משם דחייב והוצרך הרב לחלק דהר"ן לא דבר כי אם דוקא בנתן לו. משכון וכו' יעו"ש מלתה בטעמא ולמסקנא העלה דשואל ספר חייב באונסין ודו"ק

ש"ע ס"ח. ראובן שאל סייף וכו' ישלם סתם סייף דעלמא עכ"ל ראיתי להרב מו"ד בספרו כר"ח ח"א סי' ע"ה שפסק דאם המשאיל הזה אמר לו לשואל בשעת השאלה כך שהוא של גוי צריך לשלם לו כל מה ששואל הגוי דאלת"כ למה ענין הודיעו אלא ודאי כדי להיות באחריותו הודיע והוא מה שפסק ונסתייע ממה שפסק מר"ן בס' קפ"ב ס"ב בדין השליח דאם הודיעו למוכר שאינו אלא שליח בעלמא לא עשה ולא כלום ובטל המקח עכל"ה ונראה דכוונתו לומר דכמו דהתם הואיל ואמר לו שזה הדבר של פלוני הוא ע"פ יקום דבר גם כאן הואיל והודיעו כוונתו לומר שמה שיאמר העכו"ם כן יקום ולדעתי נראה דראיה זו היא חלושה דבשלמא התם כוונתו לומר שאני שליח פלוני ולא אני מקנה או מוכר ואם לא ירצה יתבטל המקח מעיקרא וכאלו אינו כלל ואזי אין פסידא לא למוכר ולא ללוקח אבל בנדו"ד מאין הרגלים לומר דבמה שאמר לו שהוא של גוי ישתעבד השואל לשלם כל מה שהעליל העכו"ם ממה שהיה פטור אם היה כלי זה של משאיל זה הישראל לכן נראה שאין בראיה זו כדי שביעה אכן מצד הסברא נלע"ד שהיא סברא אמיתית דמכות לישנא יתירא ודאי לטפויי אתא ובודאי לא הודיעו אלא כדי לקבל אחריות העכו"ם ומת גם ראיתי לו שכתב דהרב שע"ר המשפ"ט ונתיבו"ת המשפ"ט פסקו כוותיה ושמח שמחה גדולה גם סיים וכתב דראיית שע"ר המשפ"ט היא מדברי מר"ן סקל"א ולא כתב מאיזה סעיף ולע"ד נראה דראיית הרב היא מס"ז יעו"ש ואם כנים הדברים דמשם היא ראייתו נלפע"ד דאפילו לא אמר ליה דע לך שהוא של עכו"ם אלא כל שידע השואל שהוא של עכו"ם אדעתא דהכי נכנס המשאיל ערב בעדו להעכו"ם וממילא כל מה שיתן הערב יתחייב בו כמ"ש מר"ן שם בס' קל"א ס"ז ומ"ש מר"ן דפטור היינו בשאינו יודע שהוא של גו זהו מה שנראה לענ"ד הואיל ואחסו'ר דרי דספרי שע"ר המשפ"ט והנתיבו"ת המשפ"ט ודו"ק אחרי מופלג הרבה זכיתי לספר נתיבו"ת המשפט ושם ראיתי לו דראייתו מסו קל"א היא מס"ז וששתי אכן ראיתי לו דלא כתב דינו אלא באם הודיעו להישראל דהוא של עכו"ם יעו"ש ועיין להרב אמ"ר ברו"ך בהגהותיו הנדפסים בש"ע דתמה על דין דהוליד הרב נתיבות המשפ"ט דלדעתו נראה דלא דמי לערב לישראל להעכו"ם יעו"ש

ש"ך סקנ"א. בסופו העולה מזה בחמשים ידענא וחמשים לא ידענא או בטוען איני יודע ועד"א מכחישו בכל ענין הוי משויל"ם היכא שאין התובע יודע אם הנתבע יודע או לא אפילו במקום דמסתבר לומר שהנתבע לא ידע וכו' אבל אם התובע מודה שהמחזיק או הנפקד אינו יודע וכו' לא הוי הנתבע משויל"ם וגם בכופר בכל כי האי גוונא אינו חייב היסת שהיאך שאינו יודע שהרי התובע מודה לו שאינו יודע וכן הביא שידוע לכל שאין הנתבע יודע וכן בעד"א לא הוי משויל"ם וכו' לפיכך מי שיש לו עד"א שהבהמות של חבירו הזיקו כמה וכמה ענינים אין חבירו חייב לשלם שהרי העד מעיד שאין המזיק יודע ולא שייך בזה שבועה וכו' עכל"ה כלל זה דהש"ך ודאי כך נקטינן הואיל ומר"ן פסק כאן דברי הרמב"ם בסתם דאפילו מספק אם התובע לא ידע אם הנתבע ידע או לא ידע עכ"ז הוי משויל"ם הואיל ודברי הש"ך ראיותיו נכוחות בחלקים וכן נראה מדברי הסמ"ע בסי' שד"מ סק"ח מזה יעו"ש וכן פסק הרב תוש"י סק"ה כדברי הש"ך והן היום זכיתי להיות מבעלי פתחי תשובה וראיתי לו בס' קי"ד ג"כ שחזק דברי הש"ך מדברי הפוסקים וק"ל

ש"ך סקס"ח. אבל בשבועה וכו' אבל באמת בחנם דחק דר"ל דאילו ראוהו עדים בידו וכוונתו לומר דכיון דאילו היה עדים שמשכנו אצלו וראוהו ג"כ עתה בידו דלית ליה מיגו כלל אלא שאין יודעים בכמה אינו נאמן אלא בשבועה בנק"ח עכ"ל קשה בעיני הרבה על דברי הרב אלו דהא בדין זה דיש לו עדים שהוא משכון וגם עדי ראיה פשוט הוא דהלוה נשבע ונוטל וכמ"ש מר"ן לקמן סי"ח ואיך אמר הש"ך דישבע המלוה ויטול ואחר החיפוש מצאתי ראיתי להרב מל"ם בפי"ג ממלוה שתמה כן על דברי הרמב"ם וז"ל יש מן התימא בדברי רבינו במ"ש שאפילו יש עדים שאינו נוטל אלא בשבועה במאי עסקינן אי בדליכא ראיה כדמשמע מפשט דבריו הא מהימן במיגו דאי בעי אמר החזרתי ואי דאיכא ראיה אפילו בשבועה אינו נאמן כיון דלית ליה מיגו דהא כיון דאיכא עדים וראיה לא יכול לומר לא היו דברים מעולם ולא החזרתי עכל"ה וששתי שנתכוונתי לדעת הרב הגדול ועיין עליו מה שיישב איהו על דברי הרמב"ם באופן אחר וא"כ קשה לי על דברי הש"ך היאך יוצדקו שיהיו עדי ראיה ועדי שנתמשכן וישבע המלוה ויטול ונראה לע"ד ליישב דעת הש"ך דכוונתו לומר דבמקום שאין לו מיגו דאיכא עדי